תמר נאסי – גננת ומאמנת אישית

רבקה יקרה,

אתמול סיימתי לקרוא את הספר. זה היה כבר מאוחר בלילה. והחלומות שלי הושפעו ממה שקראתי…

אני רוצה לשתף אותך בחוויה האישית שלי. מצאתי בסיפור עושר של העולם הפנימי שלך. אהבתי מאוד את הרעיון של המטפלת הסופרת שכותבת ספר על מטפלת שמתבקשת לכתוב ספר. איזה רעיון מיוחד. הזדהיתי כל כך עם הדמויות … את לימדת אותי לחבב את הדמות הראשית, אלינור הקשוחה, לראות את הרכות שלה דרך סיפור האהבה שלה עם אבנר. אהבתי את רעיון הפענוח דרך רמזים בלי סוף וזה שיקף לי שזה מה שאני עושה כמאמנת שומעת את מה שנאמר אך מחפשת כל הזמן את מה שלא… ושכל הדרך המשותפת היא מסע וגילוי בין המטפל למטופל.

כאב לי על תמרה (המטפלת) שבאמת ניסתה לפענח את העוף המוזר הזה, אלינור. ובאמת עשתה כל שביכולתה, אך הסיפור הפנימי שלה מעט התערבב בסיפור של אלינור… כאב לי על החוויה ה"משותפת" שלהן בנופש המשותף וכעסתי על ההתנהגות של אלינור.

ובסוף נשארתי מעט עצובה שכך זה נגמר ובכלל שהספר נגמר כי נקשרתי לדמויות. האם באמת תמרה לא הבינה? הרי לאורך כל הספר היא פענחה ברגישות ובתבונה. ונראה שהיא בדרך הנכונה. הרי לבסוף נכתב סיפור מרגש, קשה, שלימד אותי שוב שכולנו עולם ומלואו וכל אחד בוחר את הדרך לחיות ולהגן על עצמו. שכולנו רוצים להרגיש שייכים ואהובים ואוהבים. ושכולנו מתעוררים מזמן חלום…

כפי שכבר ציינתי נהניתי כל כך לקרוא את הסיפור. התקשיתי להניח אותו וחזרתי אליו בכל הזדמנות.

באהבה ובהערכה רבה