טור אישי על זוגיות

3 באוקטובר 2014

רשימה 58: דילמות בחייהן של נשים – אתגרים חדשים/ד"ר רבקה נרדי,23/9/2014

רשימה זו מבוססת על הרצאותיי, כתיבתי וחוויותיי כמטפלת. היא לא נולדה כתוצאה מאירוע או כותרת בעיתון. היא דומה מעט למאמר (אם כי לא מאמר אקדמי) ופחות ל"רשימה" ולכן אולי אינה מתאימה לז'אנר הרשימות שבסגנונן (אם אדמה אותן לשפת הציור) דומות יותר לרישומים. ובכול זאת לא "התאפקתי". 

***

 

כשהייתי ילדה קטנה שמחתי שנולדתי ילדה... לא הבנתי את פשר הברכה – "ברוך שלא עשני אישה". אהבתי להיות ילדה רגישה, לאהוב יופי, לחלום חלומות רומנטיים, להישבע לעולמי עולמים לנאמנות לחברות... להיות כמו אמא...כשהייתי נערה נפקחו עיני לראות סימנים של אפלייה.

25 בינואר 2014

רשימה 48: אהבה בזוגיות שנייה/ד"ר רבקה נרדי,7/1/2014

כשאני חושבת על אהבה בזוגיות שנייה אני חושבת על אהבה שיש עימה תיקון, או לכול הפחות תקווה לתיקון. שהרי היא מחזיקה בתוכה את כול המרכיבים הידועים – מהחיצוניים ביותר הבאים לביטוי במחוות חיזוריות ופרגון, ועד היבטים פנימיים עמוקים של קבלת האחר על חולשותיו ומוזריותיו. אך לא רק, הרבה יותר מכך. נזכרתי ברומן "גיי'ין אייר" של שרלוט ברונטה, אחת מיצירות הספרות הידועות ביותר שפורסמה ב1847. במרכזו עומדת אהבתם הבלתי אפשרית של גיין....

6 ביולי 2013

רשימה 40: זוגיות והורות – כלים שלובים המעצימים זה את זה/ד"ר רבקה נרדי, 27/6/2013

 

·      לפעמים כשהוא כועס עליך שהוצאת יותר מידי כסף הוא מוציא זאת על הבת המתבגרת. ואת יודעת שהטפת המוסר שלו אליה מכוונת גם אליך. את מתפוצצת.

·     אתה יודע שכשהיא צועקת על הבן, בחור גדול אחרי צבא, גר עדיין בבית, שמבלגן את הסלון, אתה יודע שהיא מתאפקת לא לצרוח עליו שהוא דומה לאבא שלו, כלומר לך, יותר ויותר מיום ליום, באנוכיות, בחוסר הסדר. אתה בולע את הכעס, וכאילו ממשיך הלאה...

12 בנובמבר 2012

רשימה 36: איך נעצים זה את זו בחיינו הזוגיים/ד"ר רבקה נרדי, 9/11/2012

כשהייתה לה תקלה במדפסת היא דמיינה איך בן זוגה מסייע לה בחיוך ובנועם, שהרי הוא טוב יותר "בדברים הללו" ממנה. אבל הוא בא אליה בפנים זועפות ונזף בה שהגיע הזמן שתסתדר לבד. היא הרי כבר ילדה גדולה...

כשסיפר לה שהוא חש חוסר סיפוק בעבודתו והוא מהרהר/חולם על הקמת מיזם פרטי, הוא חלם שתעודד אותו, שתתלהב יחד אתו. אבל היא נבהלה ואמרה לו שזה ממש לא הזמן והיא גם לא בטוחה שיש לו הכישרון הדרוש לעסקים.

5 בנובמבר 2012

רשימה 35:על גאווה ורגישות בחיינו הזוגיים/ד"ר רבקה נרדי, 5/11/2012

בגלל הגאווה אנשים מנתקים יחסים.

בגלל הגאווה אנשים מתגרשים.

בגלל הגאווה אנשים שותקים, נוקמים, אלימים, רוצחים, מתים, מתאבדים.

והרגישות לעומתה, באה מחמלה, מרחמים, מהיפתחות הלב.

בגלל הרגישות תשאל האישה את בעלה למה שותק, בעדינות תשאל.

בגלל הרגישות הוא יחבק אותה ויאמר לה בלי מילים שהכול בסדר.

5 בנובמבר 2012

רשימה 34: השעמום הזוגי/ד"ר רבקה נרדי, 29/10/2012, בראן, טרנסילבניה, רומניה

היא מתחילה לספר לו משהו שקרה לה היום בפגישה עם החברה שלה. הוא מקשיב בחוסר עניין ופוטר אותה באמירה "את לוקחת יותר מידי ללב". הסיפור שלה נשאר תלוי באוויר.

כבר זמן מה שהוא חש חוסר סיפוק בחייו המיניים ושעמום זוחל בחייו שמשגע אותו. הפך להיות עצבני ומתוח בחברתה. היא שואלת מה קרה. הוא משיב לה ש"כלום". הוא לא בטוח שאפשר לשוחח איתה על דברים "כאלו". הוא חושש שתיבהל ותבוז לחולשתו.

22 באפריל 2012

רשימה 28:מי כאן שווה יותר? על יחסי כוח, תחרות וקנאה בזוגיות/ ד"ר רבקה נרדי 13.4.2012

בהשראת "תחרות ויחסי כוח בין בני זוג", פרק חמישי, מתוך: "שיחה זוגית", מאת ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, "הדים",  2010, 2012

 

"היה היה פרופסור למתמטיקה מהסוג הנדיר שקשה מאוד למצוא היום.

המורה הגיע יום אחד לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה.

הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך מטר אחד.

הוא ביקש מהתלמידים להציע הצעות כיצד לקצר את הקו בכל דרך שהיא.

רובם הציעו למחוק מימין, משמאל, אחד הציע לקפל...

ואז הדגיש המורה: לקצר את הקו מבלי לגעת בו!

התלמידים נדהמו, חשבו, היה זה אתגר לא קל. הם התקשו למצוא פתרון.

המורה ניגש אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו, ארוך יותר מהקו שביקש לקצר.

           המורה הוסיף: כדי "להקטין" מישהו, אינך צריך לפגוע או להעליב אותו...

           פשוט עליך להגדיל  את עצמך".

2 בינואר 2012

רשימה 25:בגידות קטנות כסימני אזהרה/מאת ד"ר רבקה נרדי 2/1/2012

שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:

"מה אמרת לה?"

"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.

"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.

"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).

"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.

"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.

השתיים הסתלקו.

הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?