מאמרים

23 באוגוסט 2009

קצב לא הבין, לא התחרט/ מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 15 מאת ד"ר רבקה נרדי 23/3/2011.

 

על שבע השנים שנגזרו על קצב שמעתי רק בחדשות שמונה בערב אמש. כל כך הרבה דברו בעניין עד שחשבתי שאולי כבר נאמר הכול וכדאי להניח. ואכן כמעט הנחתי ופני ונפשי היו מוכנים לחדשות הרעות הבאות - עד הכתבה על  תגובתם של שכניו/חבריו במקום מגוריו בקרית מלאכי. אחד אחרי השני הם הביעו את שאט נפשם מגזר הדין הנורא, דברו בזכותו של האיש, קוננו עליו כקורבן המערכת, ביזו את בית המשפט ונתחו את כל הפרשה כמזימה פוליטית שבראשה עמד ראש ממשלתנו – מזימה שנועדה להפילו כי כל חטאו היה בהכריזו שיום אחד ירצה להיות ראש ממשלה. כך הם דברו, כל אחד לחוד ובמקהלה מדברת, גברים וגם אישה אחת שממש התרגזה על הנשים ש"פתחו רגליים", אותן נשים שנשלחו כאמור על ידי ראש ממשלתנו לפתות את האיש. כן, הם לא גמגמו את רעיון הקונספירציה, הם זעקו אותו באופן רהוט וברור. 

23 באוגוסט 2009

על סתמיות ומשמעות בחיינו / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 4 מאת ד"ר רבקה נרדי, 12.10.2009

יום שני, 12 באוקטובר. אנחנו לקראת סיום חופשתנו במסע מרתק שעשינו מחופה הדרומי של קרואטיה לאורך הים האדריאטי צפונה לסלובניה המיוערת וההררית. ושם בסלובניה, כמעט נושקים בגבול אוסטריה, בבלד, למרגלות האגם הקטן, בנוף הדומה לתמונה מגלויה אנחנו שוהים את שלושת ימי חופשתנו האחרונים. בשקט הנפלא הזה אני גם מסיימת בחרדת קודש ובאי רצון בולט את "יער נורבגי" הרומן המהפנט של הרוקי מורקמי מחברו של ספר אחר שכישף אותי, "קפקא על החוף". זהו רומן המתאר את "ההוויה העכשוית ביותר, הן ביפן והן מחוצה לה...

23 באוגוסט 2009

"חג שמח" / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 16 מאת ד"ר רבקה נרדי 12/4/2011.

 

בעודי מכנסת את מחשבותיי לקראת כתיבת רשימה זו נזכרתי בשורות שכתבתי בספרי "את לא נראית בכלל" (הדים, 2011) ואיתן בחרתי לפתוח:

”עם התקרב החג מחשבותיי נודדות לחנה. אני דואגת. חנה העדינה חשוכת הילדים, איזה ביטוי אומלל – "חשוכת ילדים", כלומר שהיא חסרה את הדבר הבסיסי ביותר למהותה. היא לא אמא! ואיך תחגוג אישה שהיא לא "אימא" את חגי ישראל, ועוד חנה "שלי" שמשפחתה אינה "משפחה חמה". איזה אסון נורא לאישה. אני חושבת על אסונה של חנה בצער וגם בכעס מהול באירוניה. כבר חודשים שלא דיברנו.

23 באוגוסט 2009

על שיווק, יעילות וכדאיות ומה שמעבר / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 5 מאת ד"ר רבקה נרדי, 3.11.2009

בעליו של המלון הקטן אצלו שכרנו חדר ללילה הראשון שלנו בדוברובניק, קרואטיה, בטיולנו האחרון התגלה עוד בשיחת הטלפון כג'נטלמן אירופאי מהסרטים. באנגלית סבירה ובקול רך ומאוד מנומס הציע לנו שרות שאפילו לא חלמנו עליו – לאסוף אותנו מהשדה ולהסיענו היישר למלון שלו. ברור שהתרגשנו, בעיקר אני שהמחווה האצילית שלו נגעה ללבי וגרמה לי לאהוב את האיש עוד לפני שהכרתיו. הודיתי לו שוב ושוב והחמאתי לו על המחווה היפה במהלך שלושת הימים בהם התגוררנו במלון שלו. בבוקר של יומנו הרביעי התכנסנו (לצורך תשלום חשבוננו), במרפסת היפה של המלון המשקיפה על המפרץ  כשלמרגלותיו שרועה בעצלתיים דוברובניק העתיקה והיפיפייה. על כוס מיץ או תה הוגש לנו החשבון. החשבון כלל סעיפים שונים, גם "טרנספר", כלומר עלות הסעתנו מהשדה למלון, בסך 30 יורו, המחיר הרשמי של הסעה במונית. שילמנו בחיוך, נפרדנו ויצאנו לדרכנו.

23 באוגוסט 2009

אימהות בנות – האהבה, הרתיעה… / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 17 מאת ד"ר רבקה נרדי 08/05/2011.

 

ביום נישואיהם המלכותיים של קייט וויליאם באנגליה ב29 באפריל 2011, הוצפו העיתונים בכל כך הרבה כתבות, פרשנויות, רכילויות ותיאורים ססגוניים עד שאפשר היה באמת להתבלבל ולתהות – על מה הרעש. טוב, כמובן שנסחפתי וקראתי, והצצתי כהוגן והרגשתי ילדותית וסקרנית. בעצם למה לא? ואז באחת מאותן כתבות רכילותיות צדה את עיני שורה אחת המתארת את לבושה של אם הכלה, שהפעם הזאת, ביום כלולותיה של בתה היפיפייה, הקפידה, שלא כדרכה, (והיה שם רמז עבה מאוד על לבושה הצעיר ואולי הלא כל כך ראוי של האמא הזאת),

23 באוגוסט 2009

בודדים/ מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 6 מאת ד"ר רבקה נרדי, 24.11.2009

אולפן ששי, 20/11/09, כתבה על חיילים בודדים. אני צופה ולא מאמינה. חיילים בודדים שעשו הכול כדי להתגייס לצבא ההגנה לישראל ננטשים בסופי השבוע ובחופשותיהם על ידי מי שאמור היה לדאוג להם – צ.ה.ל, בשיתוף האגודה למען החייל, וגם משרד הביטחון. כך האמינו. תמימים. הם רעבים כי בבתי האגודה למען החייל לא מספקים מזון בסופי שבוע שכן צהל לא מממן זאת. הם רעבים, בודדים ומותשים. הלב נשבר. אישה אחת, אמיצה מאוד, לקחה על עצמה את תפקידם של צ.ה.ל., משרד הביטחון והאגודה למען החייל גם יחד. החמלה שלה מהולה בפליאה   - איך זה יכול להיות – מתורגמת לעשייה ענקית שכולה אכפתיות עם לב ענק. כן, לא להאמין, אבל האישה הזאת לקחה על כתפיה אחריות להקל על סבלם של החיילים הבודדים. היא מתרוצצת בין הגופים השונים, מחברת אותם למשפחות מארחות ומפעילה בכוחות עצמה מנגנון הצלה, הצלתם של החיילים  מרעב השפלה ובדידות.

חשבתי על הבדידות. בדידותם של ילדים שהולכים לאיבוד בבתי ספר ענקיים ומנוכרים, בדידותם של אנשים שמאבדים עצמם בשגרת החיים בזוגיות, במשפחה ובמקומות עבודה. בדידותם של נכים, זקנים וחולים. בדידותם של אנשי השוליים. הבדידות היא לעולם עניין פרטי, חבוי עמוק בלבנו, מוסתר, מבויש.
החוסר הנורא הזה במגע אנושי חם ותומך מבייש אותנו. החוסר הרגשי, כמו עוני, משאיר אותנו מושפלי מבט, כמו הבאנו זאת על עצמנו ועכשיו עלינו לשלם את המחיר.

אולפן ששי, 20/11/09, כתבה על חיילים בודדים. אני צופה ולא מאמינה. חיילים בודדים שעשו הכול כדי להתגייס לצבא ההגנה לישראל ננטשים בסופי השבוע ובחופשותיהם על ידי מי שאמור היה לדאוג להם – צ.ה.ל, בשיתוף האגודה למען החייל, וגם משרד הביטחון. כך האמינו. תמימים. הם רעבים כי בבתי האגודה למען החייל לא מספקים מזון בסופי שבוע שכן צהל לא מממן זאת. הם רעבים, בודדים ומותשים. הלב נשבר. אישה אחת, אמיצה מאוד, לקחה על עצמה את תפקידם של צ.ה.ל., משרד הביטחון והאגודה למען החייל גם יחד. החמלה שלה מהולה בפליאה   - איך זה יכול להיות – מתורגמת לעשייה ענקית שכולה אכפתיות עם לב ענק. כן, לא להאמין, אבל האישה הזאת לקחה על כתפיה אחריות להקל על סבלם של החיילים הבודדים. היא מתרוצצת בין הגופים השונים, מחברת אותם למשפחות מארחות ומפעילה בכוחות עצמה מנגנון הצלה, הצלתם של החיילים  מרעב השפלה ובדידות.

חשבתי על הבדידות. בדידותם של ילדים שהולכים לאיבוד בבתי ספר ענקיים ומנוכרים, בדידותם של אנשים שמאבדים עצמם בשגרת החיים בזוגיות, במשפחה ובמקומות עבודה. בדידותם של נכים, זקנים וחולים. בדידותם של אנשי השוליים. הבדידות היא לעולם עניין פרטי, חבוי עמוק בלבנו, מוסתר, מבויש.
החוסר הנורא הזה במגע אנושי חם ותומך מבייש אותנו. החוסר הרגשי, כמו עוני, משאיר אותנו מושפלי מבט, כמו הבאנו זאת על עצמנו ועכשיו עלינו לשלם את המחיר.

23 באוגוסט 2009

האם נוכל להחלים מלב שבור / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 7 מאת ד"ר רבקה נרדי, 19.01.2010

אולי האסון הנורא שאירע בהאיטי, אולי זה גל האלימות תוצרת שלנו בני האדם, אולי מזג האוויר המשתגע – קיץ? חורף? מה הולך פה? הכול ביחד מתערבב לי במוח וגורם לי לחשוב על אסונות שקורים לנו. אסונות, טראומות – מפגעי הטבע, פגעי האדם, פגעי עצמנו – האם נוכל להם? האם אפשר להחלים? ואז פתאום הבקשה מעיתונאית וותיקה של עיתון "לאשה", אורית מרלין, המראיינת אותי מידי פעם על סוגיות מתחום מקצועי. הפעם הזו היא מבקשת ממני שאגיב על שאלה – האם אפשר להחלים מלב שבור מאהבה נכזבת? ואני מוסיפה ומרחיבה: האם נוכל להחלים מלב שבור כתוצאה מבגידה? מאסון? מהחמצת חיינו?

23 באוגוסט 2009

כולנו "יושבי אוהלים" / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 19 מאת ד"ר רבקה נרדי 26/07/2011.

 

בהתחלה לא כל כך שמנו לב, הרי זה התחיל בטפטוף קל ולא הבנו, כי כדרכו של היורה, הגשם הראשון, זה עשוי במהירות להפוך לגשם שוטף. ולכן נדהמנו. ואחר כך שמחנו, מין שמחה משונה, לא ברורה לנו. וחלקנו, וגם אני, יצאנו מגדרנו למראה הנפלא, הסוחף, מעורר ההשראה, של הצעירים והצעירות המוחים בשצף קצף, ללא פחד, בישירות ובשפה רהוטה - על הכול! מחירי הדיור היו בראש הרשימה, אבל למעשה הפכו למטאפורה לכל מה שלא בסדר במדינה שלנו. זה התחיל עם הקוטג' המשיך עם הדלק, הגז עד שהגיע לשיא – מחירי הדירות.וכמובן הרופאים המתמחים שמחאתם- ייאושם מביאים אותם לאיום התפטרות מבתי החולים. ועוד לא אמרנו דבר על כל העוולות האחרות אליהם "התרגלנו".