Uncategorized

2 בינואר 2012

רשימה 25:בגידות קטנות כסימני אזהרה/מאת ד"ר רבקה נרדי 2/1/2012

שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:

"מה אמרת לה?"

"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.

"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.

"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).

"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.

"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.

השתיים הסתלקו.

הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?

3 בדצמבר 2011

טור 24:זוגיות? לשם מה? מאת ד"ר רבקה נרדי 29/11/11

לפעמים, בסיומו של שבוע קשה לאחר שעות רבות של טיפול זוגי, אני תוהה, לשם מה? למה אנחנו נשים וגברים טורחים בכלל לנסות. הרי לכאורה הכתובת על הקיר – זה לא יעבוד, ואם כן – אז לתקופה קצרצרה. ואחר כך כולם יודעים לספר על תחושת הדעיכה, אובדן הריגוש, התרבות המריבות והכי נורא – השעמום שגורר רבים ורבות לבגידות סדרתיות. ואז מתחילות הצרות הנוראות (לחלקנו) של נקמנות שמגיעה לאלימות ולבסוף לגירושים.
23 באוגוסט 2009

מילכוד הכוח / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 9 מאת ד"ר רבקה נרדי, 15.04.2010

אספר לכם שני סיפורים, לכאורה לא קשורים זה בזה. האחד מספר על גבר שנהג לבגוד באשתו ולעתים גם להכותה. סבלה האישה סבל רב והתביישה שכך קורה לה. חשבה שאולי אם תסתיר את בושתה מעיני הבריות ייטב. לאחר שנים של מצוקה ומועקה שרק הלכו וגברו לא יכלה יותר להכיל את סבלה ואזרה עוז בנפשה וספרה לחברתה הטובה את סודה השמור ביותר. אך לא עבר זמן רב וגילה הגבר שסודם התגלה. הלך והודיע לאשתו שבשל כך יעזוב אותה לצמיתות. אשתו התמימה וההמומה הציעה תיקון, רצתה שיחות ייעוץ, התחננה על נפשה שלא יעזבנה – במה פשעה? שאלה מבוהלת. בסך הכול רצתה לפרוק את כאבה בפני חברה. אך הוא בשלו – לא ולא. "אם לא היית מספרת הייתי נשאר. בגלל שספרת אני עוזב". ועזב.

23 באוגוסט 2009

על מריבות והתפיסויות / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 18 מאת ד"ר רבקה נרדי 21/06/2011.

 

לא כל מריבה היא "מריבה רעה". אם השכלנו לשמור על קווים אדומים ונהגנו בהגינות ובכבוד גם בעת וויכוח נוקב – המריבה, הוויכוח, מאפשרים לנו ללמוד עוד משהו על בן/בת זוגנו. אך אם "נתקענו" ולא השכלנו "לצאת משם" – מה שהתחיל כוויכוח יכול להפוך לעוינות שקטה ומלחמה קרה. אז איך מסיימים מריבות? לא ממש ראינו את הורינו עושים זאת באופן מושכל. ראינו גם ראינו שתיקות ארוכות, מלמולים פרטיים, הסתגרות, ענישה הדדית וגם אדישות וניכור. וגם כניעה למציאות וחזרה איטית לשגרת החיים.

23 באוגוסט 2009

על שותפות בזוגיות ובכלל / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 1 מאת ד"ר רבקה נרדי,  אוגוסט 2009

עיבוד לקטע פתיחה  לפרק חמישי מתוך טיוטת ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד' חן נרדי
"שיחה זוגית" בתהליך הוצאה לאור, "הדים", 2010

"הייתי חייב ללכת ממנה" לחש בגרון ניחר הגבר הסימפאטי שפניו העצובות-מהורהרות מילאו את מסך הטלביזיה. פנים מוכרות של אחד הזמרים האהובים במקומותינו שסיפור פרידתו מאשת מנעוריו, זמרת, כוכבת נערצת, הכה גלים בארצנו ועמד במוקד הסרט הדוקומנטארי.......

29 ביולי 2009

התמודדות דולפינית עם זעם – ראשי פרקים / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

התמודדות דולפינית עם זעם – ראשי פרקים / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי • קרא בעיון את רשימת ההתמודדויות (שהוצגו במליאת הקבוצה) • סמן את הטכניקות שבהן אתה נוהג להשתמש בהן כדי להתמודד עם הכעסים שלך. • סמן את הטכניקות שבהן אתה רוצה להשתמש בעתיד. • חלוק עם חבריך בקבוצה את נסיונך ותובנותיך והקשב לנסיונם ותובנותיהם והעשר את ארגז הכלים שלך.   1.    זהה את רמת המתח שלך בעזרת הלחצנומטר* וטפל בו בשיטות השונות המתוארות 1א. זיהוי מוקדם של 'התרנגולות'** בסיר הלחץ, הקשבה לקולות הפנימיים וטיפול דולפיני       בהן.  (הפעלת הסונר הדולפיני כלפי פנים) 2. השהיית התגובה (ספירה עד עשר ועד בכלל) והתארגנות […]
30 באוקטובר 2008

על כתיבת הספר "להיות דולפין" / מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי

מספר שבועות לאחר צאתו לאור של ספרנו "להיות דולפין", פנה אלינו פרופ' אדיר כהן ובקשנו לכתוב מאמר שיתמקד בתהליך כתיבתנו המשותפת. נענינו לאתגר בשמחה.
בניגוד לספר "להיות דולפין" בו לא ציינו מי מאיתנו כתב מה ( פרט למקרים בהם זיהוי הכותב/ת היה חשוב עניינית) הפעם החלטנו שכל אחד מאתנו יכתוב בנפרד.  לא ידענו לאיזו הרפתקה נכנסנו. הריהי לפניכם/ן.
30 באוקטובר 2008

קלינט קינקייד, האביר האחרון ממדיסון מאת ד"ר רבקה נרדי בתוך: "איתך בגובה העיניים", מאת רבקה נרדי, מודן, 1996, עמ' 114

בחצר ביתה ערסל קשור לשני עצים. אהבה להתערסל לקראת ערב ולחלום את חלומותיה. ערב אחד ניגשה כדרכה לערסל שלה, והבחינה בשתי דמויות – גבר ואישה מתנועעים חבוקים. מבט חטוף גילה לה את פניהם של פרנצ'סקה ושל קינקייד , ההם ממדיסון, ששיגעו את העולם באהבתם האלוהית. רצה לקראתם כאחוזת דיבוק ומצאה את שתי בובותיה של בתה.