עמוד קטגוריה

4 במאי 2007

מה השתנה בקוד הנשי ובקוד הגברי? / ד"ר רבקה נרדי

הצגת עמדה במסגרת פרלמנט הנשים, בקעה אל גרביה, מכללת אל קסאמי, 19 ביוני, 2008.

אפתח את דברי בסיפור קטן מהחיים. שכבתי חולה מספר ימים והתמסרתי כליל לטיפולו המסור של בן זוגי. חווינו הרמוניה נפלאה וסיכמנו בינינו לבין עצמנו (בקריצה), שכנראה אלו התנאים האידיאליים לנישואים מושלמים. בשיחה אקראית שהיתה לבן זוגי עם ידידה משותפת הוא שיתף אותה בהגיגנו. היא הסכימה בהתלהבות והודתה שגם אצלם זה ככה. כלומר........

4 במאי 2007

טרור מנקודת מבט פמיניסטית / ד"ר רבקה נרדי

במסגרת פרלמנט הנשים 20 בינואר 2002 .

בחינת הטרור זקוקה לנקודת מבט פמיניסטית, המצביעה על הדמיון בין דיכוי נשים בידי גברים לדיכוי עם כבוש בידי כובשיו. הנכונות של ה'שולט' להכיר בדיכוי שלו  ובכך ששוויון לאלו שהוא שולט בהם יפעל גם  לטובתו, תאפשר את החתירה בפועל להשגת השלום.

4 במאי 2007

מאבק בפורנוגרפיה כאתגר חברתי / ד"ר חן נרדי ושירה עמי

מאמר זה מהווה חלק מעבודה שפורסמה בראשונה באוקטובר 2001 במסגרת הפעילות ההתנדבותית של הח"מ בקואליציה וולונטרית רחבה של ארגונים הפועלים למען איסור  על הקרנת סרטי פורנו בטלוויזיה


להורדת המאמר המלא "מאבק בפורנוגרפיה כאתגר חברתי" לחץ כאן  .

4 במאי 2007

אירוטיקה בסכנה? – הרצאת פתיחה במסגרת כנס "איזה מין שיוויון" – חלק ב' / ד"ר רבקה נרדי

המשך לחלק א'  -----  חלק ב'

4 במאי 2007

אירוטיקה בסכנה? – הרצאת פתיחה במסגרת כנס "איזה מין שיוויון" – חלק א' / ד"ר רבקה נרדי

אירוטיקה, משאת נפש, משאת תשוקתנו, הליבה, התמצית המפעילה אותנו לגבהים ולעמקים.
האם היא בסכנה? האם השיוויון בין נשים וגברים שובר לנו את חוקי החיזור? האם אובדן הדיסטנס המסורתי בין גבר ואשה, היותו של הגבר חשוף, מוכר, שקוף, וככזה כבר לא מעורר הערצה אוטמאטית – משפיע על דינמיקת התשוקה. אותה תשוקה מיסתורית הניזונה מגעגוע, מריחוק, מאי ידיעה.

4 במאי 2007

המטרידים יעשו לך בית ספר – על הטרדה מינית של ילדים / ד"ר רבקה נרדי

במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: "הטרדה מינית - שלב ב"  30 ביולי 2002

ההטרדה המינית ניזונה מתפיסות סטריאוטיפיות של השוני בין המינים. כל זמן שנמשיך להאמין ש'בנים' הם 'בנים' ו'בנות' הן 'בנות', נמשיך לספק מודל רע לדורות הבאים, ושום תוכנית חינוכית לא תעשה את העבודה במקומנו ילדים לא אמורים להטריד מינית ילדים אחרים. ילדים הם יצורים רכים, תמימים, השרויים עדיין בגן העדן של התום והשעשוע. שנים רבות בחרנו, אנו המבוגרים, למדר את עולם הילדות ממציאות עולמנו הרוויה באלימות על כל סוגיה, ואולי בכך ביקשנו לשכוח תמונות ילדות שלנו רחוקות, אך מעיקות. ייתכן, שהרצון להשאיר את עולם הילדות זך וטהור מסביר במשהו את תופעת ההתעלמות הבוטה בהיקפה של מורים ומורות, ה'מאבדים' את כוח השיפוט שלהם כאשר מול עיניהם מתרחשת הטרדה מינית, ובוחרים לראות בה 'שעשועי ילדות'.

26 באפריל 2007

ביקורת על : "כאילו לא היתה מלחמה" / מאת: ד"ר חן נרדי

המאמר פורסם בעיתון 'הארץ' במדור הספרים בשנת 1998

 

המאמר סוקר מנקודת ראות אישית את ספרה של ד"ר עדנה לומסקי פדר  "כאילו לא היתה מלחמה". מחקרה של פדר עוסק באפן שבו משפיעה המלחמה על עולמם של גברים ישראלים. החוקרת מצאה כי גברים רבים נוטים להדחיק ולהכחיש את השפעות המלחמה עליהם, 'לנרמל' אותה ולראותה כחלק שגרתי בחיים.
במאמר מציג נרדי את השקפתו בהקשר לשאלה האם הדחקת הכאב והכחשת  המצוקה מחלישה או מחזקת אותנו? נרדי סבור כי הכל תלוי בהגדרה מהי חולשה ומהו חוזק. "אם חוזק, פירושו להאמין שאתה חסין מהשפעות המלחמה - איני רוצה להיות  חזק" אומר נרדי וממשיך: "עבורי, ההכרה במגבלות כוחי היא חלק חשוב בהגדרת  החוזק. "כאילו לא הייתה מלחמה" מציב בפנינו מראה שבה משתקפת חולשת המצ'ואיזם הישראלי, ומזמין חשבון נפש באשר לפנטזיות לאומיות מגלומניות  של מנהיגנו".

22 באפריל 2007

גשר צר מאוד בין הספירה הפרטית לספירה הציבורית / ד"ר רבקה נרדי

מאת דר' רבקה נרדי
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: פמיניזם עכשווי בישראל, בית התנועה הקיבוצית, 15.3.07

לאורך דורות רבים לא ידעו נשים לקרוא בשם מדויק למצוקותיהן. הן כאבו את כאב נחיתותן בחברה גברית, הפנימו את הקודים החברתיים ולא ידעו לחבר בין מצוקה אישית למצב חברתי. זו תמצית המהפיכה הפמיניסטית שקראה לדברים בשמם וידעה לומר כי במקום שיש יחסי כוח שם מתקיים עוול, שם היחסים הם פוליטיים. כל כך אהבנו והרגשנו בטחון בחיבור בין הפרטי והפוליטי עד שלא שמנו לב שמצבו של הגשר הזה אינו יציב כל כך. ההישגים המרשימים של הפמיניזם בהרבה מתחומי חיינו הסיחו את דעתנו מהמחלות החדשות של תקופתנו המאיימות לשלוח אותנו בחזרה למקום הפרטי והבודד. הכוונה לבעיות שכמעט כל אשה סובלת מהן והקשורות לדימוי הגוף, הגיל והמיניות שלה. נעמי וולף מחברת הספר "מיתוס היופי" (הקיבוץ המאוחד, 2004) טוענת בצדק שתעשיית היופי על כל ענפיה יוצרת מצב של חרדה מתמדת של האשה ביחס למראה שלה ומחזירה אותה לעצמה הפרטי כך שלא יהיה לה פנאי להשקיע אנרגיה בפעילות ציבורית הנוגעת לשינויים חברתיים. זה המילכוד החדש והמסוכן שנבנה על האשליה שהמהפיכה כבר מאחורינו.