לא כל מריבה היא "מריבה רעה". אם השכלנו לשמור על קווים אדומים ונהגנו בהגינות ובכבוד גם בעת וויכוח נוקב – המריבה, הוויכוח מאפשרים לנו ללמוד עוד משהו על בן/בת זוגנו. אך אם "נתקענו" ולא הדכלנו "לצאת משם" – מה שהתחיל בוויכוח יכול להפוך לעוינות שקטה ומלחמה קרה. אז איך מסיימים מריבות? לא ממש ראינו את הורינו עושים זאת באופן מושכל. ראינו גם ראינו שתיקות ארוכות, מלמולים פרטיים, הסתגרות, ענישה הדדית וגם אדישות וניכור. וגם כניעה למציאות וחזרה איטית לשגרת החיים.
שיחת פיוס מלב אל לב דורשת משאבים נפשיים: קודם כול לתכנן – מה אני רוצה לומר ואיך אומר זאת. התכנון כולל לפעמים אימון (סוג של חזרה) עם עצמי או עם חבר. לפעמים כאשר המשבר מתמשך יש צורך בעזרה מקצועית.
קראתי. הנהנתי בהסכמה וגם ברתיעה. סוגים של התפייסויות? למה הקטלוג? 'אצלי זה עובד אחרת' רציתי לרוץ ולספר לך. למה החלוקה הזאת? הרי בסופו של דבר הכול מתערב בכול... ככה זה אצלי. ובכול זאת אהבתי את הניתוח שלך שעזר לי לבחון את מניעי הנפש השונים שלי שלא תמיד אני נותנת עליהם את דעתי.
"למה?", את שואלת בפליאה, וגם: "איך זה קרה, על מה זה יושב? חשוב לי לקבל הכרה ממך שאתה מבין שפגעת. זה עוד לפני שאני מצפה לקבל התנצלות. אני רוצה לראות שהבנת מה עשית ולקבל הבטחה לעתיד שדברים מהסוג הזה לא יקרו יותר".
שלושה ימים ושלושה לילות לא דיברו זה עם זה. הם שלחו זה בזה מבטים קרים והמשיכו בענייניהם כמו אין אחר נוכח בחייהם עוד. לבה היה קר ומר. לחץ דמו עלה, הוא היה בטוח בזאת. בלילה חלם שהוא מת, כלומר לא ממש מת אבל מרגיש מת ורוצה לקום אך אינו יכול. נבהל ופחד.
ריתק אותי גילוי לבך על דרכך, "להמציא מריבות" רק כדי לא להתמודד איתי על "הדבר האמיתי". ובוודאי אהבתי את דרכך להתפייס, על כך עוד נדבר בהמשך.