2 באוקטובר 2007
בתוך: פוליטיקה זה כן בשבילי, שדולת הנשים בחסות קרן אדנהואר, 1995.
יש משהו מאיים במזג האויר הפוליט, בעולם העבודה - הסגנון, התחרות, מאבקי הכוח, המניפולציות התיכנון האסטרטגי... שפה זרה וגם קשה. נשים מציבות לעצמן וגם לגברים, דילמה שהיא גם אתגר חדש - לשחק את המשחק הפוליטי תוך שילוב כוח עם הגינות. שילוב אמיתי בין הנסיון שגברים צברו במאות שנות התעסקות פוליטית לבין תפיסת עולמן של נשים שנבנתה על בסיס אחר - נסיון עשיר ביחסי אנוש, כדי שהאתגר הזה יקבל את ההזדמנות האמיתית עלינו הנשים ליזום אותו, ליצור אותו. סגנון ההידברות שלנו עם הגברים בחיינו ועם גברים בעולם הפוליטי יגדיר במידה רבה את האופן בו הם יראו אותנו. התשובה, אם כן, אינה בהעתקה עיוורת של הסגנון שעובד בשבילם, אלא בסגנון הידברות שהולם את אמונותינו וכישורינו. הסגנון האסרטיבי אותו אציג במאמר זה מייצג לדעתי את אותו שילוב מופלא בין עוצמה ואמפאתיה, בין מטרתיות לבין אנושיות.
יש משהו מאיים במזג האויר הפוליט, בעולם העבודה - הסגנון, התחרות, מאבקי הכוח, המניפולציות התיכנון האסטרטגי... שפה זרה וגם קשה. נשים מציבות לעצמן וגם לגברים, דילמה שהיא גם אתגר חדש - לשחק את המשחק הפוליטי תוך שילוב כוח עם הגינות. שילוב אמיתי בין הנסיון שגברים צברו במאות שנות התעסקות פוליטית לבין תפיסת עולמן של נשים שנבנתה על בסיס אחר - נסיון עשיר ביחסי אנוש, כדי שהאתגר הזה יקבל את ההזדמנות האמיתית עלינו הנשים ליזום אותו, ליצור אותו. סגנון ההידברות שלנו עם הגברים בחיינו ועם גברים בעולם הפוליטי יגדיר במידה רבה את האופן בו הם יראו אותנו. התשובה, אם כן, אינה בהעתקה עיוורת של הסגנון שעובד בשבילם, אלא בסגנון הידברות שהולם את אמונותינו וכישורינו. הסגנון האסרטיבי אותו אציג במאמר זה מייצג לדעתי את אותו שילוב מופלא בין עוצמה ואמפאתיה, בין מטרתיות לבין אנושיות.
2 באוקטובר 2007
נכתב ע"י admin בתאריך 2 באוקטובר 2007
קטגוריות
מתוך: המבוא ל"להיות דולפין" – התמודדות עם תוקפנות וחולשה, מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006 עמ' 18 - 13.
מאז 1992 (מתוך למעלה משלושים שנות ייעוץ, טיפול והנחיית קבוצות), מלווים אותנו ומעניקים לנו השראה שלושה בעלי חיים ימיים: הסרדין, הכריש והדולפין. ההתבוננות בהם ובהתנהגותם לימדו אותנו רבות על דרכי ההתמודדות שלנו כבני אדם במצבי מצוקה ולחץ. המודל מניח כי במצבים רבים ובמיוחד במצבי לחץ, פועלים במוחנו שלושה יועצים פנימיים: סרדין-ברחן, כריש-תוקפן ודולפין-חכם. סיסמתו של הסרדין היא "ברח פן תיטרף", סיסמת הכריש - “טרוף פן תיטרף". סיסמת הדולפין - "התמודד בחכמה". הסרדין ממלא את ליבנו חיל ורעד מפני הזולת, וממליץ בפנינו להתקפל ולסגת בפניו/ה. הכריש ממלא אותנו זעם וממליץ בפנינו לתקוף להעליב ולהשפיל אותו/ה. הדולפין החזק והידידותי, לעומתם, ממליץ לנו לספור עד עשר ולהפיק מעצמנו תגובה חכמה ויצירתית: תקיפה ואסרטיבית מחד רגישה ואמפטית מאידך.
מאז 1992 (מתוך למעלה משלושים שנות ייעוץ, טיפול והנחיית קבוצות), מלווים אותנו ומעניקים לנו השראה שלושה בעלי חיים ימיים: הסרדין, הכריש והדולפין. ההתבוננות בהם ובהתנהגותם לימדו אותנו רבות על דרכי ההתמודדות שלנו כבני אדם במצבי מצוקה ולחץ. המודל מניח כי במצבים רבים ובמיוחד במצבי לחץ, פועלים במוחנו שלושה יועצים פנימיים: סרדין-ברחן, כריש-תוקפן ודולפין-חכם. סיסמתו של הסרדין היא "ברח פן תיטרף", סיסמת הכריש - “טרוף פן תיטרף". סיסמת הדולפין - "התמודד בחכמה". הסרדין ממלא את ליבנו חיל ורעד מפני הזולת, וממליץ בפנינו להתקפל ולסגת בפניו/ה. הכריש ממלא אותנו זעם וממליץ בפנינו לתקוף להעליב ולהשפיל אותו/ה. הדולפין החזק והידידותי, לעומתם, ממליץ לנו לספור עד עשר ולהפיק מעצמנו תגובה חכמה ויצירתית: תקיפה ואסרטיבית מחד רגישה ואמפטית מאידך.
2 באוקטובר 2007
מתוך: המבוא ל "בין העונות"- על נשים באמצע החיים, מאת דר' רבקה נרדי, מודן 1991, עמ' 13 – 11 הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.
המחצית הראשונה בחייהן של רוב הנשים מעוצבת עדיין על-פי תפישת התפקידים המסורתיים במשפחה. גם אם את אשה הישגית-מודרנית, תפקידיך כאם, כרעיה וכעקרת-בית מובנים לתוך סיגנון חייך. העמדות האישיות מעוצבות, בדרך כלל, על-פי ציפיות ואילוצים ו/או אפשרויות, שאת רואה אותם כמתאימים לעולמך. במחצית הראשונה מעוצבת איפוא נשיותך על-פי ציפיות, על-פי תפקידים. את קשורה בטבורך לאהבת יקיריך, המצפים לטיפולך. אמצע החיים הוא עידן המעבר לקראת המחצית השנייה. אירועי החיים יוצרים בעולמך מציאות חדשה - ילדים בוגרים, הורים מזדקנים, הפסקת מחזור הפוריות - לצד בעיות, של חיפוש דרך ו/או שחיקה בקריירה, גם בזוגיות. עולמך מישתנה. גופך מישתנה. את צוברת כוח. את מחפשת כיוונים חדשים.
2 באוקטובר 2007
מתוך: "אשה בזכות עצמה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן 1989, פרק 7, עמ' 173 – 158 הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל.
כה רבות מאתנו בוחרות את "הדבר הנכון" ואינן מסתכנות באותו עימות, מסוכן בין ה"בחירות הנכונות" - "שלהם" לבחירות שלנו. "הדבר הנכון" הוא הדבר ה"מסתדר נכון" עם המוסכמות החברתיות, שמייצגיהן, הנאמנים הם הוריך, כאשר היית ילדה (אולי גם היום), בן-זוגך (אם נישאת) ומיני דמויות סמכותיות, ש"יודעות יותר טוב" איך צריך ומה רצוי לבחור. אם את "ילדה טובה", מאוחר יותר "בחורה שלא עושה בעיות" - את לומדת לבחור את מה שממילא בחרו בשבילך. את גם מאמינה, שזה טוב לך, ואם, חלילה, עולים הספקות - כי את רואה סביבך אפשרויות אחרות, כי את כבר חווה את העולם אחרת, אולי משום שבגרת, אולי משום שהעזת לתת דרור לרגשות רדומים - את, אולי תמהרי להכחיש, להסביר, לטשטש, ורק לא לעמוד מול מציאות, שיש בה אולי בשורה חדשה מאיימת לפי תפיסתך. את עוצמת עיניך מלראות את הסיכוי שבחופש. וייתכן, שהצורך בשינוי יהיה חזק מהפחד, ואת תעזי להתבונן פנימה ולהסתכן בשינוי, בבחירות של אמת. מאמר זה מלמד כיצד להציב גבולות מול אלו הלוחצים עליך לא להקשיב לצו לבך ושכלך. הנה העקרונות:
כה רבות מאתנו בוחרות את "הדבר הנכון" ואינן מסתכנות באותו עימות, מסוכן בין ה"בחירות הנכונות" - "שלהם" לבחירות שלנו. "הדבר הנכון" הוא הדבר ה"מסתדר נכון" עם המוסכמות החברתיות, שמייצגיהן, הנאמנים הם הוריך, כאשר היית ילדה (אולי גם היום), בן-זוגך (אם נישאת) ומיני דמויות סמכותיות, ש"יודעות יותר טוב" איך צריך ומה רצוי לבחור. אם את "ילדה טובה", מאוחר יותר "בחורה שלא עושה בעיות" - את לומדת לבחור את מה שממילא בחרו בשבילך. את גם מאמינה, שזה טוב לך, ואם, חלילה, עולים הספקות - כי את רואה סביבך אפשרויות אחרות, כי את כבר חווה את העולם אחרת, אולי משום שבגרת, אולי משום שהעזת לתת דרור לרגשות רדומים - את, אולי תמהרי להכחיש, להסביר, לטשטש, ורק לא לעמוד מול מציאות, שיש בה אולי בשורה חדשה מאיימת לפי תפיסתך. את עוצמת עיניך מלראות את הסיכוי שבחופש. וייתכן, שהצורך בשינוי יהיה חזק מהפחד, ואת תעזי להתבונן פנימה ולהסתכן בשינוי, בבחירות של אמת. מאמר זה מלמד כיצד להציב גבולות מול אלו הלוחצים עליך לא להקשיב לצו לבך ושכלך. הנה העקרונות:
-
היי בהירה וברורה במסר שאת מעבירה.
-
השתמשי גם בהצבה חלקית של גבולות.
-
הסתייעי במינון הנכון של "השרירים הנחוצים".
-
הגיבי על סגנון, אם נחוץ, לפני שאת מטפלת בתוכן.
-
הבחיני בין כוונותיו הטובות של בן-שיחך לבין יכולתך ו/או רצונך להענות להצעותיו.
2 באוקטובר 2007
מתוך: המבוא ל"אשה בזכות עצמה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן 1989, מבוא, עמ' 9-13 הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל.
הגישה האסרטיבית מעוגנת בתיאוריה ההתנהגותית-קוגניטיבית בפסיכולוגיה. תרומתה הייחודית של תיאוריה זו היא בגישתה לבעיות-אנוש מנקודת-מבט של "כאן ועכשיו", של זיהוי המיומנויות החסרות לאדם, שהיעדרן מביא אותו להתנהגויות המזיקות לו ולסביבתו. יש קשר בין "נשיות" סטראוטיפית לבין חסכים במיומנויות חברתיות. כדי לענות על הציפייה החברתית על אשה להבליט סוג מסוים של תכונות תוך כדי בלימתן של אחרות. לדוגמה: אשה נדרשת להבליט את רכותה, מסירותה ויכולת הענקתה על חשבון עמידה תקיפה על זכויותיה. כאשר אין אשה ממלאת ציפיות אלו, היא מסתכנת בענישה חברתית, שמשמעותה איום על כוח-משיכתה הנשי, האשמתה כ"מסרסת גברים" ובדידות. למידה ואימון באסטיביות אישית מסייעת לאשה להתמודד עם הרגלים שלמדה ולבטא עצמה בייתר אוטנטיות המחזק את כושר עמידתה להגן על זכויותיה.
הגישה האסרטיבית מעוגנת בתיאוריה ההתנהגותית-קוגניטיבית בפסיכולוגיה. תרומתה הייחודית של תיאוריה זו היא בגישתה לבעיות-אנוש מנקודת-מבט של "כאן ועכשיו", של זיהוי המיומנויות החסרות לאדם, שהיעדרן מביא אותו להתנהגויות המזיקות לו ולסביבתו. יש קשר בין "נשיות" סטראוטיפית לבין חסכים במיומנויות חברתיות. כדי לענות על הציפייה החברתית על אשה להבליט סוג מסוים של תכונות תוך כדי בלימתן של אחרות. לדוגמה: אשה נדרשת להבליט את רכותה, מסירותה ויכולת הענקתה על חשבון עמידה תקיפה על זכויותיה. כאשר אין אשה ממלאת ציפיות אלו, היא מסתכנת בענישה חברתית, שמשמעותה איום על כוח-משיכתה הנשי, האשמתה כ"מסרסת גברים" ובדידות. למידה ואימון באסטיביות אישית מסייעת לאשה להתמודד עם הרגלים שלמדה ולבטא עצמה בייתר אוטנטיות המחזק את כושר עמידתה להגן על זכויותיה.
23 בספטמבר 2007
נכתב ע"י admin בתאריך 23 בספטמבר 2007
קטגוריות
"מצוין, ערבים הורגים אחד את השני, עכשיו לא יהיה להם כוח לירות קסאמים על שדרות," אמרתי לעצמי כשצפיתי בתיאור הקרבות בין החמאס לפתח במהדורת החדשות לפני כמה חודשים. "מבית החולים בעזה נמסר כי בשל הנפגעים הרבים יש חוסר במנות דם" דיווח הקריין, ועל המסך הופיעה תמונת גבר פלסטיני נושא ילד פצוע בזרועותיו וייאוש על פניו. ניסיתי לגרש רעד של חמלה שחלף בי למראה הילד. "מה ההתייפיפות הזו? האם מישהו מהם היה חש צער אם יהודים היו הורגים יהודים?"
9 באוגוסט 2007
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: פמיניזם עכשווי בישראל, בית התנועה הקיבוצית, 15.3.07
בשנות השבעים בהיותי גרושה צעירה אמר לי גבר, לאחר שסקר אותי סקירה ארוכה ודקדקנית: "את לא נראית גרושה...". אני זוכרת שתהיתי ביני לבין עצמי זמן רב לאחר אותה אפיזודה למה כוונתו. איך בעצם אמורה להיראות גרושה – שפופה? מסכנה? מחפשת נואשות? ציידת גברים? אולי הכול ביחד. לימים כאשר למדתי והשכלתי בנושאי המיגדר חשבתי רבות על הדימוי של גרושה (בעיניהם של נשים וגברים) המייצג את מצבה של אשה בחברה סקסיסטית הרואה באשה הגונה אשה נשואה, "שייכת" לגבר.
8 ביוני 2007
מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת דר' רבקה נרדי, "פרדס", 2007, עמ' 68-69
נשים רבות חשות שמשהו, לעתים קרובות "מישהו", חוצץ בינן לבין קידומן למשרות יוקרתיות. ה"מישהו" הזה בלשונו של ד"ר חן נרדי – "הגבר הנואש" שעולם העבודה הוא לו מעוז אחרון של שליטה ועליונות. הנה דבריו:
"הגבר הנואש הוא הבלם העיקש האחרון של השוויון בין נשים לגברים. זהו הגבר שבלהט מהפיכת שחרור האישה נישכח מאחור, ושמצוקתו אינה עולה על סדר היום הפמיניסטי. זהו גבר פגוע ומושפל שאינו רוצה ואינו יכול להיות אמפאטי למצוקתן של נשים, ובודאי לא שותף למאבקן לשוויון.