15 במאי 2016
נכתב ע"י admin בתאריך 15 במאי 2016
קטגוריות
פרק ב' – אנחנו וילדינו מאת ד"ר רבקה נרדי, 8/9/2013 ראש השנה, חג כל כך משפחתי, מעורר ציפיות לחוויה של התלכדות משפחתית. ודווקא משום כך כל "סטייה" ממודל המשפחה הנורמטיבית מזכיר לנו את מצבנו. ועל אף שבימים אלו של עולם שמושגיו על "משפחה נורמאלית" השתנו בעליל, עדיין, אי שם עמוק בלב, בחגים "הגדולים", ראש השנה ופסח, אנחנו, רובנו כך נדמה, שוקעים באיזו נוסטלגיה לממש את החלום המשפחתי האידיאלי. ועכשיו, על רקע כמיהותינו הרומנטיות משהו נדמיין שהילדים שלנו לא יכולים לחגוג איתנו, כי בחג הזה הם עם הגרוש או הגרושה שלנו ומשפחתם. ואנחנו לבד. לגמרה לבד. מוזמנים למשפחה שלנו ומבלים את […]
15 במאי 2016
נכתב ע"י admin בתאריך 15 במאי 2016
קטגוריות
מוטי נשבע שזה לא יקרה לו. הוא יהיה האבא (לייתר דיוק תחליף אבא) שמעולם לא היה לבתה. הוא יהיה רך, וגם קשה כשצריך, נדיב, אך לא יותר מידי, משתף פעולה, אוהב, מלא חום וחיבה, בקיצור אב אידיאלי שמוכיח לאהובתו, שתהפוך בקרוב מאוד לאשתו, שהוא לוקח בחשבון את הבת שלה מנישואיה הראשונים. וזאת למרות שיש לו בן משלו הגדל אצל אימו, גרושתו שתיעב וגם ריחם עליה, ילד מתבגר שמתחמק מחברת אביו. כל אימת שחשב על בנו היה לבו מתכווץ מצער, לפעמים חש תיעוב וטינה לבן החצוף, כפי הטובה שלו, אבל הדחיק. זה היה הלך הנפש של מוטי כשעקר למגוריה של רונית. […]
15 במאי 2016
נכתב ע"י admin בתאריך 15 במאי 2016
קטגוריות
כשהילד מתנגד לנישואי אביו מאת ד"ר רבקה נרדי, 5/11/2013 לפעמים מתהפכים היוצרות. תארו לכם מצב שבו ילדכם (הוא יכול להיות בגיל הנעורים או מבוגר יותר) קורא עליכם תגר משום שמצאתם אהבה חדשה ואתם רוצים לממש אותה בנישואים לאותה אישה או גבר. אמרנו "מתנגדים", לפעמים המצב הרבה יותר חמור, ילדיכם עלולים למרר את חייכם רק בשל רצונכם להינשא שנית ואף להעמיד סנקציות שהופכות את הבחירה שלכם לבלתי אפשרית. כך בדיוק קרה לבועז שלא מכבר מלאו לו ארבעים ותשע שנים. בועז חי בבדידות לא מזהרת כלל בשנים האחרונות, התכנס לתוך עצמו לאחר משבר גירושים קשה ממנו יצא בשן ועין, עם נכסים מועטים, […]
15 במאי 2016
נכתב ע"י admin בתאריך 15 במאי 2016
קטגוריות
הרווקה והגרוש, הגרושה והרווק מאת: ד"ר רבקה נרדי, 1/10/2013 • "עוד פעם אתה צריך להיות עם הילדים? הרי רק שלשום הם ישנו איתך" • "אני ממש מצטער שאני חייב לבטל את הפגישה שלנו. יש משהו דחוף עם הילדים". • "תקשיב לי, אני לא יכולה להיות איתך כשאני רואה שאתה שקוע לגמרה בבעיות עם הילדים וגרושתך". • "אני מבטיח לך שיהיה בסדר". באמת!" • "מה יהיה? את לא מסוגלת לשים גבולות לילדה שלך?" • "תפסיק להתערב. כבר אמרתי לך שזה לא עניינך". • "יופי, אולי זה לא עניני, כמו שאת אומרת. אבל אני גר פה ולא אתן לשום ילד להתנהג כמו […]
15 במאי 2016
נכתב ע"י admin בתאריך 15 במאי 2016
קטגוריות
מאת ד"ר רבקה נרדי, 7/1/2014 כשאני חושבת על אהבה בזוגיות שנייה אני חושבת על אהבה שיש עימה תיקון, או לכול הפחות תקווה לתיקון. שהרי היא מחזיקה בתוכה את כול המרכיבים הידועים – מהחיצוניים ביותר הבאים לביטוי במחוות חיזוריות ופרגון, ועד היבטים פנימיים עמוקים של קבלת האחר על חולשותיו ומוזריותיו. אך לא רק, הרבה יותר מכך. נזכרתי ברומן "גיי'ין אייר" של שרלוט ברונטה, אחת מיצירות הספרות הידועות ביותר שפורסמה ב1847. במרכזו עומדת אהבתם הבלתי אפשרית של גיין, צעירה שגדלה בבית יתומים והפכה לאומנת-מחנכת, למעסיקה העשיר, המבוגר והמסובך בקשר משפחתי מסתורי, אדוארד רוצ'סטר. אהבתם הוותה עבורי השראה גם משום היותה לכאורה […]
15 במאי 2016
המאמר מבוסס על ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי "להיות דולפין – התמודדות הם תוקפנות וחולשה (מודן )6002 פורסם באתר: ניו–סטטוס, ספטמבר 6002 שלושה יועצים נאבקים בתוכנו בתהליך הגירושין: סרדין חששן , כריש תוקפן ודולפין חכם. כיצד הם חושבים, מרגישים ומתנהגים, ומה היחסים ביניהם? הסרדין: הסרדין הפגיע, הקטן, מייצג את כניעתנו לפחדים בתהליך הגירושין. חשיבתו אסונית (קטסטרופלית) ומאופיינת בהיגדים פנימיים כגון : "סיום נישואיי הוא סוף חיי, נכשלתי בחיים, אין לי סיכוי, אני אפס, לוזר, ילדיי יתרחקו ממני, אשאר בודד עד סוף חיי, אין לי סיכוי בשוק הפנויים פנויות כי אני לא מספיק יפה, סכסי, מבוסס, משכיל ועוד […]
21 באפריל 2015
נכתב ע"י admin בתאריך 21 באפריל 2015
קטגוריות
מאז אוקטובר כשחזרנו מפורטוגל אני לא כותבת. אולי מעט בדמיון. את רשימותיי שהצטברו מאז 2009 חשבתי להפוך לספר בעזרת בתי שתכתוב ותהדהד אלי ואני אליה וכך יצמח לנו דיאלוג אם בת . חשבתי וחשבתי ואפילו ערכתי את החומרים הישנים עם החדשים והכול תקתק עד ש... הגיע פסח. טלי נסעה לחופשת כתיבה בסנטוריני ובקשה שלא אבוא כי עליה להקדיש את כול כולה לסיום ספרה אותו החלה לפני שנים. נעלבתי? קצת. התגברתי כי הבנתי שתפקידי כאמא להגיב באופן בוגר. אז זהו. נפלה עלי עצלות משובבת מהסוג שאני לא מרשה לעצמי. לא בא לי לעשות כלום. אירוח משפחתי היא משימה מספיק תובענית ואני טופחת לעצמי על השכם ולא דורשת מעצמי שום דבר נוסף . המוח שלי רדום עד כדי כך שאני חוששת שמא אבדה לי חדות המחשבה.
16 בנובמבר 2014
נכתב ע"י admin בתאריך 16 בנובמבר 2014
קטגוריות
פעם אהבתי את ירושלים. כול כך אהבתי אותה, בשנים שהתגוררתי בה כסטודנטית, עד שהיו בי רחמים על תושבי השפלה, תל אביב בעיקר. הם מחמיצים את הקיר חשבתי, את הנופים מלאי ההוד של הרי יהודה, את הסמטאות המסתוריות החמקמקות המעניקות לכול שכונה את הצבע המיוחד לה, את בתי האבן שהיה בהם עבורי ניחוח של זרות קסומה, ים תיכונית, מפתה. חשבתי לי איך הם לא נוהרים בהמוניהם לירושלים, היפה והמסתורית בערי תבל, לחוות את הקסם הזה הנמצא בה בכול פינה. נהגתי לנסוע לבקר את משפחתי אחת לשבועיים. ותמיד חזרתי אליה במוצאי שבת בתחושת הקלה, כמו חוברתי מחדש לבלון החמצן שלי.