 |
|
|
|
| סודות מילאו את חייה המוגנים. היא אהבה את סודותיה שהיו מאז ומעולם עיר המקלט שהייתה מחליקה אליהם בנחת לפני הירדמהּ, לפני שהחלומות שלטו בה. התרגלה לחיות בעולמות מקבילים. 'כל כך טוב ונכון', הייתה מהרהרת בינה לבין עצמה במתיקות. וכך המשיכה גם בבגרותה. נישאה לאיש טוב, גדול ורחב ומגונן, כמו אבא טוב. ילדה שני ילדים וניהלה קריירה צנועה. אישה נעימת מראה, חביבה על סביבתה. ועולמה המקביל ידוע לה, לה בלבד. סודותיה לבשו ופשטו צורה עם השנים. |
|
|
|
חן: השקרים הקטנים שלי
אני רוצה לדבר איתך על השקרים הקטנים שלי, שלכאורה פחות מאיימים, שקרים לבנים. הם לא מפרקי נישואין, לפחות לא מידית. אבל אני משקר אותם, ובכמויות. אולי החשיפה שלהם היא כמו ניקוי תקופתי למכונית שלי. הנה שקר מחצי השעה האחרונה.
שכבתי על המיטה רדום כמו חתול שבע. כל כך אהבתי את התרדמה הכבדה שפשטה שכל גופי. אַת סיימת אֶת הכנותייך לקראת הכתיבה שלנו ואז אמרת לי: "אתה בא?" שיקרתי לך. אמרתי "בטח" אבל הסוד, השקר שלי, היה שלא בא לי לקום ולכתוב איתך את הפרק על הסודות. שיקרתי כמו בהרבה פעמים אחרות כי פחדתי מהתגובה שלך אם אגיד "לא בא לי", כמו שבאמת הרגשתי באותו רגע. אחר כך יצאתי החוצה להביא את הדר' גב מהמכונית ובדרך אמרתי לעצמי: 'וּואוּ, איזה מזג אוויר ונוף אידיאלי לצעדה, עכשיו כשפחות קר ועוד לא חשוך', אבל בלעתי את המחשבה ושמרתי את הסוד בתוכי. אמרתי לעצמי: 'רבקה תתעצבן וזה יקלקל את האווירה. היא תגיד או תחשוב שזה מעשה אגואיסטי כי הרי תכננו לכתוב ופתאום אתה מבטל'. אז חזרתי לחדר עם הד"ר גב, לא אמרתי דבר מכל מה שסיפרתי קודם והתחלנו לעבוד. |
|
|
|
חן: עוד חשיפה אחת: הפחד שלי להיבלע
כל אחד מאיתנו עכשיו ליד המחשב שלו. גב אל גב. אני מול האלון וההרדופים הנשקפים מהחלון הצפוני, את מול בקעת בית נטופה שמציצה אליי מהחלון הדרומי. אני רואה עצים, את רואה בקעה, אני בצפון ואת בדרום.
פחדתי שהנה זה בא, הנה כאן בנוף היפה הזה נולדת לה המריבה החדשה שלנו. למה לכל הרוחות היינו צריכים את זה? למה לפתוח דברים. למה בכלל לדבר.
הנה הוא יוצא, הסוד שאני מתבייש בו. תוך כדי תהליך הכתיבה שלנו עולה שוב ושוב השאלה הסמויה מי מוביל ומי מובל? של מי הספר הזה? למי מגיע הקרדיט? מי מטביע את חותמו על מי וכמה? |
|
|
|
| "לפני כשנתיים בגדתי בחברתי ולא פעם אחת אל כמה פעמים במשך כמה חודשים, הקשר התחיל להיות קר ומעורער הייתה לה הרגשה של אי נוחות ולי של אשמה גדולה, החלטתי לאחר כשנה לפוצץ את הסיפור וסיפרתי לה הכול, לפני שסיפרתי הייתי מאוד לחוץ ונורא התלבטתי, הרגשתי כבר שאני בן אדם אחר ושמה שאני עשיתי ממש אבל ממש לא מאפיין אותי, לבסוף החלטתי שאני הולך לספר לה הכול כי מגיע לה להחליט אם היא רוצה אותי עוד או לא, ומגיע לה לדעת מה קרה מתחת לפניה שטח, ומשם רק אלוהים יודע מה יקרה, נורא פחדתי אך מצד שני הרגשתי סוג של חומה שחוסמת אותי בכיוון ההפוך שלא יכולתי לחזור בדבריי. |
|
|
|
גבר אנונימי בשנות העשרים בפורום:
"היא יודעת מה היא רוצה מעצמה – למצוא את האחד (שמבחינתה אני כרגע בתפקיד הזה), לעבור לגור איתו, ולהתחתן איתו, תוך כמה שנים, להקים בית ולעשות ילדים.
לי לעומת זאת - אין מושג מה אני רוצה מעצמי! הניסיון המיני והזוגי שלי לא בשמיים ועד לפני שהכרתי אותה תמיד רציתי להיות בעוד מערכות יחסים ותמיד הרגשתי שיש לי עוד זמן להתנסות ולהבין מה אני מחפש. פשוט לא עברה לי אף פעם המחשבה - "איזה תכונות אני מחפש מאשתי לעתיד". אפילו לא החלטתי עם עצמי מה העמדה שלי לגבי יחסים פתוחים! |
|
|
|
| גבר צעיר שחברתו התנשקה במסיבה עם חברו הטוב בשעה שהייתה שיכורה, מספר שאוהב את חברתו ואינו רוצה לנתק את הקשר בעקבות התנהגותה הבוגדנית. עם זאת הוא שרוי בחשד מתמיד ומנסה לפקח עליה ולשלוט בתנועותיה. הוא מבקש לדעת כיצד להתמודד עם המצב ומבקש עצה מעשית. הוא כותב: "ובבקשה אנא לא תשובה מהסוג של: 'אם היא באמת חשובה לך תצליחו להתקדם או שייקח זמן לבסס את האמון'. תשובות מהסוג הזה לא באמת עוזרות לי. אני מבקש תובנות אחרות דרכי פתרון למצב הקיים". |
|
|
|
מעולם לא חשבתי שאשתתף בסדנה לגברים. שיחות נפש אני אוהב לעשות עם נשים ולא עם גברים. רוב הנשים הן יודעות להקשיב ולדבר על דברים שרוב הגברים מרגישים לא נוח לדבר אליהם: רגשות, ויחסים. כשגיל חבר שלי בחברת ההיטק שבה אני עובד, הציע לי להצטרף לקבוצת גברים שד"ר חן נרדי מנחה, דחיתי את הרעיון על הסף. לא האמנתי שאוכל להרגיש נינוח לדבר על עצמי בחברת גברים. לא האמנתי שקבוצת גברים יכולה להיות מקום נוח לחשוף רגשות ומחשבות אישיות בגלל התחרותיות, הביקורתיות, הציניות.
מה ששכנע אותי להצטרף זה השינוי שראיתי אצל גיל.
|
|
|
|
מטרת תרגיל זה היא להעמיק את היכולת של בני הזוג להיכנס לנעליו של האחר/ת ולראות את הזוגיות מבעד לעיניו של האחר/ת ולשקף לו את הרגשות והמחשבות שלו. |
|
|
|
לפניכם/ו רשימה של פעילויות גברים שנועדו לאזן בין עולם העבודה לבין עולם המשפחה.
הרשימה מבוססת על המלצות של זוגות שבהן הגבר נעדר לעיתים קרובות מהבית במסגרת תפקידו. מטרת התרגיל: להגביר ולחזק את מעורבות הגבר במשפחה.
התרגיל לקוח מתוך: גברים בשינוי - סדנה לגברים בהנחיית ד"ר חן נרדי
http://www.dialog-nardi.co.il/SitePages/index.asp?DocID=236 |
|
|
|
דר' רבקה נרדי*
מיועד לטור "לדעתי האישית", קוסמופוליטן
יולי, 2008–07–15
בחרתי בנושא זה כי הוא מסקרן אותי, לא רק כמטפלת אישית וזוגית, אלא כאדם פרטי המנסה להבין את השינויים העצומים המתחוללים בחיינו, גם בתחום האהבה.
|
|
|
|
ד"ר רבקה נרדי, מכון דיאלוג, ינואר 2001
מוגש לפירסום בעיתון "פסיכו"
השעה שבע וחצי בבוקר. את מגלה שלילד חום די גבוה. לך מחכה כיתה, או ישיבה חשובה שהשתתפותך בה חיונית. את פונה לבן זוגך שישאר עם הילד ויקח אותו לקופ"ח. הוא מסרב בתוקף. מציע לך להשאיר אותו עם תרמוס תה... או לחילופין לקחת אותו לאימו או אימך... את מסרבת. לאחר וויכוח קצר הוא יוצא עם שורת המחץ - "את יודעת ששעת עבודה שלי שווה פי כמה משלך". זה נכון. את מוותרת בפעם המי יודע כמה, אבל בתוכך הרבה תיסכול, זעם וכאב.
|
|
|
|
דר' רבקה נרדי*
מיועד לטור "לדעתי האישית", קוסמופוליטן
יולי, 2008–07–15
בחרתי בנושא זה כי הוא מסקרן אותי, לא רק כמטפלת אישית וזוגית, אלא כאדם פרטי המנסה להבין את השינויים העצומים המתחוללים בחיינו, גם בתחום האהבה. אני שואלת את עצמי האם היום, בשנות האלפיים, השתנו פניה של האהבה, ההתאהבות? האם אנחנו, נשים וגברים כל כך אחרים מנשים וגברים בדורות קודמים? הרי מאז ומעולם נשים וגברים התאהבו זה בזו,אולי בסתר (כי הזמנים היו אחרים),התגעגעו, התרגשו וחיפשו ריגושים בחייהם. נכון רובם לא יכלו בימים ההם לממש את חלומותיהם. בעולם המסורתי (שקיים עדיין בחלקים רבים של עולמנו המודרני) – חלקם הסתכן למען האהבה, הרוב הגדול וויתר אך המשיך לחלום בסתר. נשים וגברים, בעיקר נשים ידעו אז כי אין להן ברירה. היה עליהן להינשא לאיש כדי לשרוד. הגברים – הגברים זה סיפור אחר לגמרה. רבים מהם יכלו להרשות לעצמם חיים כפולים – אשה חוקית בבית ואשת סוד, פילגש המיועדת אך ורק לעינוגי האהבה החושנית.
|
|
|
|
מתוך: המבוא ל"זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, עמ' 13-19.
אחד המימצאים המרתקים שהתגלו לי במהלך המחקר שערכתי לצורך עבודת הדוקטוראט (המעובד לספרי "זוגיות בסערה", הקיבוץ המאוחד, 2003) היה הקשר הברור בין איכות הנישואים לבין השלב ההתפתחותי – "הארץ" (כפי שכיניתי זאת) בה שכנו בני הזוג: "ארץ הסטריאוטיפים", "ארץ האמבוולנטיות" או"ארץ השיוויון". בראשונה, "ארץ הסטריאוטיפים" גבר הוא "גבר" ואשה היא "אשה". הכול ברור - התפקידים, יחסי הכוח, המותר והאסור, שלה בעיקר. ההתנהגויות שזוהו שם צמחו בעולם "הישן", בחברה פטריארכלית שהגדירה בקפדנות את חלוקת הכוח והתפקידים בין גברים ונשים. "ארץ האמביוולנטיות" כיניתי, כאמור, את תחנת המסע השנייה. ישן וחדש מתערבבים בה זה בזה. מרבית הנשים והגברים שפגשתי "התנחלו" בארץ זו, והיא סובלת מצפיפות אוכלוסין... היא פופולארית. ויהיו שיתקדמו הלאה ל"ארץ השוויון". צבעיה יפים. אווירה צלול כיין. אוויר פסגות. הראש סחרחר. ארץ דלה בתושבים. חלוקה עניינית של משאבים ותפקידים. הוא והיא משוחחים בגובה העיניים. גברים ונשים רואים זה את זו כבני אדם ייחודיים, לא רק "גבר", לא רק "אשה". |
|
|
|
מתוך: "זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, פרק 8, עמ' 187-217.
להגיע לשוויון ולחוות שותפות מלאה ונינוחה עם בן זוג שאין צורך להאיץ בו או "לחנך" אותו דומה לחוויה של שיט רגוע על פני מים שקטים הזורמים בנחת. שוויון ששניים מגיעים אליו ביחד ואין מי ש"ממונה" על שמירתו הופך להיות הפרס הגדול של הנישואים. שוויון שמגיעים אליו לאחר מאמץ מודע וממושך, שרק האשה אחראית על שמירתו, עלול להביא איתו מחיר ליחסים או לתחושת הרווחה של הגבר. |
|
|
|
מתוך: ההקדמה החדשה ל "נישואים שניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1994, 2005, עמ' 8 – 7
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.
רוב הנישאים מחדש רוצים להאמין שנישואים הם נישואים... כלומר - אותו הדבר בתוספת הניסיון והבשלות. וזה חייב להצליח. הרוב הגדול לא יעלו בדעתם שמשהו מאוד יסודי עומד להשתנות, ושנישואים שניים הם לעולם שונים ולו בגלל עובדות החיים (ילדים, רכוש, מטעני העבר) המשפיעים על אופן התנהלותנו, על הבעיות החדשות שנפגוש ועל סוג הפתרונות הנדרש כדי לא רק לשרוד אותם אלא לצמוח איתם. |
|
|
|
מתוך: "נישואים שניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1994, 2005, פרק 4, עמ' 118 – 101
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.
הגידול המדהים במספרי הזוגות המתגרשים מחד גיסא ובנישואים מחדש מאידך גיסא יצר בהדרגה מאגר ידע גדל והולך בתחום המשפחה השנייה, "החורגת", המחקרים הרבים מנסים לעשות סדר במיגוון הבעיות הנחשפות כתוצאה מהמיבנה המורכב של המשפחה.
למאמר זה שתי מטרות:
-
להתבונן בדילמות הייחודיות של הנישואים השניים - האם אכן קיימות? ואם אכן - מה טיבן?
-
להתבונן בעין בוחנת במימצאי המחקרים, שחלקם עדיין מעוגן בתפישות ישנות, הרואות את הנישואים השניים בזיקה למודל הנישואים הראשוניים. ובמקביל - לצעוד יחד עם המחקר החדשני, שמציע לנו תפישות רעננות להבנת המציאות.
|
|
|
|
בן זוגך לו את נשואה כשנה עובד "סביב השעון". כל בקשותיך להפחית מעט משעות עבודתו, כדי שתהיו יותר ביחד, נענו בתשובה הלקונית: "אין לי ברירה, גם ככה המצב בשוק קשה. כולם עובדים ככה...".
יש לך "פגישה עיוורת" הערב. בחצי השנה האחרונה מאז נפרדת מהחבר שלך פגשת עשרות גברים בפגישות עיוורות מסוג זה. בפגישות אלו עברת "ראיונות" על מצבך הגופני/כלכלי/תרבותי/משפחתי והשתדלת להשיב במיטב הנימוס עליו חונכת.
אלו שתי דוגמאות מקריות. יש עוד רבות. כל דוגמא מספרת שני סיפורים – את הסיפור שלו, את הסיפור שלה. לעתים נידמה כי הסיפורים שלהם לא יוכלו להיפגש. הפער הוא כה גדול, הציפיות מהקשר הן כה שונות, השפות הפנימיות שלהם לא יוכלו להתחבר. הפער הזה מהווה את אחד ממקורות הלחץ בחייהם של נשים וגברים ומסביר את חלקם של מנגנוני ההתגוננות שרבים ורבות מהם נוקטים כדי להימנע מפגיעה. בשונה משפת הסרדין והכריש, (ראו את ספרנו "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות בהורות, בעבודה ובצבא", מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, מודן 2006 וגם ב"מאמרים"/טיפול), שפת הדולפין מנחה אותנו לבחור תגובות אמפתיות-ראציונאליות-אסרטיביות. |
|
|
|
מתוך: "אחרי השלום: המשימות הדחופות של החברה בישראל", בעריכת ניצן יניב ועמנואל מרקס, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולגיה, אוניברסיטת תל-אביב, 2003, חלק ג', עמ' 221-254.
לאחר למעלה מארבעים שנה של התעסקות פעילה, לעתים לוחמנית מאד, בנושא השוויון, היינו יכולים לצפות לתוצאות אחרות: יותר :שים תופסות עמדות מנהיגות בכלכלה ובפוליטיקה, הפחתה ניכרת באלימות גברים כנגד נשים, וכמובן ירידה משמעותית במספר מקרי הגירושים. אילמלא העניין היה מאד רציני כמעט יכולנו לגחך. הכל יודעים שהמאבק על שוויון, למרות כמה הישגים חשובים מאד לקדום מעמדה של האישה, לא באמת הצליח לקרב את רעיון השוויון לליבותיהם של מיליוני גברים וגם נשים, אלא, באופן פרדוכסאלי, אף הרחיק אותם מהאמונה ביכולתו של השוויון לנצח. |
|
|
|
על כתיבת הספר "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא", מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006. פורסם בכתב עת "נפש" בעריכת פרופ' אדיר כהן, 2006.
מספר שבועות לאחר צאתו לאור של ספרנו "להיות דולפין", פנה אלינו פרופ' אדיר כהן ובקשנו לכתוב מאמר שיתמקד בתהליך כתיבתנו המשותפת. נענינו לאתגר בשמחה.
בניגוד לספר "להיות דולפין" בו לא ציינו מי מאיתנו כתב מה ( פרט למקרים בהם זיהוי הכותב/ת היה חשוב עניינית) הפעם החלטנו שכל אחד מאתנו יכתוב בנפרד. לא ידענו לאיזו הרפתקה נכנסנו. הריהי לפניכם/ן.
|
|
|
|
|
|
|