התחושה שהתגבשה אצלי - כמטפל אישי וזוגי - במשך השנים היא שמרבית הגברים ובכלל זאת אני עצמי, מגיעים לקשר הזוגי ולהורות מצוידים בכלים בלתי מספיקים להתמודדות עם האתגר. בקבוצות הגברים אנחנו מעשירים את עצמנו בכלים מתאימים להתמודדות עם האתגר הזה.
"עשר שנים מונח המכתב לאבי במגירה, ואין לי אומץ לשלוח אותו" אמר ג', גבר במיטב שנותיו לחבריו בקבוצת הגברים. "אני מבקש את רשותכם לקרוא אותו בפניכם. אולי זה ייתן לי אומץ לשלוח אותו לאבי". אני מפרסם את מכתבו של ג' לפי בקשתו, בעילום שמו.
חינוך ילדים לשוויון בין המינים בגיל הרך הוא בראש וראשונה עניין של עשיות קטנות ויומיומית של ההורים. אב ואם המאמצים אורח חיים שוויוני מדגימים לילד באלפי התנהגויות והתייחסויות לעצמם ולילדיהם את השוויון בין המינים, בכך שהם מבצעים פעולות מגוונות החורגות מההגדרות המסורתיות של תפקידי אבא ואמא.
אמהות רבות מדגימות זאת לילדיהן: הן עובדות מחוץ לבית בתפקידים 'גבריים' הן עורכות- דין, רופאות, מנהלות ועובדות הי טק לא פחות, ולעיתים אף יותר, משהן מבשלות ומנקות בית. מרבית האבות לעומת זאת, טרם חצו את הקוים המגדריים וממשיכים להדגים בהתנהגותם היומיומית התנהגות 'גברית' סטריאוטיפית המקבעת אצל הילדים את האב כשולי בגידול ילדיו. אינו זוכר ימי הולדת, אינו יודע היכן מונחים בגדי הילד, מי המורה שלו, באיזה חוגים הוא משתתף ועוד. בשל מצב ענינים זה יש לאבות תפקיד מרכזי בחינוך לשוויון בין המינים.