עמוד קטגוריה

17 במאי 2012

לחבק דולפין – איך להרגיע סרדינים וכרישים – שפה משותפת לילדים והורים/ד"ר חן נרדי

ד"ר חן נרדי 09-8910575/6 nardi-r@a2z.net.il

ההרצאה זו ניתנה בכנס על טיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז ב 7 מאי 2012. ההרצאה מבוססת על ספר הילדים שכתב ד"ר חן נרדי: לחבק דולפין: איך להרגיע סרדינים וכרישים כשילדים מציקים" הוצאת הדים (2012) ועל ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי "להיות דולפין – התמודדות עם תוקפנות וחולשה בהורות, בזוגיות בעבודה ובצבא" (מודן 2006)

22 באפריל 2012

רשימה 28:מי כאן שווה יותר? על יחסי כוח, תחרות וקנאה בזוגיות/ ד"ר רבקה נרדי 13.4.2012

בהשראת "תחרות ויחסי כוח בין בני זוג", פרק חמישי, מתוך: "שיחה זוגית", מאת ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, "הדים",  2010, 2012

 

"היה היה פרופסור למתמטיקה מהסוג הנדיר שקשה מאוד למצוא היום.

המורה הגיע יום אחד לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה.

הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך מטר אחד.

הוא ביקש מהתלמידים להציע הצעות כיצד לקצר את הקו בכל דרך שהיא.

רובם הציעו למחוק מימין, משמאל, אחד הציע לקפל...

ואז הדגיש המורה: לקצר את הקו מבלי לגעת בו!

התלמידים נדהמו, חשבו, היה זה אתגר לא קל. הם התקשו למצוא פתרון.

המורה ניגש אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו, ארוך יותר מהקו שביקש לקצר.

           המורה הוסיף: כדי "להקטין" מישהו, אינך צריך לפגוע או להעליב אותו...

           פשוט עליך להגדיל  את עצמך".

10 במרץ 2012

אבות בשינוי /ד"ר חן נרדי

ד"ר חן נרדי – מכון דיאלוג

"רכבתי עם בני על האופניים. הכול היה בסדר עד לעלייה, ואז בני אמר: 'אבא, אני לא יכול יותר לנסוע'. חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחשל אותו, אז בלי לחשוב הרבה אמרתי לו את המשפט הכי מטופש שהבאתי מהצבא: 'אין לא יכול, יש רק לא רוצה'. לא ניסיתי לשכנע אותו, עמדתי שם כמו מפקד בשילוב ידיים ואמרתי לעצמי: 'הוא לא ישבור אותי'. בסופו של דבר הוא עלה בכניעה מוחלטת על אופניו והמשיך לנסוע. הוא עשה את העלייה עם דמעות בעיניים, רק רצה שזה ייגמר".

8 במרץ 2012

רשימה 27: "הילדים שהיינו, הנשים והגברים שהפכנו להיות"/ ד"ר רבקה נרדי, 8/3/2012

איזה מין ילד/ילדה היינו? האם אנחנו זוכרים? האם אנחנו רוצים/רוצות לזכור?

האם היית ילד מקובל?

האם היית "מלכת הכיתה" או לפחות אחת מסגניותיה... או מה"מקורבות" שלה...?

האם היית ילד דחוי?

האם היית ילדה מופמנמת, מודרת חברתית, אחת שאפשר בקלות להתעלם ממנה?

האם היית ליצן הכיתה? (אולי ליצן עצוב?)

האם היית ילדה בודדה שחבריה היחידים היו ספריה?

האם חבריך לכיתה הכו אותך? השפילו אותך?

האם חברותייך וחברייך לכיתה לעגו לך? החרימו אותך?

האם הרגשת אהוב? אהובה?

האם הייתה לנו ילדות טובה? מאושרת?

האם הילדות שלנו היא מסע כבד על לבנו, כזה שהיינו רוצים לשכוח? להעלים אותו מחיינו?

19 בפברואר 2012

רשימה 26: אני "נרקיס"? על היעלמותה ההדרגתית של האמפתיה וההתחשבות ביחסי אנוש: בזוגיות, במשפחה, בעולם העבודה, בפוליטיקה מאת ד"ר רבקה נרדי, 17/2/2012

אגדה יפה שמקורה ביוונית, מספרת כיצד נוצר הנרקיס. בין הרי הגליל התהלך בימי קדם רועה בעל פנים עגולים ותלתלי זהב לו, ושמו נרקיס (ביוונית נרקיסוס). כל הנערות דברו ביופיו הרב והוא לא ידע מימיו כי יפה הוא, כי לא ראה מעודו את פניו, פעם ירד עם צאנו ממורדות הכרמל, כשפניו מועדות אל הרי הגליל, כשעבר את נחל קישון ראה את בבואתו במים ומרוב התלהבות נפל למים וטבע במקום. ואכן עד היום ניתן למצוא את הנרקיס באזור הקישון.
2 בינואר 2012

רשימה 25:בגידות קטנות כסימני אזהרה/מאת ד"ר רבקה נרדי 2/1/2012

שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:

"מה אמרת לה?"

"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.

"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.

"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).

"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.

"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.

השתיים הסתלקו.

הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?

3 בדצמבר 2011

טור 24:זוגיות? לשם מה? מאת ד"ר רבקה נרדי 29/11/11

לפעמים, בסיומו של שבוע קשה לאחר שעות רבות של טיפול זוגי, אני תוהה, לשם מה? למה אנחנו נשים וגברים טורחים בכלל לנסות. הרי לכאורה הכתובת על הקיר – זה לא יעבוד, ואם כן – אז לתקופה קצרצרה. ואחר כך כולם יודעים לספר על תחושת הדעיכה, אובדן הריגוש, התרבות המריבות והכי נורא – השעמום שגורר רבים ורבות לבגידות סדרתיות. ואז מתחילות הצרות הנוראות (לחלקנו) של נקמנות שמגיעה לאלימות ולבסוף לגירושים.
4 באוקטובר 2011

טור 23: סליחה – הסיכוי שלנו לתיקון מאת ד"ר רבקה נרדי 28/9/11

תארו לעצמכם שביבי נתניהו היה מתעורר בוקר אחד ומחליט לבקש סליחה מאבו מאזן והיה אומר לו כך: אני מתנצל, באמת שאני מתנצל מעומק לבי על העוול שמדינת ישראל גרמה לכם, העם הפלשתיני. אני מבקש סליחה על שנות הכיבוש הרבות, על המחסומים, על היחס המתעמר, על הקשיים, על המצור בעזה, על הסרבנות שלי בתהליך המשא ומתן, על המשך הבנייה בהתנחלויות, על הבטחות שאני לא מקיים, על הצבת דרישות בלתי אפשריות. אני מתנצל ומבקש הזדמנות נוספת.