מאמרים

19 בפברואר 2012

רשימה 26: אני "נרקיס"? על היעלמותה ההדרגתית של האמפתיה וההתחשבות ביחסי אנוש: בזוגיות, במשפחה, בעולם העבודה, בפוליטיקה מאת ד"ר רבקה נרדי, 17/2/2012

אגדה יפה שמקורה ביוונית, מספרת כיצד נוצר הנרקיס. בין הרי הגליל התהלך בימי קדם רועה בעל פנים עגולים ותלתלי זהב לו, ושמו נרקיס (ביוונית נרקיסוס). כל הנערות דברו ביופיו הרב והוא לא ידע מימיו כי יפה הוא, כי לא ראה מעודו את פניו, פעם ירד עם צאנו ממורדות הכרמל, כשפניו מועדות אל הרי הגליל, כשעבר את נחל קישון ראה את בבואתו במים ומרוב התלהבות נפל למים וטבע במקום. ואכן עד היום ניתן למצוא את הנרקיס באזור הקישון.
4 באוקטובר 2011

טור 23: סליחה – הסיכוי שלנו לתיקון מאת ד"ר רבקה נרדי 28/9/11

תארו לעצמכם שביבי נתניהו היה מתעורר בוקר אחד ומחליט לבקש סליחה מאבו מאזן והיה אומר לו כך: אני מתנצל, באמת שאני מתנצל מעומק לבי על העוול שמדינת ישראל גרמה לכם, העם הפלשתיני. אני מבקש סליחה על שנות הכיבוש הרבות, על המחסומים, על היחס המתעמר, על הקשיים, על המצור בעזה, על הסרבנות שלי בתהליך המשא ומתן, על המשך הבנייה בהתנחלויות, על הבטחות שאני לא מקיים, על הצבת דרישות בלתי אפשריות. אני מתנצל ומבקש הזדמנות נוספת.

22 בספטמבר 2011

טור 22: שיח חדש בין נשים לגברים מאת: ד"ר רבקה נרדי

רובנו מכירות את שירו המצמרר של דן אלמגור, בעל הלחן המכשף של מתי כספי, המושר בפי ששי קשת – "פנקס הקטן". מילות השיר הדהדו בי ולא הניחו תוך שאני מארגנת את מחשבותיי לקראת כתיבת הרשימה הזו. רשימה שרוצה לתאר את מצב היחסים החדש, המתהווה זה כבר כמעט שני עשורים בין נשים וגברים. ואני עצמי נדהמתי מהאסוציאציה שלי שפרצה ממוחי הקודח והמתארת דינמיקה אכזרית בין אישה יפה שהפכה נכה גופנית כתוצאה מאלימות של גבר והיא רודה בפנקס הקטן האוהב אותה מאז ומעולם, עד כלות, ומוכן להיות עבדה הנאמן.  ואולי נזכרתי בשיר זה כי שמעתי לאחרונה כמה גברים מתבטאים כך על עצמם. הם חשים כ "פנקס הקטן" של נשותיהם...
29 באוגוסט 2011

"אני אוהב אותך. אבא" / מאת ד"ר חן נרדי

 

"אני אוהב אותך. אבא"

מתוך קבוצת גברים "לכעוס בלי להרוס" / בהנחיית ד"ר חן נרדי

 

"יצרת לי בעיה גדולה בשבוע האחרון" אמר בפנים חתומות הראל, גבר בן 50 בתחילת המפגש הקבוצתי. "החלטתי לבדוק את הרעיון שלך וסימסתי לבת שלי בת ה 18: "אני רוצה שתדעי שאני מאוד מאוד אוהב אותך". היא החזירה לי מיד: "אבא, איזה כיף ששלחת לי. גם אני אוהבת אותך".

21 באוגוסט 2011

עם גיא נכדי בבריכה היבשה / מאת חן נרדי

וידוי: עד להולדת נכדי גיא, כשחבריי הסבים והסבתות ספרו לי על החכמות של נכדיהן הקטנים, העמדתי פנים שאני מתפעל. האמת, השתעממתי עד מוות. חשבתי לעצמי: איך הם לא מבינים כמה הם טרחנים עם הסיפורים האינפנטיליים האלה.

15 ביולי 2010

The Mechanizm of the Power Matrix Rivka Nardi, PhD Translated By Tal Nardi

I'll tell you two stories, seemingly not related. One tells of a man who used to cheat on his wife, and sometimes abuse her physically as well. The woman suffered much distress and felt ashamed that this was happening to her. She thought it would be better if she hid her shame from others. After years of torment and agony which only intensified with time, she could no longer contain herself and had the courage to tell her best friend, what she worked so hard to keep secret all these years. It wasn’t long before the man discovered that their secret was out in the open, and then informed his wife that he is leaving her for revealing their secret.  The innocent wife was stunned and proposed a solution; she wanted counseling,  begged for her life that he would not  leave her, what crime did she commit? She asked frightened and shocked. All she wanted was to unburden her pain with a friend. But he insisted - no and no. "If you had not told I would have stayed.
Because you did I'm leaving" and he left.

15 בינואר 2010

מסע במכונת הזמן / מאת ד"ר חן נרדי

אני מודה שלא כך דמיינתי את פגישתנו לאחר חמישים שנים שלא ראיתיו. הוא עמד בשורה עם עוד עשרות מאחיו שחלקם היו גבוהים וכבדים הרבה יותר ממנו... על חזהו שלט לבן עם שמו בלועזית "שטאייר". הוא הזכיר לי יותר עבריין במסדר זיהוי מאשר את גיבור ילדותי. המאכזב מכל: הוא לא היה כל כך גדול כפי שדמיינתי שיהיה. זכרתי אותו כמי שעומד בראש ערימת חצץ בחצר של סבי וסבתי שבמושב 'חרות', מוכן לכל קריאה.
23 באוגוסט 2009

"מי שלא אוהב אותי – חייב למות" (מועמר קדאפי) / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 14 מאת ד"ר רבקה נרדי 27/2/2011.

 

הציטוט הזה של הרודן המטורף מלוב צעק אלי מהעמוד הראשון של העיתון. הפשטות הפרימיטיבית, הטוטאלית, המדויקת בתובענותה והמובילה באופן נחרץ וברור לרצח מעוררת צמרמורת. בדרך כלל רודנים אינם מדברים על אהבה אלא על שליטה, על כוח. זה הרבה יותר פשוט ו"נורמלי". לדרוש נאמנות לשלטון נשמע לגיטימי. מוכר? אם אדם מחזיק בדעות שאינן מתאימות לרוח השלטון הוא עלול למצוא עצמו מואשם בבגידה. מוכר? כן, אפילו אצלנו, במדינתנו, שמחזיקה בדימוי עצמי של נאורה ודמוקרטית, מתגלים מיום ליום יותר ויותר סימנים של עריצות שלטונית. אומנם עדיין לא בשפה של רודנים מטורפים, עדיין עם בלמים ואמצעי ריסון, אך עם סימנים ראשונים של שפת "השחור-לבן". השפה הזו מזכירה לי את הבסיס האנושי עליו היא צומחת, בתחילת חיינו כיצורים רכים ופגיעים – צורך פשוט באהבה, ולימים אם לא נתבגר כפרטים, כחברה, היא עלולה להתפתח לפרי רקוב ורעיל – הדרישה הנואשת לכניעה – תאהבו אותי בלי תנאים. תאהבו אותי על טרופי, על אכזריותי, על מי שאני, כמו שאני. כי ככה!