הטרדה מינית – אנחנו המטרידים הקטנים

ד"ר חן נרדי – מטפל פרטני וזוגי ומנחה קבוצות גברים, מחבר הספר "שיחה זוגית – על מה שקשה לדבר", יו"ר משותף של התנועה לגבריות חדשה

החלוקה בין "גברים המטרידים מינית" לבין כאלו ש"אינם מטרידים מינית" הינה שגויה ומטעה. מרבית ההטרדות המיניות "הקטנות" מתבצעות על ידינו, רוב הגברים.

• זה קרה כשנעצתי את מבטי בבטן הנשית החשופה שבצבצה מולי מהמרווח שבין הג'ינס לחולצה הקצרה. המקום: אולם קונצרטים בירושלים. הזמן: הפסקה קצרה. ישבתי בקצה השורה והמתנתי לסיום ההפסקה. האישה הצעירה לא הבחינה במבטי אבל ברגע מסוים נפגשו מבטנו, היא מיהרה למשוך את חולצתה למטה. והסיטה במהירות את מבטה הצידה. ניסיתי להבין מדוע לא חסכתי לעצמי שנייה קודם לכן את מבוכת המטריד שלא התכוון ואת מבוכת המוטרדת.

• זה קרה גם כשצעדתי לעבר הסמטה הצדדית בה החניתי את מכוניתי באזור המוסכים ביפו. הזמן: שעת לילה מאוחרת. כשנכנסתי לסמטה, הבחנתי באישה שצעדה לעבר מכוניתה שחנתה בקצה הרחוב. מששמעה את קול צעדיי הפנתה את ראשה לאחור ומשראתה אותי האיצה את צעדיה. נותרו עוד כמה עשרות מטרים עד למכוניתי. המשכתי לצעוד בנחת בעוד היא החלה לרוץ. רק לאחר שהתיישבתי במכוניתי, עלה בדעתי שיכולתי לעצור, ולהמתין מעט עד שתגיע למכוניתה כדי שהד צעדיי לא יפחיד אותה.

• כגבר הרואה ברעיונות הפמיניסטיים תועלת לנשים וגברים, כמטפל זוגי וכמנחה קבוצות גברים, הזמינה אותי פרופ' אסתר הרצוג להרצות ב"פרלמנט הנשים" על "גברים והטרדות מיניות". בפתח דבריי השמעתי את המשפט האומלל הבא: " לדבר בפורום הזה על תופעת ההטרדה מינית היה תמיד החלום הרטוב שלי" ומיד רציתי לבלוע את לשוני על פליטת הפה, אבל היה מאוחר מדי ואישה מהקהל הביעה את מחאתה על הביטוי המיני. התנצלתי מיד וזמן רב לאחר מכן שאלתי את עצמי איך זה קרה לי, גבר התופס את עצמו כמודע ורגיש.

גם אנחנו מטרידים מיניים קטנים

הטרדה מינית הינה פירמידה שבקודקודה ממוקמים המטרידים הגדולים, אלו היושבים בכלא כשהם נתפסים ונשפטים, ובבסיסה המטרידים הקטנים כמוני וכמו רבים מבני השבט שלי, הגברים. אני סבור שבשנים האחרונות התמקדה החברה הישראלית בענישת המטרידים בראש הפירמידה, בעיקר מפני שקל יחסית לזהות, לשפוט ולהעניש את העבריינים הללו.

אבל מיקוד תשומת הלב הציבורית בענישת העבריינים שבראש הפירמידה והתעלמות מאלו שבבסיסה, מייצרת בציבור ואצל ציבור הגברים תפיסה דיכוטומית שגויה של: "אנחנו והם". אנחנו הגברים המהוגנים/רגישים/פמיניסטים" והם "המנוולים השוביניסטים". אנחנו המטרידים הקטנים צוחקים מבדיחות גסות על נשים וגם אם אנו רואים בכך פגם, לעולם לא נאמר: "אותי זה לא מצחיק", נסקור עד בוש את הנהגת ברמזור לידנו ונגרום לה להסיט את מבטה במבוכה, נפעיל לחץ סמוי או ישיר על בת זוגנו לשכב איתנו גם כשלא מתחשק לה, נציע לה "כדאי שתורידי קצת באזור הישבן", נשתמש במילה "כוסית" כדי להחמיא לה, ונהגה את האות השביעית על הטיותיה הרבות בכל הזדמנות.

אנחנו לא נחמיץ הזדמנות לחוות דעה על גילן והופעתן של נשים, תוך פירוט גרפי של איבריהן, ועוד ועוד. חלקנו נהנה וצובר כוח מהמבוכה שהצלחנו ליצור עבורה, חלקנו עושים זאת מבלי לחוש שהבכנו אותה וחלקנו תוקפים את המעיר/ה לנו על התנהגותנו מוקיעים אותו כטרחן, או מאשימים אותו בהעדר חוש הומור.

איך מצמצמים את הטרור המגדרי?

כמנחה קבוצות גברים וכמטפל אישי וזוגי, נוכחתי לדעת שחידוד מודעותם ורגישותם של גברים בכל הנוגע ליחסיהם עם נשים, מצמצמת את תשתית הטרור המגדרי (ובמילים מכובסות כדי לא לעצבן: מקטינה את בסיס הפירמידה) ומייצרת אקלים חברתי נוח יותר שבו גברים יכולים לא רק להימנע מהטרדות מיניות שלהם עצמם, אלא אף לפעול באפן אקטיבי כנגד הטרדות מיניות של חבריהם.

התהליך הקבוצתי של חידוד הרגישות אינו כולל הטפות מוסר לגברים, או פריטה על מיתרי הפטרונות הגברית על נשים: "תהיו ג'נטלמנים כלפי המין היפה".

השלב הראשון בתהליך הנו זיהוי והתבוננות במחירים האישיים הבלתי נסבלים שאנחנו כגברים משלמים על יצירת סביבה לא בטוחה למגדר הנשי שלקרבתו ולחברתו אנו כה זקוקים. על מנת לזהות את המחירים הללו, אנחנו בוחנים את הקשר שבין התנהגותנו השוביניסטית כלפי נשים (כל התנהגות שוביניסטית מבחינתי הנה הטרדה על רקע מיני) לבין הלוחמנות, התוקפנות, או הנסיגה וההימנעות של נשים ביחסים איתנו.

בשלב הבא אנו מזהים את המניעים שלנו להתנהגות השוביניסטית (בעיקר פחד כעס ורגשות קשים נוספים כלפי נשים המבוססים על דעות קדומות והשפעות חברתיות).

השלב הבא בתהליך כולל תרגילים שמטרתם להיכנס לנעליהן של נשים ולהתוודע לאפן שבו אנחנו נראים ונחווים על ידן. כל אחד מחברי הקבוצה מקבל תגית זיהוי עליה רשום שמה של בת זוגו או כל אישה אחרת ומאותו רגע כל אחד מאיתנו הופך ל"בת זוגו" המתבקשת לספר מה קשה לה עם בן זוגה, כלומר איתי. התרגיל מעורר גלי צחוק בהתחלה אך הופך לרציני מאוד כאשר "הנשים" פותחות את הפה בגילוי לב. בשלב האחרון, אנחנו משתפים בתובנות החדשות שרכשנו בתרגיל הזה ובשינויים שאנו שוקלים לעשות בהקשר לכך.

גם אתם יכולים לעשות את השינוי

כל אחד מכם יכול לעשות את זה, הנה כמה המלצות. המלצות לנועזים ביותר שבינינו: התחפש לאישה, לבש שמלה וצא על עקבים למסע בן יום: חלוף על פני קבוצת נערים והנח למילים הגסות להינעץ בך, היכנס לבית קפה בו יושבים רק גברים ונסה להירגע לנוכח המבטים וההערות המיניות, לך לחוף הים בבגד-ים צנוע וגלה שלא רק נשים בחוטיני מוטרדות, סע באוטובוס צפוף במיוחד ונסה להתחמק מהתחככות גברים בישבנך, צעד לבדך בסמטה חשוכה והנח לאימה לחדור אליך בהישמע צעדי גבר מאחוריך, לך להתלונן במשטרה על הטרדה ונסה למנוע מהשוטר לחטט בעברך המיני ולהטיף לך שבעצם הזמנת את ההטרדה כי לא נזהרת מספיק, לבסוף גלה למחרת שתלונתך הודלפה לעיתונות ופרטי הפרטים על קשריך המיניים בעבר מרוחים בעיתון ובאינטרנט, וקבל טלפונים חודרניים מקרוביך, ושיחות נאצה טלפוניות.

ולנועזים פחות, כמוני וכמוך:

הזמן את בת זוגך לשיחה ושאל אותה מה עובר עליה כאשר אתה מתלונן שאינה שוכבת איתך מספיק, מאשים אותה בפריג'ידיות, לוחץ עליה לקיים יחסי מין למרות שאין לה חשק. מכופף לה את הראש לסקס אוראלי למרות שאינה אוהבת זאת.מציע לה לעשות ניתוח להגדלת החזה, דורש ממנה לעשות דיאטה מעיר לה על הופעתה הלא צנועה, ולבסוף התעניין ושאל אותה מה היא מרגישה כאשר אתהמאשים בלהט שנשים מזמינות את ההטרדות המיניות, נהנות מהן, ומיתמם: " "אני מת שנשים יטרידו אותי מינית, זה כיף"