בנים בבית הספר

בנים ובנות משלמים – כל אחד בדרכו – את מחיר הקונפורמיות של בית הספר לעסקת 'טרזן-ג'יין'. הממסד הבית ספרי מחזק את הדפוסים המצ'ואיסטיים אצל בנים ואת הדפוסים הפסיביים אצל בנות.

כיצד נגרם הנזק לבנות ?
מחקרים רבים תיעדו את הנזק הנגרם לבנות במערכת החינוך. ד"ר שושנה בן צבי מאייר סיכמה את ממצאי המחקר העיקריים הללו. (מגדר וחינוך – מקראה, אוניברסיטת חיפה, החוג לחינוך וזמה בע"מ, מפעלי אגודת הסטודנטים, תשס"א 2000) להלן כמה ממימצאים אלה:  בנות נתפסות על ידי מורות/ים כפחות בולטות מבנים בתחום ההישגים בלימודים, כבעלות כושר מתימטי נמוך משל הבנים, וכבעלות פוטנציאל מנטלי נמוך משל הבנים. ספרי הלימוד מכילים פי 3 דמויות גבריות מנשיות, עיסוקי הגברים בספרי הלימוד הם היוקרתיים והרווחיים ביותר, ואילו עסוקי הנשים הן בעיקר הוראה, טיפול ועיסוקים ללא שכר. ספרי הלימוד מכילים אמירות משפילות כלפי נשים ("האישה האמיתית היא זו המחקה את הגבר", "נשים ושועלים בגלל חולשתן מצטיניים בחוש עליון של טאקט" (עמ' 48 בחוברת של בן צבי מאייר). מורות/ים מתאמצים לרתק בנים לשיעור יותר משהן מתאמצות לרתק בנות ("את הבנים יש לעניין, הבנות מקבלות כל נושא"). נמצא כי בית הספר מחזק את ההתנהגות הקונפורמית של הבת ("רונית, את מנומסת וחרוצה וחברתך נעימה") ובכך אינו מתמרץ אותה להתמודדות אקטיבית, מה שיהיה לה לרועץ בהמשך דרכה כאדם בוגר.

ד"ר בן צבי סבורה כי "תכנית הלימודים מוסיפה לשאת אופי גברי על פי הקודיפיקציה של התרבות".  

 

כיצד מזיקה מערכת החינוך לבנים ומדוע אנו יודעים כל כך מעט על כך ?
מעט מאוד ידוע על סבלם של בנים בבתי הספר ועל הנזק ארוך שמערכת החינוך  גורמת לנפשם של הגברים לעתיד.

האם בנים במערכת החינוך זוכים למידה שווה של יחס אוהד כמו זה של הבנות ?  
התשובה היא לא. ממצאי מחקרים מראים כי מורות ומורים, גננות מחזקים התנהגויות האופיניות יותר לבנות מאשר לבנים. אלו הן התנהגויות המקלות על המורה והגננת עבודתן: צייתנות, קונפורמיות, אחריות, חריצות, סדר וניקיון.   

 

בסקירת הספרות מחקרית בתחום יחסם של מורים וגננות לבנים ולבנות  נמצא (הסקירה מקיפה את שני עשורים: משנות השבעים עד שנות התשעיםאצל בן צבי-מאייר שושנה, הרץ – לזרוביץ רחל, ספר פ' מרלין,  "מורים ופרחי הוראה – על סיווג בנים ובנות כלתלמידים בולטים". עיונים בחינוך, 56-53, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1990, עמ' 71-88.) כי גננות חיזקו פעילויות משחקיות שקטות, המקובלות על בנות, אצל בני שני המינים (פגוט 1978, 1984). במחקר אחר  נמצא שמוריהם של ילדים בני חמש עד שבע ראו יתרון בולט לבת כתלמידה משום שהיא הוגדרה כבשלה יותר מהבן, מרוכזת ונקייה ממנו (הרלטלי 1978). מחקר אחר מצא כי תלמידים תלותיים משני המינים דורגו גבוה יותר מילדים מרדניים, ואולם הבת התלותית דורגה כאהודה יותר, וכמי שהתנהגות כזו אופיינית לה (לויטין וחנני 1972). במחקר דומה, נמצא שגם מורים בכיתות ה'-ח' העדיפו תלות על תוקפנות, ומורים גברים העדיפו תלותיות אפטילו יותר ממורות (אטו ויוס 1975). בניסוי (בן צבי-מאייר 1976) מורים דירגו גבוה יותר חיבורים שתיארו חוויה אישית תלותית, בלא קשר למין הכותבים.   
החוקרת קידר-וויוודאס 1983, מגדירה את המורה כמי שמעדיף/ה ילדים מן הסוג "תלמיד", ו"לומד-קולט", לעומת "הלומד הפעיל". ה"תלמיד" ו"הלומד-קולט" הם סבלניים, צייתנים, קונפורמיים, יודעים לדחות סיפוק, אחראים, חרוצים וניתנים לשליטה. כל אלה חופפים את ההתנהגות הנשית של הבנות ומקלים על המורה את עבודתו/ה.
 

מדוע בנים מסתגלים לבית הספר פחות מאשר בנות ?
א. בנים נתפסים כמי שאינם מסתגלים לאווירה הקונפורמית של בית הספר ואל תביעת המורה להתנהגות יפה. חוקרים (פגוט ופטרסון 1969), סבורים כי העובדה שבמערכת החינוך יש רוב מוחלט של נשים, ומאחר שהמורות מחזקות דפוסי התנהגות 'נשיים' –  צייתנות, שקט, פאסיביות, נימוס, סדר וניקיון וכיו"ב – יוצרת הרגשת אי התאמה, חוסר הסתגלות או אף מרי בקרב הבנים. (פיסקה זו מצוטטת מתוך: אתגר ההתבגרות, כרך ב': יחסים בין המינים, משרד החינוך, האגף לתכניות לימודים וצוות נט"ע, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת רמות, 1989, עמ' 18-19, 25-26)
ב. קיים פער התפתחותי בין בנות לבנים בגילאי בית הספר היסודי. פער זה הנו לטובת הבנות. בנים מגיעים להישגים נמוכים יותר מבנות ומרגישים נחיתות כלפי בנות. (זו כמובן הכללה המתייחסת לממוצעים ולא לקצוות)

מצוקת בנים בבית הספר

בנים  משיגים ציונים והשגים נמוכים יותר מבנות, בכתיבה וקריאה, מדעי החברה, איות (יותר שגיאות כתיב), ביולוגיה, אמנות, מוזיקה, תיאטרון, שפות, ובכלנושא אחר חוץ מאשר במתמיקה ובמדעים.    
בנים נשארים כיתה יותר מבנות, נשלחים יותר לחינוך מיוחד.
בנים מאובחנים יותר כלקויי למידה (דיסלקסיה).
בנים מתאבדים פי 4 מבנות.
שיעורי ההתאבדות של בנים נמצאים בעליה בעוד שיעורי ההתאבדות של בנות נמצאים בירידה. 
בנים נושרים מהלימודים מוקדם יותר מבנות.
בנים מתקבלים פחות לקולג', פחות מצליחים לסיים את הקולג'.
בנים סובלים מהפרעות קשב יותר מבנות (כולל בעיות של היפר אקטיביות).
בנים מתוארים כבעלי בעיות משמעת רבות יותר משל בנות.
(מתוך פארל, נשים אינן יכולות לשמוע מה שגברים אינם אומרים, עמ' 251-252)

בנים כקרבנות אלימות במערכת החינוך בישראל
בנים בבתי הספר בישראל חשופים לאלימות פיזית פי שניים מהבנות. כרבע מהבנים (25.2 אחוז) ומעל עשירית מהבנות (12.6 ) הותקפו תקיפה פיזית במהלך השנה.
יותר בנים מבנות היו קורבנות ללקיחת כסף או חפצים בכוח. (14.4 אחוז מהבנים ו 8.1 אחוז מהבנות)
קרוב למחצית מבני הנוער השתתפו בתגרה פיזית וכמובן נפצעו יותר מבנות (13.3 אחוז מהבנים ו 4.3 אחוז מהבנות נפצעו במהלך תגרה כזו).
בנים נושאים נשק קר להגנה עצמית בבואם לבתי הספר הרבה יותר מבנות. יותר מחמישית מהבנים (22.6 אחוז) ו 6.6  אחוז מהבנות דיווחו כי נשאו עימם נשק כגון סכין אלה או אקדח להגנה עצמית במהלך החודש האחרון), ומתנהגים בבריונות זה כלפי זה פי שניים ושלושה יותר מהבנות.
 (35.7  אחוז מהבנים ו 21.2 אחוז מהבנות בכיתות ו'ז' דיווחו על היותם קרבנות למעשי בריונות, הצקות או הטרדות רב-פעמיים).

פרטים על המחקר: במחקר שנערך על אלימות נוער בישראל (פרופ' גיורא רהב, דר' יוסי הראל, דפנה קני  – : "נוער בישראל: רווחה חברתית, בריאות  והתנהגויות  בסיכון  במבט בנילאומי") מכון פו"רי 1994 לפי מדגם של 7637 בני נוער כיתות ו עד יא, בגילאים 11-17 מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי במגזר היהודי. הקיף 24 מדינות 103 אלף נבדקים). המדגם שעל פיו נעשה מחקרם של רהב  ושות': 7637 בני נוער כיתות ו עד יא, בגילאים 11-17 מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי במגזר היהודי. הקיף 24 מדינות 103 אלף נבדקים. פורסם בהארץ ב יום שני 11 מאי 1998 הנתונים הוצגו בדיון למניעת אלימות בבתי הספר שקיים האגף לשירות  פסיכולוגי יעוצי במשרד החינוך.

סמני מצוקה של בנים ובנות בבית הספר
                                                               בנות                   בנים

   לחץ גופני ונפשי – כיתות                              30                       45
   עישון סיגריות                                            39                       46
   צריכת אלכוהול                                          28                       43
   צריכת סמים קלים                                      25                       38
   צריכת  סמים קשים                                    0.7                      5.7 
   דחויים חברתית                                          20                       25 .

(מתוך הסקר של רהב ושות')

 

 

ממצאים כללים:
ב. 50  אחוז מהתלמידים בכיתות ו' עד י"א היו קורבן לאלימות מצד חבריהם.
ג.  שיעור האלימות  הבנים גבוה פי 2 ופי 3 משיעורי האלימות של בנות (תוספת שלי). 
    להלן הנתונים:
    א. נושאים נשק קר להגנה עצמית   (סכין אלה או אקדח)   
        7 אחוז מהבנות   20 אחוז מהבנים.
    ב. הפגינו בריונות כלפי חברים  
        כיתות ו-ז    36 אחוז מהבנות  64 אחוז מהבנים.
        כיתות י-י"א 23 אחוז מהבנות  50 אחוז מהבנים.
     ג. הפגינו בריונות תכופה                  
        כיתות  ו-ז    9 אחוז  מהבנות    25 אחוז מהבנים                  
        כיתות  י-י"א 8  אחוז מהבנות    20 אחוז מהבנים
הערה: שיעורי האלימות דומים בכל  השכבות החברתיות.

 

האם בנים יהיו פחות אלימים יהיו יותר גברים במערכת החינוך ? 
כל הגננות שלי, העוזרות לגננות היו נשים, מרבית המורים שלי ביסודי ובתיכון היו נשים. גם המחנכת הייתה אישה. מעולם לא היה לי מחנך גבר. האם היה המצב שונה אם המחנך שלי היה גבר ?  אינני יודע. המורים הגברים, היו כמה כאלה, לא התענינו בי, ולא שוחחו איתי באפן אישי, לא על המצוקה והאלימות ולא על כל נושא מעולם. חלקם היו תוקפניים, מפחידים והשליטו משמעת אכזרית, חלקם היו מרוחקים ומנותקים, חלקם חסרי אונים וחלשים.
 
דומני שהשאלה אינה רק היחס בין נשים וגברים בבית הספר, אלא בעיקר מיהם הגברים והנשים הללו. האם יהיו אלו מורים שכאשר יראו הצקות, קריאת שמות, צ'פחות, דחיפות ומכות, ימצאו לנכון להתערב ולשוחח באפן אישי עם המכה או עם המוכה ? האם יעלו באפן יזום את הבעיה בשיעור חברה ? האם יתיעצו עם איש מקצוע כיצד להתמודד עם האלימות ? האם יבקשו ללמוד בהשתלמויות הבית ספריות על בעיותיהם היחודיות של כל אחד מהמינים ?      

נכון הוא שבנים זקוקים לדמות גברית להזדהות איתה. נוכחות מורה גבר מספקת דמות כזו, אבל השאלה כמובן מה יש בקנקן הזה ? עם אילו תכנים ואיכויות יוכל הבן להזדהות ? עם סגנון התנהגות דיקטטורי,  מסוגר ואטום רגשית ? עם התנשאות כלפי נשים וילדים ? עם ברחנות פחדנית מהתמודדות ?   

איזו דמות מורה-גבר תפגוש הבת בבית הספר ? האם לנוכח הדמות הזו היא תלמד להכיר מודל גברי מכבד נשים ? מתקשר בגובה העיניים ? פתוח רגשית ? או שדמות המורה תחזק אצלה את הרתיעה, הכעס, העויניות   כלפי גברים ?

מה אני כהורה יכול לעשות כדי לשפר את מצב הבנים בבית הספר ?

היו מעורבים בתכנית הלימודים.
מדיניותו המוצהרת של משרד החינוך היא לעודד מעורבות הורים בקביעת תכני הלימוד בבית הספר. שאלו את עצמכם באיזו מידה מאפשר בית הספר לבן שלי לבוא לידי ביטוי ולממש את יכולותיו השונות.

בית הספר הנוכחי מאפשר לבנים לבלוט ולהצטיין בשלושה תחומים: הצטיינות בלימודים, הצטיינות בספורט והצטיינות בשבירת המסגרת, הפרעות ואלימות בכיתה. כל מי שאינו מצטיין באחד משלושת התחומים הללו – ואלו הם רוב הבנים – נדון לתחושת נחיתות והזדנבות מאחור. מסלולים הפתוחים לבנות חסומים לבנים: ריקוד, אמנות, חינוך וטיפול, ספרות, שירה, נגינה הם תקרת הזכוכית של בנים. האם נוכל   לאפשר לבנים לפרוץ את התקרה הזו כשם שאנחנו מצאמצים לפרוץ את תקרת הזכוכית לבנות בתחומי המדעים, הטכנולוגיה והספורט ? 

 

קראו את הסעיף הבא (מה יכולים לעשות מנהלים ובכירים במערכת החינוך כדי לקדם בנים לעבר שוויון) והציעו למנהל/ת פעילויות מתוך הרשימה.

מה יכולים/ות לעשות מנהלים/ת ובכירים במערכת החינוך כדי לקדם בנים ?

א. פחד מתחרות עם גברים על מקום העבודה.
"לא מספיק שלגברים יש עדיפות בשוק העבודה ושהם מרויחים יותר מנשים, עכשיו גברים יחדרו גם לתחום של נשים ויתחרו איתן שם" 

ב. הגננות לא ירצו להתחיל להתעסק עם גברים. הם יתחילו לבלבל את המוח. זה מסובך.

הקמת מסלול : טיפול בגיל הרך לגברים בסמינרים להוראה.
אזנו ככל האפשר את הרכב צוות המורים/ות מבחינת מורות נשים ומורים גברים.

שתפו גברים בעלי גישה שויונית בצוותים המפתחים את תכניות השוויון.

סייעו למורות/ים לפתח מודעות מגדרית, ולבחון את עמדותיהן,  רגשותיהן ויחסם כלפי הבנים בכיתה, האם יחסי לבנים ולבנות שונה ? במה ? האם הבדלים אלו מוצדקים ? 

הזמינו אנשי ונשות מקצוע לצפות בכיתות ולתת משוב על התנהגותם כלפי בנים ובנות בכיתה. עמתו אותם עם הפער בין התנהגויותיהם כלפי בנים בפועל לבין עמדותיהם המוצהרות.

קרבו מורות ומורים לעולמם של בנים. למדו אותם על אפיוני התנהגות, חשיבה ורגשת בגיל ההתבגרות של בנים, למדו אותם את הפיזיולוגיה המיוחדת של גיל ההתבגרות  (עליה ב 600 אחוז טסטוסטרון בדם והשפעתו).

פיתחו מסלולים חדשים ועודדו בנים להצטרף אליהם: חינוך, אמנות, שירה ומשחק, טיפול בגיל הרך, בישול, ריקוד, אופנה ועוד.

שוחחו עם בנים בנפרד. בנים מתקשים להיחשף רגשית בכלל ובפרט בפני בנות. ערכו שיחות פרטניות וקבוצתיות עם בנים, והקשיבו להם. 
 
העניקו תשומת לב וחיזוקים לבנים הנפתחים רגשית, והבוחרים במסלולים יחודיים המתאימים להם, במיוחד אם הם נוגדים את הסטראוטיפ.

הזמינו לבית הספר אבות ושתפו אותם בעשייה החינוכית ולא רק למשימות טכניות: שמירה, התקנה, תשלומים,  או  כרס"ר משמעת. לדוגמא: בקשו מהם להכין סקירה קצרה של מקצועם, בקשו מהם לספר על אירועים הסיטוריים בקרו בתקופת ילדותם, כיצד פתרו בעיו בגיל בית הספר ומהם הלקחים שלמדו כתוצאה מטעויות והצלחות. 

הזמינו ועודדו במיוחד אבות העוסקים במקצועות הנחשבים ל"נשיים" לספר על עיסוקם: משורר, עובד סוציאלי, גנן ילדים, רקדן, עקר בית, אבל המגדל את  ילדו בעצמו, הזמינו זוג הורים שחלוקת התפקידים ביניהם אינה סטראוטיפית (דוגמא לזוג הורים כזה: עינו בספרו של מאיר שלו " אבא עוזה בושות")

תקנו את ספרי הלימוד המחזקים דמויות סטראוטיפיות של נשים וגברים.

תקצבו וממנו מחקרים על עולמם של גברים.

עודדו בנים לבחור בעבודות גמר בנושאים העוסקים בשוויון וביחסים בין המינים.

קיימו הדרכה קבוצתית לבנים בגיל ההתבגרות בנושא היחסים בין המינים 0דברו איתם על הקשר בין מין ליחסים, על הסכנות הטמונות במין מזדמן, על אוננות, על חיזור ועוד).   

הדגישו את תרומתו של האב למשפחה ביום המשפחה לצד תרומתה של האם.

הטמיעו את העיסוק בשוויון לבנים ולבנות בכל המקצועות.
היסטוריה (לבאיזו מידה ההיסטוריה יכלה להיות שונה אם מושגי הגבריות והנשיות היו שונים ?) תנ"ך (כיצד היו מתוארים סיפורי התנ"ך אילו כתבו אותם נשים ?),
טבע וביולוגיה  (באיזו מידה, נגזרים מושג הנשיות והגבריות ממורשת גנטית ומבנה פיזיולוגי  מחד,  ומלמידה חברתית מאידך ?)

מדוע אנחנו יודעים כל כך מעט על מצוקת הבנים בבית הספר ?

אינני סבור כי קיימת קונספירציה נשית במשרד החינוך או באקדמיה, המתכנסת בחדרים חשוכים ומחליטה להשתיק את מצוקת הבנים בבתי הספר. אולם נראה כי כולנו, כולל כותב שורות אלו, שבויים במיתוס העליונות הזכרית בכל תחום. אנחנו רואים בנקל את החולשה והפגיעות הנשית ומתקשים מאוד להבחין בחולשה ובפגיעות הזכרית. אנחנו מדברים על אלימות הנוער בבתי הספר, אבל לא מדברים על כך שמרבית המכים ומרבית המוכים (ראו טבלאות מס….) הם בנים.
הקושי הזה רווח אפילו בקרב העוסקים בשוויון והמצויים במחקרים. חומרי הלימוד עליהם מתבססים העוסקות בשוויון בבתי הספר ממוקדים במצוקת הבנות. לדוגמא, בשנת התשנ"ה). בפתח החוברת "מצא מן את שוויונו – מקראה לעובדי הוראה" כותבת גב' נאווה סגן, הממונה על שוויון בין המינים בחינוך, כי היעד המרכזי של משרד החנוך הוא "לממש את עקרון שוויון ההזדמנויות לבני שני המינים במסגרת מערכת החינוך", אולם מיד לאחר המשפט הזה, היא מבהירה כי אין הכוונה לשוויון לבנים, אלא בעיקר לבנות: "התהליך האמור להתרחש מכוון להיטיב ולסייע במיוחד לבנות, בדרך של העדפה מתקנת, אולם בעקיפין ולטווח רחוק, תצא החברה כולה מסתייעת ונשכרת כתוצאה מניצול ההון האנושי המצוי בה בכוח". ואכן  46 מתוך 50 המאמרים במקראה, נכתבו על ידי נשים. אף לא אחד מכל 50 המאמרים לא התמקד בבעיותיהם של בנים בבית הספר. לעומת זאת כללה המקראה 12 מאמרים שעסקו בלעדית בדרכים להשגת שוויון לבנות במערכת החינוך: "על נשים בספורט", "שוויון הזדמנויות לנשים בחינוך גופני וספורט", "הקניית מדעים מדוייקים לבנות", "נערות ללימודי הנדסה ומדעים", "והגדת לביתך", "נשים באקדמיה", "השגי חינוך בנות בישראל", "נשות האליטא הערביות", "השכלת נשים", "נשים בעולם העבודה", "דמות האישה".

העיסוק הסלקטיבי בהשגת שוויון לבנות, גורר בעקבותיו הדגשת השגיהן הנמוכים של בנות ביחס לבנים בתחומ המתמטיקה והמדע. הדגשת קיפוחן בתשומת לב נמוכה מהמורים, וההערכה העצמית הנמוכה שלהן ביחס לבנים.

פארל מציג נתונים המפריכים או לפחות מעוררים סימן שאלה לגבי קיפוחן של בנות בבתי הספר. כדוגמא הוא מציג את נתוני המרכז הלאומי לסטטיסטיקה של החינוך בארצות הברית, (National Center for Education Statistics, Digest of Education Statistics, 1997, op. Cit.). לפי נתונים אלה, בנים משיגים במתמטיקה ציון הגבוה רק ב 8 נקודות (392-300) יותר מבנות עובדה המובלטת בפרסומי ארגון הנשים האמריקאי (AAUW )  ובתקשורת, בעוד שבנות משיגות ציונים גבוהים משל בנים בתחומי בקריאה (17 נקודות יותר מבנים), ואחוז הייצוג שלהן בלימודי הביולוגיה והכימיה גבוה יותר משל בנים.  ה (AAUW ),  טוען פארל, לא הציג בפרסומיו הרשמיים את תוצאות המחקר שערך בנושא תשומת הלב שמקבלים בנים ובנות מהמורים. במחקר זה דיווחו הבנות והבנים גם יחד, כי הם מרגישים שבנות מקבלות תשומת לב רבה יותר לבנות מאשר לבנים. (המחקר הוא:
AAUW/Greenberg-Lake ,Expectations and Aspirations, op. cit.,25, Table 14. "Boys and Girls Believe Teachers Give Nore Attention to Girls").

ובנושא ההערכה העצמית, טוען פארל, מחקרים עדכניים על הערה עצמית מצאו כי בציוני הערכה עצמית של בנות ובנים, המרחק ביניהם הוא של אחוז עד שלושה אחוז בכל כיוון. (לדוגמא: כאשר בנים ובנות התבקשו להחליט באיזו מידה הם מסכימים עם המשפט הבא: "אני מרגיש שאני אדם בעל ערך בהשוואה לאחרים", 90 אחוז מהבנות השיבו שהן מסכימות מאוד או מסכימות, ו 89 אחוז מהבנים השיבו שהם מסכימים מאוד או מסכימים).