רשימה 9 מאת ד"ר רבקה נרדי, 15.04.2010
אספר לכם שני סיפורים, לכאורה לא קשורים זה בזה. האחד מספר על גבר שנהג לבגוד באשתו ולעתים גם להכותה. סבלה האישה סבל רב והתביישה שכך קורה לה. חשבה שאולי אם תסתיר את בושתה מעיני הבריות ייטב. לאחר שנים של מצוקה ומועקה שרק הלכו וגברו לא יכלה יותר להכיל את סבלה ואזרה עוז בנפשה וספרה לחברתה הטובה את סודה השמור ביותר. אך לא עבר זמן רב וגילה הגבר שסודם התגלה. הלך והודיע לאשתו שבשל כך יעזוב אותה לצמיתות. אשתו התמימה וההמומה הציעה תיקון, רצתה שיחות ייעוץ, התחננה על נפשה שלא יעזבנה – במה פשעה? שאלה מבוהלת. בסך הכול רצתה לפרוק את כאבה בפני חברה. אך הוא בשלו – לא ולא. "אם לא היית מספרת הייתי נשאר. בגלל שספרת אני עוזב". ועזב.
רשימה 18 מאת ד"ר רבקה נרדי 21/06/2011.
לא כל מריבה היא "מריבה רעה". אם השכלנו לשמור על קווים אדומים ונהגנו בהגינות ובכבוד גם בעת וויכוח נוקב – המריבה, הוויכוח, מאפשרים לנו ללמוד עוד משהו על בן/בת זוגנו. אך אם "נתקענו" ולא השכלנו "לצאת משם" – מה שהתחיל כוויכוח יכול להפוך לעוינות שקטה ומלחמה קרה. אז איך מסיימים מריבות? לא ממש ראינו את הורינו עושים זאת באופן מושכל. ראינו גם ראינו שתיקות ארוכות, מלמולים פרטיים, הסתגרות, ענישה הדדית וגם אדישות וניכור. וגם כניעה למציאות וחזרה איטית לשגרת החיים.
בניגוד לספר "להיות דולפין" בו לא ציינו מי מאיתנו כתב מה ( פרט למקרים בהם זיהוי הכותב/ת היה חשוב עניינית) הפעם החלטנו שכל אחד מאתנו יכתוב בנפרד. לא ידענו לאיזו הרפתקה נכנסנו. הריהי לפניכם/ן.
דורה אהבה ספרים מאז ומתמיד. הספר החדש על אהבה שנכתב על ידי הפסיכיאטר הנודע היה מונח ליד מיטתה. היא הניחה אותו ביום חמישי בערב על הערימה שהלכה וגבהה, עם בואה הביתה לאחר הקניות השבועיות.
בצעירותה, עוד בטרם ידעה לקרוא באופן שוטף וכבר בלעה אותם, את הספרים הקטנים והמרוטים שהייתה מקבלת מספריית גן הילדים ואחר כך ממורתה שושנה. המילה אהבה הטריפה אותה. כל כך הרבה מילים בלעה על אהבה, אולי תילמד משהו.
דר' רבקה נרדי*
מיועד לטור "לדעתי האישית", קוסמופוליטן
יולי, 2008–07–15
בחרתי בנושא זה כי הוא מסקרן אותי, לא רק כמטפלת אישית וזוגית, אלא כאדם פרטי המנסה להבין את השינויים העצומים המתחוללים בחיינו, גם בתחום האהבה.
מאז 1992 (מתוך למעלה משלושים שנות ייעוץ, טיפול והנחיית קבוצות), מלווים אותנו ומעניקים לנו השראה שלושה בעלי חיים ימיים: הסרדין, הכריש והדולפין. ההתבוננות בהם ובהתנהגותם לימדו אותנו רבות על דרכי ההתמודדות שלנו כבני אדם במצבי מצוקה ולחץ. המודל מניח כי במצבים רבים ובמיוחד במצבי לחץ, פועלים במוחנו שלושה יועצים פנימיים: סרדין-ברחן, כריש-תוקפן ודולפין-חכם. סיסמתו של הסרדין היא "ברח פן תיטרף", סיסמת הכריש - “טרוף פן תיטרף". סיסמת הדולפין - "התמודד בחכמה". הסרדין ממלא את ליבנו חיל ורעד מפני הזולת, וממליץ בפנינו להתקפל ולסגת בפניו/ה. הכריש ממלא אותנו זעם וממליץ בפנינו לתקוף להעליב ולהשפיל אותו/ה. הדולפין החזק והידידותי, לעומתם, ממליץ לנו לספור עד עשר ולהפיק מעצמנו תגובה חכמה ויצירתית: תקיפה ואסרטיבית מחד רגישה ואמפטית מאידך.