עמוד קטגוריה

מאת דר' רבקה נרדי
במסגרת פרלמנט הנשים בנושא: פמיניזם עכשווי בישראל, בית התנועה הקיבוצית, 15.3.07

לאורך דורות רבים לא ידעו נשים לקרוא בשם מדויק למצוקותיהן. הן כאבו את כאב נחיתותן בחברה גברית, הפנימו את הקודים החברתיים ולא ידעו לחבר בין מצוקה אישית למצב חברתי. זו תמצית המהפיכה הפמיניסטית שקראה לדברים בשמם וידעה לומר כי במקום שיש יחסי כוח שם מתקיים עוול, שם היחסים הם פוליטיים. כל כך אהבנו והרגשנו בטחון בחיבור בין הפרטי והפוליטי עד שלא שמנו לב שמצבו של הגשר הזה אינו יציב כל כך. ההישגים המרשימים של הפמיניזם בהרבה מתחומי חיינו הסיחו את דעתנו מהמחלות החדשות של תקופתנו המאיימות לשלוח אותנו בחזרה למקום הפרטי והבודד. הכוונה לבעיות שכמעט כל אשה סובלת מהן והקשורות לדימוי הגוף, הגיל והמיניות שלה. נעמי וולף מחברת הספר "מיתוס היופי" (הקיבוץ המאוחד, 2004) טוענת בצדק שתעשיית היופי על כל ענפיה יוצרת מצב של חרדה מתמדת של האשה ביחס למראה שלה ומחזירה אותה לעצמה הפרטי כך שלא יהיה לה פנאי להשקיע אנרגיה בפעילות ציבורית הנוגעת לשינויים חברתיים. זה המילכוד החדש והמסוכן שנבנה על האשליה שהמהפיכה כבר מאחורינו.

המסמך נכתב כחלק מהפעילות ההתנדבותית של הח"מ בקואליציה וולונטרית רחבה של ארגונים הפועלים למען איסור  על הקרנת סרטי פורנו בטלוויזיה.

מתוך: נשים חסרות מנוח, מאת דר' רבקה נרדי, פרדס, 2007, פרק ו'.