"מימדים חדשים של ריחוק" מאת בן נרדי, הוצאה "עיתון 77", 2025.
תקציר
שם ספרו של בן נרדי – "מימדים חדשים של ריחוק", משקף את הכמיהה של המשורר להגיע לרגע בו ייסורי האהבה לא יכאיבו ולא ישסעו את נפשו. הוא לא מסתכל לאהבה אל האחר/ת כדבר שלם המובן מאליו. הוא חש כי האהבה לפני הכול, היא היכולת להשלים עם עצמו, לפני שיתחבר אל מושא אהבתו. הוא מודע היטב ללבטים הקיימים בתוכו, לחששות ולפחדים, ומכאן גם השאלות שהוא שואל את עצמו. אחד הבתים בשיר "עדין כמו גוזל", משקף את הלך הרוח של המשורר לאורך כל הספר:
קצת מאוחר, אבל בסוף מצאתי.
קצת מאוחר, אבל בסוף מצאתי.
וכשמצאתי בך משהו טוב,
גררתי את עצמי למעלה, רציתי לאהוב.
שתי השורות הראשונות בבית מדגישות את הדחף לחוש תקווה – קצת מאוחר, אבל בסוף מצאתי. אבל הכמיהה לתקווה, לרוגע, תמיד מהולה בחשש שהוא תולדה של מאבקים פנימיים. וגם כשהמשורר מצא משהו טוב (מושא אהבתו), הוא מודה כי נאלץ לגרור את עצמו למעלה (מתהומות הנפש), להשתחרר מ"הכבלים" שמרתקים אותו ולהתרומם, מעצם רצונו לאהוב ולהיות נאהב.
לכל אורך הספר, מנהל המשורר מאבק סיזיפי. אולם בניגוד לסיזיפוס שהוכרח לדחוף סלע אחד אל ראש ההר, המחבר נאלץ לדחוף שני סלעים: "הסלע הראשון" – הצבת שאלות נוקבות לעצמו ("ויום אחד ארכיב מתוך חידת נשמתי הפגומה", מתוך השיר "חידת נשמתי הפגומה"). "הסלע השני" – הניסיון להבין כיצד עליו להתנהל מול מושא אהבתו. ברגישות רבה ובכנות, הוא מודה כי הוא חש מבוכה, משום שמבחינתו אין דברים מוחלטים באהבה, ומכאן שגם במושא אהבתו.
המימד הארוטי קיים באהבה שהוא חש, אך מימד זה משני ומתגמד בהשוואה למימד הרוחני. מבחינת המשורר, זה המימד הנכסף והאידיאלי, כפי שהוא מביע זאת בשיר "לרגע היינו", בשורה האחרונה: "לרגע היינו יותר מגברים, יותר מנשים".
לסיכום, המשורר לא מציע פתרונות חד-משמעיים, אלא להפך, מעצם השירים בספר, הוא מחדד את הצורך לחקור, לבדוק, להתייחס בחשדנות, אך בה בעת גם לגלות פתיחות ולנסות לחוות את האהבה על כל המסתוריות שבה.
מאיר לוי, עורך ספרותי ולשוני