מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי
מבוסס על ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי "להיות דולפין – התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא"
"למרות היותי מנכ"ל ותיק, למרות התארים האקדמיים שלי, ולמרות הניסיון והידע הניהולי הרב שצברתי, אני נדהם כל פעם מחדש כיצד ברגעים של לחץ, כאשר אני נפגע, או כועס, חלק גדול מהמטען הערכי והמקצועי שלי פשוט נעלם ואני הופך לתוקפני ומעליב אנשים או נכנס לדיכאון ולתחושת חוסר אונים".
דבריו אלו של מנהל בכיר שהשתתף בסדנה "להיות דולפין בניהול" משקפים קושי מרכזי בניהול: כיצד להתמודד ברגעי הלחץ עם רגשות כמו תיסכול, כעס, אכזבה, עלבון, המתפרצים לעיתים באפן פוגעני המכשיל אפילו את טובי המנהלים ברגעי הלחץ שלהם.
"להיות דולפין בניהול" משמעותו:
א. להיות מיודד עם 'הסרדין' ו'הכריש' שבתוכנו – שני יועצים מבוהלים הנמצאים במוחנו ומשפיעים עלינו במיוחד בשעות לחץ.
ב. לטפח את הדולפין הפנימי שלנו וללמוד ממנו כיצד מרגיעים את יועצינו המבוהלים ומתמודדים בחכמה עם אתגרי החיים.
בשורות הבאות נכיר את יועצינו הפנימיים: את הסרדין והכריש וגם יצור כלאיים (הסרדי"ש), וכמובן, את הדולפין.
לפני כשנתיים נכנסתי למעדנייה עם בתי הבכורה לקנות כמה מצרכים למסיבה בביתנו. הזבן, גבר צעיר וסימפאטי פנה אליה ממתין להזמנה. הם פתחו בדיאלוג על מה "היא", כלומר אני העומדת ממש לידם, רוצה למסיבה שלי! כך זה נמשך כדקה או דקתיים. עמדתי כילדה נכלמת עד שהתעשתי ובחיוך ציני קטן "הזכרתי" לשני הצעירים שמדובר בי ו"בבקשה לדבר איתי. הרי אני הקונה ואני המשלמת". לאחר רגע של מבוכה התנצל הזבן והפנה את כל שאלותיו ישירות אלי. אך העלבון הקטן נשאר איתי. הבנתי שמעתה ואילך עלי לעמוד על משמרתי.
הצגת עמדה במסגרת פרלמנט הנשים, בקעה אל גרביה, מכללת אל קסאמי, 19 ביוני, 2008.
אפתח את דברי בסיפור קטן מהחיים. שכבתי חולה מספר ימים והתמסרתי כליל לטיפולו המסור של בן זוגי. חווינו הרמוניה נפלאה וסיכמנו בינינו לבין עצמנו (בקריצה), שכנראה אלו התנאים האידיאליים לנישואים מושלמים. בשיחה אקראית שהיתה לבן זוגי עם ידידה משותפת הוא שיתף אותה בהגיגנו. היא הסכימה בהתלהבות והודתה שגם אצלם זה ככה. כלומר........
במסגרת פרלמנט הנשים 20 בינואר 2002 .
בחינת הטרור זקוקה לנקודת מבט פמיניסטית, המצביעה על הדמיון בין דיכוי נשים בידי גברים לדיכוי עם כבוש בידי כובשיו. הנכונות של ה'שולט' להכיר בדיכוי שלו ובכך ששוויון לאלו שהוא שולט בהם יפעל גם לטובתו, תאפשר את החתירה בפועל להשגת השלום.
מאמר זה מהווה חלק מעבודה שפורסמה בראשונה באוקטובר 2001 במסגרת הפעילות ההתנדבותית של הח"מ בקואליציה וולונטרית רחבה של ארגונים הפועלים למען איסור על הקרנת סרטי פורנו בטלוויזיה
המשך לחלק א' ----- חלק ב'
אירוטיקה, משאת נפש, משאת תשוקתנו, הליבה, התמצית המפעילה אותנו לגבהים ולעמקים.
האם היא בסכנה? האם השיוויון בין נשים וגברים שובר לנו את חוקי החיזור? האם אובדן הדיסטנס המסורתי בין גבר ואשה, היותו של הגבר חשוף, מוכר, שקוף, וככזה כבר לא מעורר הערצה אוטמאטית – משפיע על דינמיקת התשוקה. אותה תשוקה מיסתורית הניזונה מגעגוע, מריחוק, מאי ידיעה.
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: "הטרדה מינית - שלב ב" 30 ביולי 2002
ההטרדה המינית ניזונה מתפיסות סטריאוטיפיות של השוני בין המינים. כל זמן שנמשיך להאמין ש'בנים' הם 'בנים' ו'בנות' הן 'בנות', נמשיך לספק מודל רע לדורות הבאים, ושום תוכנית חינוכית לא תעשה את העבודה במקומנו ילדים לא אמורים להטריד מינית ילדים אחרים. ילדים הם יצורים רכים, תמימים, השרויים עדיין בגן העדן של התום והשעשוע. שנים רבות בחרנו, אנו המבוגרים, למדר את עולם הילדות ממציאות עולמנו הרוויה באלימות על כל סוגיה, ואולי בכך ביקשנו לשכוח תמונות ילדות שלנו רחוקות, אך מעיקות. ייתכן, שהרצון להשאיר את עולם הילדות זך וטהור מסביר במשהו את תופעת ההתעלמות הבוטה בהיקפה של מורים ומורות, ה'מאבדים' את כוח השיפוט שלהם כאשר מול עיניהם מתרחשת הטרדה מינית, ובוחרים לראות בה 'שעשועי ילדות'.