הקשבתי לדבריך ודפיקות לבי הגיבו. הן האיצו כשהתקוממתי מול חוסר הצדק שבטיעוניך, הן האטו עד שנרגעתי כאשר הכרת באחריותך לפרשנות שלך אותי – "צונאמי רבקה". חוויה זו ממחישה עד כמה הכול שברירי, משתנה ופגיע כל כך, בעיקר הסיפור שאתה ואני מספרים לעצמנו באותו הרף עין שאנו מזהים חילוקי דעות.
מעולם לא חשבתי שאשתתף בסדנה לגברים. שיחות נפש אני אוהב לעשות עם נשים ולא עם גברים. רוב הנשים הן יודעות להקשיב ולדבר על דברים שרוב הגברים מרגישים לא נוח לדבר אליהם: רגשות, ויחסים. כשגיל חבר שלי בחברת ההיטק שבה אני עובד, הציע לי להצטרף לקבוצת גברים שד"ר חן נרדי מנחה, דחיתי את הרעיון על הסף. לא האמנתי שאוכל להרגיש נינוח לדבר על עצמי בחברת גברים. לא האמנתי שקבוצת גברים יכולה להיות מקום נוח לחשוף רגשות ומחשבות אישיות בגלל התחרותיות, הביקורתיות, הציניות.
מה ששכנע אותי להצטרף זה השינוי שראיתי אצל גיל.