עצומה זו נכתבה בעקבות מעשי אונס קבוצתי, הטרדות מיניות, ביזוי והשפלה של בנות ונשים על ידי בנים וגברים. 
העצומה מיועדת לבנים ולגברים המעוניינים לתמוך בסגנון גבריות חדש המכבד את כבוד האדם של נשים ושל גברים כאחד.

הם לא עשבים שוטים או חריגים. האונס הקבוצתי של הנערה בצפון תל אביב בידי תלמידים 'נורמטיבים' במשך שלוש שנים, הנו תוצר של תרבות המחנכת בנים לאלימות כלפי נשים ולאלימות בכלל.
 בהעדר התייחסות ממשלתית חינוכית אל בנים וגברים כאל מגדר הזקוק להדרכה וחינוך לגבריות בלתי אלימה, ממשיך המגדר הגברי להוות פצצה מתקתקת של אלימות.
נחוצה בדחיפות הקמת רשות ארצית לטפול באלימות בנים וגברים.

פורסם במכתבים למערכת ב"הארץ" – יום שישי 15 ינואר 2010

לאחר שנות פעילות רבות כעובד סוציאלי, כמטפל אישי וזוגי ומנחה קבוצות גברים,  וכמי שנמנה על מייסדי ומייסדות התנועה ל'גבריות חדשה' ו'התנועה לשוויון ולשלום בין המינים', - אני סבור כי שיתוף גברים במאבק נגד האלימות המינית ואלימות בכלל הוא הכרחי כדי למנף את המאבק באלימות.

הגבריות החדשה היא החלופה למודל הגבריות המצ'ואיסטית. זוהי גבריות בלתי אלימה המבוססת על שוויון בין נשים וגברים, ועל האמונה כי גבריות ונשיות אינם שני הפכים המוציאים זה את זה אלא שתי פנים של האדם השלם. הגבריות החדשה שוללת מכל וכל את הדיכוי הרגשי של בנים וגברים, ומאמינה ביכולתם של גברים להתמודד עם מצוקה נפשית באופן ישיר ואמיץ. זוהי גבריות  המתנגדת להגדרות הנוקשות והסטריאוטיפיות של  התפקידים המגדריים, ומעודדת גברים להיות מה שהם, ולא מה שהם "צריכים" להיות על פי המודל המצ'ואיסטי. אחד מאמצעי הדיכוי הרגשיים המופעלים על גברים מגיל צעיר הוא  הלחץ החברתי "להיות גבר", קרי, לעמוד ב'מבחני  גבריות' אכזריים ומשפילים. גברים שאינם יכולים או אינם רוצים ל"התיישר" על פי  מבחני הגבריות הללו, עלולים למצוא את עצמם מנודים על ידי גברים ונשים כאחד כ"לא גברים". כתשובה לטרור החברתי הזה, מנסחת הגבריות החדשה שורה של "אישורי גבריות" בנוסח "אתה גבר גם כשאתה…" 

אחד המרכיבים המרכזיים של הזהות הגברית היא יכולת הפרנוס. המשוואה אני גבר = אני מפרנס", הופכת גברים רבים למכורים לעבודתם. התמכרות לעבודת-יתר הורסת את בריאותם הנפשית והפיזית של גברים ופוגעת פגיעה אנושה בזוגיות ובהורות שלהם. בשנים האחרונות אני מנחה קבוצות של גברים בשינוי.

התחושה שהתגבשה אצלי - כמטפל אישי וזוגי - במשך השנים היא שמרבית הגברים ובכלל זאת אני עצמי, מגיעים לקשר הזוגי ולהורות מצוידים בכלים בלתי מספיקים להתמודדות עם האתגר. בקבוצות הגברים אנחנו מעשירים את עצמנו בכלים מתאימים להתמודדות עם האתגר הזה.

המאמר פורסם בעיתון 'הארץ' במדור הספרים בשנת 1998

המאמר סוקר מנקודת ראות אישית את ספרה של ד"ר עדנה לומסקי פדר  "כאילו לא היתה מלחמה". מחקרה של פדר עוסק באפן שבו משפיעה המלחמה על עולמם של גברים ישראלים. החוקרת מצאה כי גברים רבים נוטים להדחיק ולהכחיש את השפעות המלחמה עליהם, 'לנרמל' אותה ולראותה כחלק שגרתי בחיים.
במאמר מציג נרדי את השקפתו בהקשר לשאלה האם הדחקת הכאב והכחשת  המצוקה מחלישה או מחזקת אותנו? נרדי סבור כי הכל תלוי בהגדרה מהי חולשה ומהו חוזק. "אם חוזק, פירושו להאמין שאתה חסין מהשפעות המלחמה - איני רוצה להיות  חזק" אומר נרדי וממשיך: "עבורי, ההכרה במגבלות כוחי היא חלק חשוב בהגדרת  החוזק. "כאילו לא הייתה מלחמה" מציב בפנינו מראה שבה משתקפת חולשת המצ'ואיזם הישראלי, ומזמין חשבון נפש באשר לפנטזיות לאומיות מגלומניות  של מנהיגנו".

(ד"ר חן נרדי הנו ממייסדי התנועה לגבריות חדשה והתנועה לשוויון ולשלום בין המינים. המקאמה נכתבה על רקע הקמת התנועה לשיוויון ולשלום בין המינים והוקראה בכנס הקמת התנועה).

מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת דר' רבקה נרדי, "פרדס", 2007, עמ' 68-69
נשים רבות חשות שמשהו, לעתים קרובות "מישהו", חוצץ בינן לבין קידומן למשרות יוקרתיות. ה"מישהו" הזה בלשונו של ד"ר חן נרדי – "הגבר הנואש" שעולם העבודה הוא לו מעוז אחרון של שליטה ועליונות. הנה דבריו:

"הגבר הנואש הוא הבלם העיקש האחרון של השוויון בין נשים לגברים. זהו הגבר שבלהט מהפיכת שחרור האישה נישכח מאחור, ושמצוקתו אינה עולה על סדר היום הפמיניסטי. זהו גבר פגוע ומושפל שאינו רוצה ואינו יכול להיות אמפאטי למצוקתן של נשים, ובודאי לא שותף למאבקן לשוויון.