 |
|
|
|
הצגת עמדה במסגרת פרלמנט הנשים, בקעה אל גרביה, מכללת אל קסאמי, 19 ביוני, 2008.
אפתח את דברי בסיפור קטן מהחיים. שכבתי חולה מספר ימים והתמסרתי כליל לטיפולו המסור של בן זוגי. חווינו הרמוניה נפלאה וסיכמנו בינינו לבין עצמנו (בקריצה), שכנראה אלו התנאים האידיאליים לנישואים מושלמים. בשיחה אקראית שהיתה לבן זוגי עם ידידה משותפת הוא שיתף אותה בהגיגנו. היא הסכימה בהתלהבות והודתה שגם אצלם זה ככה. כלומר........ |
|
|
|
במסגרת פרלמנט הנשים 20 בינואר 2002 .
בחינת הטרור זקוקה לנקודת מבט פמיניסטית, המצביעה על הדמיון בין דיכוי נשים בידי גברים לדיכוי עם כבוש בידי כובשיו. הנכונות של ה'שולט' להכיר בדיכוי שלו ובכך ששוויון לאלו שהוא שולט בהם יפעל גם לטובתו, תאפשר את החתירה בפועל להשגת השלום. |
|
|
|
מאת דר' רבקה נרדי
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: פמיניזם עכשווי בישראל, בית התנועה הקיבוצית, 15.3.07
לאורך דורות רבים לא ידעו נשים לקרוא בשם מדויק למצוקותיהן. הן כאבו את כאב נחיתותן בחברה גברית, הפנימו את הקודים החברתיים ולא ידעו לחבר בין מצוקה אישית למצב חברתי. זו תמצית המהפיכה הפמיניסטית שקראה לדברים בשמם וידעה לומר כי במקום שיש יחסי כוח שם מתקיים עוול, שם היחסים הם פוליטיים. כל כך אהבנו והרגשנו בטחון בחיבור בין הפרטי והפוליטי עד שלא שמנו לב שמצבו של הגשר הזה אינו יציב כל כך. ההישגים המרשימים של הפמיניזם בהרבה מתחומי חיינו הסיחו את דעתנו מהמחלות החדשות של תקופתנו המאיימות לשלוח אותנו בחזרה למקום הפרטי והבודד. הכוונה לבעיות שכמעט כל אשה סובלת מהן והקשורות לדימוי הגוף, הגיל והמיניות שלה. נעמי וולף מחברת הספר "מיתוס היופי" (הקיבוץ המאוחד, 2004) טוענת בצדק שתעשיית היופי על כל ענפיה יוצרת מצב של חרדה מתמדת של האשה ביחס למראה שלה ומחזירה אותה לעצמה הפרטי כך שלא יהיה לה פנאי להשקיע אנרגיה בפעילות ציבורית הנוגעת לשינויים חברתיים. זה המילכוד החדש והמסוכן שנבנה על האשליה שהמהפיכה כבר מאחורינו. |
|
|
|
מאת ד"ר רבקה נרדי, מכון "דיאלוג"
בעקבות ווכוח מעל דפי העיתון בין אסא כשר, אמנון דנקנר, שלי יחימוביץ וד"ר אסתר הרצוג
פורסם ב"דעות", עיתון מעריב 16.8.1999 .
מזה שנים רבות מתקיים טקס קבוע בשיח הציבורי בין גברים ונשים. נשים מוחות על עוול נורא שנעשה להן. הגברים, בעיקר יפי הנפש בינהם, מוחים על סגנון המחאה. העמדה המובעת בכתבה מוחה על שלילת זכות הזעקה של נשים בעקבות עוולות. |
|
|
|
מתוך: המבוא ל"אשה בזכות עצמה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן 1989, מבוא, עמ' 9-13 הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל.
הגישה האסרטיבית מעוגנת בתיאוריה ההתנהגותית-קוגניטיבית בפסיכולוגיה. תרומתה הייחודית של תיאוריה זו היא בגישתה לבעיות-אנוש מנקודת-מבט של "כאן ועכשיו", של זיהוי המיומנויות החסרות לאדם, שהיעדרן מביא אותו להתנהגויות המזיקות לו ולסביבתו. יש קשר בין "נשיות" סטראוטיפית לבין חסכים במיומנויות חברתיות. כדי לענות על הציפייה החברתית על אשה להבליט סוג מסוים של תכונות תוך כדי בלימתן של אחרות. לדוגמה: אשה נדרשת להבליט את רכותה, מסירותה ויכולת הענקתה על חשבון עמידה תקיפה על זכויותיה. כאשר אין אשה ממלאת ציפיות אלו, היא מסתכנת בענישה חברתית, שמשמעותה איום על כוח-משיכתה הנשי, האשמתה כ"מסרסת גברים" ובדידות. למידה ואימון באסטיביות אישית מסייעת לאשה להתמודד עם הרגלים שלמדה ולבטא עצמה בייתר אוטנטיות המחזק את כושר עמידתה להגן על זכויותיה. |
|
|
|
מתוך: נשים חסרות מנוח, מאת דר' רבקה נרדי, פרדס, 2007, פרק ו'. אילו נשים היו מחזיקות במוקדי הכוח בעולמנו האם חיינו היו משתנים לטובה? יש שיחלקו על הקביעה הביולוגית הנחרצת ביחס להבדלים בין המינים ויביאו עדויות מחקריות הטוענות כי ההבדל בין נשים לגברים ביחסם לכוח, שאפתנות ותחרותיות אינו טמון בביולוגיה אלא בתפקידים השונים שכל מין מילא במהלך ההיסטוריה שהכשירו אותם להיות מה שהם. הטענה היא שאם נשים יכהנו בעמדות שלטוניות ויחזיקו בידיהן אפשרויות של שליטה הן לא יהיו שונות מהגברים. הוא הדין ביחס לגברים. אם ניתן לגברים הזדמנות לשמש בתפקידים טיפוליים הם יתגלו כמטפחים מזינים ומגלי רגשות לא פחות מנשים. "האמת האובייקטיבית" תישאר שנויה במחלוקת עוד זמן רב – הביולוגיה או התרבות מעצבים אותנו? |
|
|
|
מתוך: "אשה בזכות עצמה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן 1989, פרק 7, עמ' 173 – 158 הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל.
כה רבות מאתנו בוחרות את "הדבר הנכון" ואינן מסתכנות באותו עימות, מסוכן בין ה"בחירות הנכונות" - "שלהם" לבחירות שלנו. "הדבר הנכון" הוא הדבר ה"מסתדר נכון" עם המוסכמות החברתיות, שמייצגיהן, הנאמנים הם הוריך, כאשר היית ילדה (אולי גם היום), בן-זוגך (אם נישאת) ומיני דמויות סמכותיות, ש"יודעות יותר טוב" איך צריך ומה רצוי לבחור. אם את "ילדה טובה", מאוחר יותר "בחורה שלא עושה בעיות" - את לומדת לבחור את מה שממילא בחרו בשבילך. את גם מאמינה, שזה טוב לך, ואם, חלילה, עולים הספקות - כי את רואה סביבך אפשרויות אחרות, כי את כבר חווה את העולם אחרת, אולי משום שבגרת, אולי משום שהעזת לתת דרור לרגשות רדומים - את, אולי תמהרי להכחיש, להסביר, לטשטש, ורק לא לעמוד מול מציאות, שיש בה אולי בשורה חדשה מאיימת לפי תפיסתך. את עוצמת עיניך מלראות את הסיכוי שבחופש. וייתכן, שהצורך בשינוי יהיה חזק מהפחד, ואת תעזי להתבונן פנימה ולהסתכן בשינוי, בבחירות של אמת. מאמר זה מלמד כיצד להציב גבולות מול אלו הלוחצים עליך לא להקשיב לצו לבך ושכלך. הנה העקרונות:
-
היי בהירה וברורה במסר שאת מעבירה.
-
השתמשי גם בהצבה חלקית של גבולות.
-
הסתייעי במינון הנכון של "השרירים הנחוצים".
-
הגיבי על סגנון, אם נחוץ, לפני שאת מטפלת בתוכן.
-
הבחיני בין כוונותיו הטובות של בן-שיחך לבין יכולתך ו/או רצונך להענות להצעותיו. |
|
|
|
מתוך: המבוא ל "בין העונות"- על נשים באמצע החיים, מאת דר' רבקה נרדי, מודן 1991, עמ' 13 – 11 הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.
המחצית הראשונה בחייהן של רוב הנשים מעוצבת עדיין על-פי תפישת התפקידים המסורתיים במשפחה. גם אם את אשה הישגית-מודרנית, תפקידיך כאם, כרעיה וכעקרת-בית מובנים לתוך סיגנון חייך. העמדות האישיות מעוצבות, בדרך כלל, על-פי ציפיות ואילוצים ו/או אפשרויות, שאת רואה אותם כמתאימים לעולמך. במחצית הראשונה מעוצבת איפוא נשיותך על-פי ציפיות, על-פי תפקידים. את קשורה בטבורך לאהבת יקיריך, המצפים לטיפולך. אמצע החיים הוא עידן המעבר לקראת המחצית השנייה. אירועי החיים יוצרים בעולמך מציאות חדשה - ילדים בוגרים, הורים מזדקנים, הפסקת מחזור הפוריות - לצד בעיות, של חיפוש דרך ו/או שחיקה בקריירה, גם בזוגיות. עולמך מישתנה. גופך מישתנה. את צוברת כוח. את מחפשת כיוונים חדשים. |
|
|
|
מתוך: "בין העונות"- על נשים באמצע החיים, מאת דר' רבקה נרדי, מודן 1991, פרק 2, עמ' 71 – 49 הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.
האם את מזדהה עם ההיגדים הבאים ומאמינה כי הם תקפים ביחס לנשים שהגיעו לשלב אמצע החיים והלאה?
-
נשים בגיל מתקדם שומרות לעיתים קרובות את גילן בסוד. רוב הגברים אינם עושים זאת.
-
מאחר שלעיתים קרובות שופטים את הנשים על-פי יופיין והופעתן הצעירה, ערכן כבנות-זוג עלול לרדת, כאשר הן מתבגרות. מאחר שאת הגברים שופטים, בדרך כלל, על סמך איכות וניסיון-חיים, ערכם כבני-זוג עשוי לעלות, כאשר הם מתבגרים.
-
עם העלייה בגיל יורד לעיתים קרובות ערכה של האשה בשוק העבודה - וכן גם משכורתה. הגבר, לעומת זאת, יכול לצפות להשתכר יותר משהשתכר בנעוריו.
-
אשה מבוגרת נחשבת פחות מושכת מבחינה מינית ופחות נחשקת מאשר אשה צעירה יותר. גבר מבוגר - בעיקר אם הוא מצליח מבחינה כספית או פוליטית - אינו מאבד את כוח משיכתו המינית. למעשה, לעיתים קרובות הוא נעשה מבוקש יותר, ככל שכוחו מתעצם, ושיעורי התמותה הגבוהים של הגברים לעומת הנשים הופכים אותו לסחורה מינית יקרת-המציאות!
-
נשים מתנסות בגיל-מעבר (בלות), המשנה את חייהן מבחינה גופנית ותדמיתית. חייהם של גברים עלולים להשתנות, אך לא כתוצאה משינוי גופני שנגזר עליהם.
-
לגברים מבוגרים מותר "לקחת" מאהבות צעירות מהם, לנשים מבוגרות אסור!
-
מצפים מהנשים, שיתאמצו לשמור על מראה פניהן באמצעות תמרוקים, משחות ואפילו ניתוח. לגברים מותר, שפניהם ייעשו מחוספסים, מצולקים ומחורצים יותר עם חלוף השנים.
גיל מבוגר גם אם הוא נחווה כאובדן אינו רק חיסרון, אלא-אם-כן את מגישה אותו לעולם ככזה. את יכולה להפוך חיסרון ליתרון על-ידי בדק-בית פנימי. וזה כולל הערכה-מחדש של מה שאת יודעת, שצברת במהלך השנים, ואשר את זכאית לראות את כל השפע הזה ככישוריך.
|
|
|
|
בתוך: פוליטיקה זה כן בשבילי, שדולת הנשים בחסות קרן אדנהואר, 1995.
יש משהו מאיים במזג האויר הפוליט, בעולם העבודה - הסגנון, התחרות, מאבקי הכוח, המניפולציות התיכנון האסטרטגי... שפה זרה וגם קשה. נשים מציבות לעצמן וגם לגברים, דילמה שהיא גם אתגר חדש - לשחק את המשחק הפוליטי תוך שילוב כוח עם הגינות. שילוב אמיתי בין הנסיון שגברים צברו במאות שנות התעסקות פוליטית לבין תפיסת עולמן של נשים שנבנתה על בסיס אחר - נסיון עשיר ביחסי אנוש, כדי שהאתגר הזה יקבל את ההזדמנות האמיתית עלינו הנשים ליזום אותו, ליצור אותו. סגנון ההידברות שלנו עם הגברים בחיינו ועם גברים בעולם הפוליטי יגדיר במידה רבה את האופן בו הם יראו אותנו. התשובה, אם כן, אינה בהעתקה עיוורת של הסגנון שעובד בשבילם, אלא בסגנון הידברות שהולם את אמונותינו וכישורינו. הסגנון האסרטיבי אותו אציג במאמר זה מייצג לדעתי את אותו שילוב מופלא בין עוצמה ואמפאתיה, בין מטרתיות לבין אנושיות. |
|
|
|
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: תחרויות יופי – פורים ומעמד האשה
קצרין, 21.3.05
הפמיניזם שיחרר נשים במידה מסוימת מהגדרה נוקשה של התפקיד – אם רעיה ועקרת בית. הוא שיחרר אותן במידה מסוימת מהתכונות הפאסיביות שלהן, אך באופן שמחייב הסבר – הוא חיזק בתוכן את צורך ההתמכרות ליופי – על פי סטנדרטים חברתיים-תרבותיים ההולכים ומחמירים. נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" טוענת שאכן כך. תרבות הפורנו והפופ שהפכה מאז שנות השבעים לפופולרית יותר ויותר מסייעת בעיצוב התדמית הנשית החדשה – למעשה בהמשך הדיכוי של הביטחון העצמי הנשי ביופיה הטבעי ובמיניותה – באסטרטגיות שהולכות ונהייות מתוכחמות יותר ויותר. |
|
|
|
|
|
|