רשימה 30: על הזיקה בין מוסר וטיפול /ד"ר רבקה נרדי 24.6.12

רשימה 29: לפעמים גם ילדינו זרים לנו, לפעמים גם הורינו מתרחקים/ ד"ר רבקה נרדי 5.6.2012
10 ביוני 2012
רשימה 32: ריגושים – בין דייטים להתאהבויות וירטואליות/ד"ר רבקה נרדי
22 ביולי 2012

קראתי בעניין רב את הניתוח שעשתה למעננו פרופ' אווה אילוז על השתלטותם ההדרגתית של מושגים פסיכולוגיים על חיינו וכיצד אלו מפקיעים מחשיבתנו ערכים של צדק פוליטי ומוסר אנושי בסיסי על טוב ורע. (מוסף "הארץ", "כשפרויד יילך להפגנה", 15/6/2012). הרהרתי יחד איתה ובעקבותיה, הבאתי לדמיוני את התמונות שאני מכירה מעולם הטיפול, ואז נוכחתי שבדבריה של אילוז חסר משהו, משהו שהוא מאוד יקר ללבי – מקומה של הגישה המגדרית-פמיניסטית בטיפול אישי וזוגי, גישה הרואה קשר בין מוסר וטיפול. זו גישה שצמחה על רקע המהפיכה ביחסי נשים גברים, היא הלכה וצמחה בהדרגה משנות הששים של המאה העשרים ועד ימינו אלו. מאבקן של נשים לקבל הכרה באנושיותן כשוות לגברים העלה למודעות אישית-חברתית ופוליטית את השפעת נזקי אי השוויון על הנפש, על הקשר הזוגי, על איכות החיים, על בריאות הנפש, של נשים בעיקר.

מושגים הלקוחים מעולם המוסר כמו צדק, שוויון, הוגנות, אפלייה, קיפוח, ניצול, שותפות – הפכו להיות, בזכות הגישה האידאולוגית-פמיניסטית – מושגים לגיטימיים בעולם הטיפול.

עולמם הפנימי השונה של נשים וגברים נחקר באינספור עבודות ומצא כי נשים וגברים חושבים, חולמים, מבטאים רגשות ומנהלים את עצמם וחייהם בקודים שונים.

השוני הזה עדיין מעורר מחלוקת – האם מקורו במוח? בתרבות? בהבדלי מעמדם/מקומם בחברה? אולי בשניהם גם יחד. כך או כך אנחנו יודעים שהפסיכולוגיה של נשים וגברים מושפעת ומונעת ממעמדם ומקומם בחברה. הגישה הפמיניסטית חשפה לעין כול אמת פסיכולוגית זו בהדגישה את הקשר בין שיוך מעמדי לקבוצה חברתית מוחלשת לבין תחושות אישיות הקשורות בדימוי עצמי התנהלות אישית ושאיפות וחלומות למימוש עצמי.

אם בעולם הישן היו מתייגים אישה המתלוננת על חרדות ודכאון כהסטרית (אני ממליצה בחום לצפות בסרט המקסים והמצחיק המוקרן בימים אלו באולמות הקולנוע "הסטריה"), הרי כיום, בעולם הטיפול המודרני, מטפלים ומטפלות, גם אלו שאינם מחזיקים בגישות פמיניסטיות מוצהרות, יעזרו לאישה לראות את מצבה הנפשי בהקשר של יחסיה. אישה החיה באווירה של דיכוי מתמשך תרגיש מצוקה קיומית, גם אם אין היא מודעת או חיה בהכחשה.

אם בעולם הישן עצותיו הדידקטיות של גבר לאשתו היו מתקבלות כסוג של הגנה עליה מפני "שיקול דעתה הילדותי" כיום הן יזוהו כסוג של שליטה ופיקוח של גבר על אשתו, המבטא כוחנות ומרעיל יחסים.

אם בעולם הישן אישה שסירבה לשכב עם בעלה ולמלא את צרכיו על פי גחמותיו תוייגה כקרה, פריג'ידית, הסטרית, כיום היא תקבל עידוד לעמוד מולו, אסרטיבית ובטוחה בזכותה על גופה ובזכותה לומר "לא". היא גם למדה לזהות את הקשר הישיר בין איכות היחסים שלה עם בן זוגה לבין רצונה באינטימיות מינית. היא למדה שמותר לה.

בעולם הישן יחסי שליטה של גבר באישה ואשר נתפסו כ"טבעיים" הוגדרו מחדש בעקבות המהפיכה הפמיניסטית הם הוגדרו מחדש כיחסי כוח בלתי לגיטימיים. הגדרה זו משפיעה על תכני הטיפול האישי כמו גם הזוגי.

וגם: בעולם הישן היותו של גבר מפרנס ראשי נתפסה כחובתו הראשונה. בעקבות  השינויים אין זה מובן מאליו. טיפול בגישה פמיניסטית משקף את אי הצדק שבמצב זה מבחינת הגבר.

והדוגמאות רבות רבות. למותר לציין כי שפת הטיפול אינה שפה משפטית. היא אינה מחפשת "ראיות משפטיות" כדי להוכיח את אי הצדק. גם אין היא שפת הנואמים הווכחניים שמטרתם לנצח בוויכוח. שפת הטיפול מעודנת, אישית, אינטימית. היא עוזרת לנשים וגברים לזהות מצבי עוול ולקרוא להם בשמם.

בזכות יצירת זיקה ישירה וברורה בין מונחים מעולם המוסר כצדק ושוויון, כהוגנות – כנגד אפלייה, ניצול וקיפוח – נשים הצליחו לחלץ את עצמן ממצוקתן הפרטית וולהתחבר לחוויה הנשית הקולקטיבית שהעניקה להן כוח להבין את מצבן בהקשרים רחבים – חברתיים ופוליטיים.