רציתי יותר – ספר

Screenshot_4
 
 
 

חוות דעת של מומחים

על הספר "רציתי יותר" מאת ד"ר רבקה נרדי, "הדים", 2021
  • לרצות מעבר לגבולות

    מאת: דוד כהן

    דוד כהן, מורה ומחנך בבית ספר תיכון ברנקו וייס באילת, זוכה פרס חינוך מטעם עירית אילת, עורך ספרותי ולשוני, אשר ערך בעבר כמה מספריה של ד"ר רבקה נרדי.

    חידת חייה של רבקה נרדי, כמו גם סוד קסמה, מסמלים את חידת קולה וקסמה של האישה הישראלית מקום המדינה ועד ימינו אנו. אולם השאלה "מי את רבקה נרדי?" העולה מתוך הספר רציתי יותר, היא רחבה יותר, וניתן לומר, כי למעשה היא גם השאלה מי אתה האדם כבן אנוש? מה מותר לך? מה אסור לך? מה הם הגבולות שהצבת  לעצמך ושהציבו לך אחרים? על מה אפשר וצריך לערער ועל מה אפשר וצריך לשמר? החברה שבה אנו חיים מכתיבה לנו תשובות ברורות וחד-משמעיות לשאלות אלה. אולם לגיבורת הספר, רבקה, יש תשובות אחרות, הרצון שלה מכתיב חיים מעבר לגבולות המקובלים על ידי החברה. המשך…
  • "מוזר ואולי בכלל לא. כמה מעט השתננו בעצם" (ע' 24)

    מאת יואל כהן

    יואל כהן, סופר ומבקר ספרות, לשעבר מנהל ספריה עירונית מהגדולות בארץ.

      ספר של תנועה מתמדת בין האז לעכשיו, ובין שני אלה אין ניגוד או ריחוק, ואף לא נוסטלגיה, אלא כרצף עליו מסתכלת רבקה בעיניים בוחנות, אמיצות המחפשות משמעות ופשר. הסתכלות חדה , נטול הנחות, כך נראה לה, היא הדרך הטובה ביותר להבין. רבקה נרדי רוצה יותר מכול – להבין. הילדות מצטיירת כאן ככוח על, ככזה המניע את הימים והשנים שיבואו, עוד סיבה לא לדלג, לא ליפות, לא להשאיר מאחור את הימים הרחוקים כלא רלבנטיים לכאן ועכשיו. לרבים מאתנו נוח לעתים קרובות להתכחש לקשר בין הרחוק לקרוב, אך לא כך סוברת נרדי, שלפיכך אינה מוותרת לעצמה ובה במידה גם לא לסביבתה, דבר שאינו פשוט כלל ועיקר. לאור זאת, טוב עשתה נרדי שהוסיפה למבטה הבוחן גם חמלה ואהבה. המשך…
  • כל עוד נמשכת היצירה

    מאת: סיגל אשל

    סיגל אשל, משוררת, עורכת ספרות וזמרת. עורכת הספר "רציתי יותר" ועוד שלושה מספריה של ד"ר רבקה נרדי

    כל כך רציתי לכתוב על ספרה של ד״ר רבקה נרדי ״רציתי יותר״ – באמת רציתי. אבל איך אוכל לכתוב על ספר אשר ערכתי אותו, הייתי ה״מיילדת״ שלו ושקדתי על טיפוחו? עובדות אלה, מן הסתם, מאדות ממני כל טיפת אובייקטיביות. אולם למרות זאת, האם לא ניתן לגלות עניין גם בכתיבה מתוך היכרות, מתוך המקום המזדהה, המעריך, למוד הניסיון? כך או כך - דבריי על רוח הספר מופיעים, כמקובל, בכריכה האחורית, ואילו כאן, אנסה לשתף אתכם בחווייתי האישית, בהרהורים ובהסתכלות מתוך עשיית הספר. לעתים, השם המיועד לספר מצוי באמתחתם של הכותבים עוד לפני שהם ניגשים למעשה הכתיבה, אך לרוב השם מתגבש תוך כדי תהליך העבודה על הטקסט. כאשר רבקה העלתה את השם ״רציתי יותר״ - פחות או יותר באמצע תהליך עריכתו של הספר, היה ברור לנו שזו הבחירה הנכונה. החיווי הזה - שהוא בחזקת כורח פנימי או סטייט אוף מיינד – עומד בתשתית ספרה של רבקה ונפקח לאורכו. זו אמירה שגם מאפיינת מאוד את רבקה, האישיות, כפי שלמדתי להכירה. אולם הצהרה זו אינה מתבטאת בהתמרמרות, בוויתור ובקפיאה על השמרים, אלא במוטיבציה בלתי נדלית המגובה ביצירתיות, בכישרון ובחריצות. השותפות שלנו בעשייה הספרותית, שנמשכת כבר מ-2012 (!) היא  מרתקת להפליא, ובצדה התפתחה חברות עמוקה הצומחת ללא הרף ומעניקה לי, כעורכת, רובד נוסף של הבנת הטקסט, דבר שיש לו חשיבות רבה מאוד, במיוחד כשמדובר בספר מהסוג של ״רציתי יותר״, שהוא מין ״ממואר״ (סוגה ספרותית המושתתת על זיכרונות ממאורעות עבר הכתובים בידי מי שהשתתף בהם). עם זאת, בשל הקרבה וההיכרות עם המחברת, עליי לנקוט משנה זהירות על מנת שהעיניים והלב ישלטו במקום השכל, הדעת המפוכחת ושיקול הנובע מראייה צלולה, שמקורה ב"ריחוק" רגשי הן מהמחברת הן מהיצירה.. נדמה לי, שדווקא כאן באים לעזר הקרבה והאמון שהתפתחו בינינו. רבקה, המלומדת והמנוסה - אינה חוששת לתבוע ממני משוב ללא משוא פנים, בשאיפתה התמידית לשכלול ולדיוק, ובכך היא הופכת את עבודתי לפשוטה בהרבה. אנו מושיטות ידיים זו אל זו ומושכות למעלה והלאה אחת את חברתה, ומעצם משיכה זו נוצרת הדדיות מיטיבה המפרה את שני הצדדים. בספר הזה, מניחה רבקה באומץ ובגילוי לב את יסודות קיומה. באופן כן ובלתי אמצעי, המביא דברים כהווייתם ככל הניתן, היא משתפת את הקוראים בתהליכים נפשיים עמוקים שעברה על בשרה ומשלבת אותם, כדרכה, גם בתובנות של יוצרים אחרים מתחומים שונים. נדמה לי שכל קורא, אשר ימצא הד בדברים, יוכל להתבונן בתחושה של הזדהות ורגשי נוחם בחייו שלו. גם בתוכי, כעורכת-קוראת - הדהדו הדברים, ונפקחתי גם אני לתשתיות חיי שלי. עוד דבר אחד אחלוק כאן – רבקה לא רק רוצה יותר, היא גם עושה יותר. קצב העבודה של רבקה, למשל, יכול להתחרות בהצלחה בזה של דבורים עמלניות בכוורת. בזמן שאני עורכת אחד מספריה, היא משלימה שני כתבי יד נוספים, וכבר נועדת עם שותף או שותפה פוטנציאליים בקשר לפרויקט חדש. כבמין אלף לילה ולילה היא טווה את סיפוריה, את עשייתה – כמי שיודעת: היא והיצירה - חד הם. כל עוד נמשכת היצירה – נמשכים החיים המלאים, החיים שטוב ושווה לחיותם.
  • הכמיהה להוגנות ולצדק חברתי

    מאת ד"ר רינה שחר

     

    ד"ר רינה שחר מרצה בכירה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן. בין תחומי התמחותה העיקריים: הבניית המגדר בחברה הישראלית. ד"ר רינה שחר נמנית עם מקימות שדולת הנשים בישראל.

      ספרה החדש של ד"ר רבקה נרדי "רציתי יותר", הוא סיפור על ילדותה והתבגרותה של הסופרת כבת למשפחת פועלים בתל-אביב של פעם. "הספר הוא מעין ממואר – כפי שהמחברת מיטיבה להגדיר בסיכומה את ליבת הספר: "כתבתי על זיכרונות ילדותי ובגרותי הצעירה, על רגשותיי שהובילו אותי לאן שהובילו, על אמת ועל שקרים שסיפרו לי גיבורות ספריי, על הזהות שלי כאשת קריירה, סוג של "פרח בר", ולבסוף על התיקון - תיקון שבא להחזיר את החסד בינינו, ביני לבן זוגי, חברי הטוב ביותר, חן, אותו ערכנו במאמץ ובאהבה בפרובנס ואף לאחר מכן." (מתוך עטיפת הספר) המשך…
  • על אומץ ועל אהבה

    מאת ד"ר חן נרדי

     

    ד"ר חן נרדי – ד"ר לפילוסופיה ולעבודה סוציאלית, מומחה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, מטפל זוגי ופרטני, סופר, יוצר "מודל הסרדין הכריש והדולפין" (יחד עם ד"ר רבקה נרדי), הקים את "התנועה לגבריות חדשה".

      "רציתי יותר" הוא מסע מרתק בחייה של אישה. אין זו אישה אקראית כלשהי, אלא רבקה נרדי - זוגתי, ומשום כך הייתה הקריאה בספר מרתקת ומאתגרת במיוחד. חייה של רבקה נעים בין שני קצותיה של קשת צבעונית מרהיבה: בין ספונטניות של ילדת חופש לרציונאליות של מדענית; בין אומץ ושמחת חיים לחולשה גופנית ופחד מוות; בין דבקות באידיאלים חברתיים נשגבים לגישה מעשית ומתפשרת בחיי היומיים; בין פגיעות לאסרטיביות; בין אשליות להתפכחות; בין שמירה בלתי מתפשרת על האינדיווידואליות שלה לחתירה מתמדת כדי להשיג שיתוף והרמוניה במערכות יחסים; בין קבלה והשלמה עם המגבלות הפיזיות של הגיל השלישי למרד ומאבק באותן מגבלות. המשך…
    ד"ר חן נרדי
  • חמלה הכלה סליחה

    מאת: ד״ר מיכאל מירו חוקר ועיתונאי בכירו

    ד״ר מיכאל מירו חוקר ועיתונאי בכיר, עיתונאי בכיר, לשעבר שדרן בכיר בקול ישראל ומנהלו האחרון, עיתונאי עצמאי, חוקר ומרצה בתחומי מדע המדינה, תקשורת ואתיקה.

      "רציתי יותר" – כן, מי לא רוצה יותר? ומיד נסייג ונאמר: לא מדובר בעוד ספר של מצליחנית אשר מספרת בדרמטיות על המעקשים בדרך לפסגה, על פסגות שנכבשו, ועל הר ההצלחה והכסף. בספר זה, מובילה אותנו ד"ר רבקה נרדי דרך סיפורים מחייה אל סודות תורת הטיפול בעצמנו, הטיפול בבני אדם שנקלעו לקשיים נפשיים ואחרים, כאלה שלא מצאו מנוח, בדיוק כמוה .רבקה מנסה לפענח ולהבין כל אירוע בעל משמעות בחייה, המשך…

הספר יצא במהדורה נרחבת ויופץ לחנויות בינואר 2021.

ניתן לרכוש אותו ישירות מד"ר רבקה נרדי - 050-6323363

 

 

ספרה של ד"ר רבקה נרדי "רציתי יותר"

בספרה "רציתי יותר" כותבת רבקה נרדי על החיים, "החיים האלה שלפעמים מתעתעים בי, לפעמים עולים לי על העצבים, החיים שלעתים נמאס לי מהם לחלוטין ולעתים אני מוקסמת מהם עד כדי כך שאני רוצה לחיותם לנצח." באמצעות הגדרה במלים של מצבים, מהלכים ורגשות, היא מנסה להבין על מה ולמה קורים לה, ולאנשים בכלל, אותם דברים מסוימים שקורים להם, ולהבין מה מניע אותה (ואחרים) בחיים הללו.

הספר הוא מעין ממואר – במילותיה של המחברת בסוף הדבר של הספר: "כתבתי על זיכרונות ילדותי ובגרותי הצעירה, על רגשותיי שהובילו אותי לאן שהובילו, על אמיתות ושקרים שגילו לי גיבורות ספריי, על הזהות שלי כאשת קריירה – סוג של "פרח בר", ולבסוף, על התיקון שבא להחזיר את החסד ביני לבין בן זוגי, חברי הטוב ביותר, חן, אותו עשינו במאמץ ובאהבה בפרובנס ולאחריה."

"רציתי יותר" כתוב ברהיטות ושזור ברגעים מזוקקים ומזככים. רבקה נרדי משתפת סיפורים מחייה ונתחים מנשמתה בגילוי לב, בכנות וביושרה המעוררים הזדהות עמוקה. הספר נע כל העת מסיפורה האישי, זיכרונותיה ותובנותיה של המחברת – אל בני האדם ככלל, הרוצים למצוא תיקון ואינם אומרים ייאוש, שמחפשים את דרכם אל עצמם, אל ילדיהם, אל הוריהם ואל הבנת משמעות החיים בצל המוות הוודאי.

נקודות המבט הטיפוליות והמגדריות שהן חלק בלתי נפרד ממהותה של הכותבת, משתלבות אף הן בממואר ומעניקות לו שכבות עומק נוספות. "הבנתי שהספר הזה הוא לא רק עלי, רבקה הפרטית. הוא יכול להיות על  כל אישה שבמהלך הפיכתה מילדה לנערה ומנערה לאישה בוגרת התעצבה להיות מי שהיא, אישה הנאבקת על הביטוי שלה בעולם, אישה שמקורות ההשראה שלה הם לוחמי הצדק, נשים וגברים לדורותיהם. אבל נדמה לי שמעצם היותה, כלומר, מעצם היותי אישה, בת למעמד הפועלים, המאבק שלי הוא חברתי, פוליטי, פמיניסטי וכל כך אישי."

סיגל אשל, עורכת הספר, משוררת