להיות דולפין בגירושין - להתמודד עם הסרדין והכריש שבתוכנו / ד"ר חן נרדי - פורסם לראשונה באתר A NEW STATUS בתאריך 13.09.2013 
הקשבתי לדבריך ודפיקות לבי הגיבו. הן האיצו כשהתקוממתי מול חוסר הצדק שבטיעוניך, הן האטו עד שנרגעתי כאשר הכרת באחריותך לפרשנות שלך אותי – "צונאמי רבקה". חוויה זו ממחישה עד כמה הכול שברירי, משתנה ופגיע כל כך, בעיקר הסיפור שאתה ואני מספרים לעצמנו באותו הרף עין שאנו מזהים חילוקי דעות.
ריתק אותי גילוי לבך על דרכך, "להמציא מריבות" רק כדי לא להתמודד איתי על "הדבר האמיתי". ובוודאי אהבתי את דרכך להתפייס, על כך עוד נדבר בהמשך.
שלושה ימים ושלושה לילות לא דיברו זה עם זה. הם שלחו זה בזה מבטים קרים והמשיכו בענייניהם כמו אין אחר נוכח בחייהם עוד. לבה היה קר ומר. לחץ דמו עלה, הוא היה בטוח בזאת. בלילה חלם שהוא מת, כלומר לא ממש מת אבל מרגיש מת ורוצה לקום אך אינו יכול. נבהל ופחד.
"למה?", את שואלת בפליאה, וגם: "איך זה קרה, על מה זה יושב? חשוב לי לקבל הכרה ממך שאתה מבין שפגעת. זה עוד לפני שאני מצפה לקבל התנצלות. אני רוצה לראות שהבנת מה עשית ולקבל הבטחה לעתיד שדברים מהסוג הזה לא יקרו יותר".
קראתי. הנהנתי בהסכמה וגם ברתיעה. סוגים של התפייסויות? למה הקטלוג? 'אצלי זה עובד אחרת' רציתי לרוץ ולספר לך. למה החלוקה הזאת? הרי בסופו של דבר הכול מתערב בכול... ככה זה אצלי. ובכול זאת אהבתי את הניתוח שלך שעזר לי לבחון את מניעי הנפש השונים שלי שלא תמיד אני נותנת עליהם את דעתי.
שיחת פיוס מלב אל לב דורשת משאבים נפשיים: קודם כול לתכנן – מה אני רוצה לומר ואיך אומר זאת. התכנון כולל לפעמים אימון (סוג של חזרה) עם עצמי או עם חבר. לפעמים כאשר המשבר מתמשך יש צורך בעזרה מקצועית.
