כל עוד נמשכת היצירה סיגל אשל

כל עוד נמשכת היצירה

מאת: סיגל אשל

סיגל אשל, משוררת, עורכת ספרות וזמרת. עורכת הספר "רציתי יותר" ועוד שלושה מספריה של ד"ר רבקה נרדי

כל כך רציתי לכתוב על ספרה של ד״ר רבקה נרדי ״רציתי יותר״ – באמת רציתי. אבל איך אוכל לכתוב על ספר אשר ערכתי אותו, הייתי ה״מיילדת״ שלו ושקדתי על טיפוחו? עובדות אלה, מן הסתם, מאדות ממני כל טיפת אובייקטיביות. אולם למרות זאת, האם לא ניתן לגלות עניין גם בכתיבה מתוך היכרות, מתוך המקום המזדהה, המעריך, למוד הניסיון?

כך או כך – דבריי על רוח הספר מופיעים, כמקובל, בכריכה האחורית, ואילו כאן, אנסה לשתף אתכם בחווייתי האישית, בהרהורים ובהסתכלות מתוך עשיית הספר.

לעתים, השם המיועד לספר מצוי באמתחתם של הכותבים עוד לפני שהם ניגשים למעשה הכתיבה, אך לרוב השם מתגבש תוך כדי תהליך העבודה על הטקסט. כאשר רבקה העלתה את השם ״רציתי יותר״ – פחות או יותר באמצע תהליך עריכתו של הספר, היה ברור לנו שזו הבחירה הנכונה. החיווי הזה – שהוא בחזקת כורח פנימי או סטייט אוף מיינד – עומד בתשתית ספרה של רבקה ונפקח לאורכו. זו אמירה שגם מאפיינת מאוד את רבקה, האישיות, כפי שלמדתי להכירה. אולם הצהרה זו אינה מתבטאת בהתמרמרות, בוויתור ובקפיאה על השמרים, אלא במוטיבציה בלתי נדלית המגובה ביצירתיות, בכישרון ובחריצות.

השותפות שלנו בעשייה הספרותית, שנמשכת כבר מ-2012 (!) היא  מרתקת להפליא, ובצדה התפתחה חברות עמוקה הצומחת ללא הרף ומעניקה לי, כעורכת, רובד נוסף של הבנת הטקסט, דבר שיש לו חשיבות רבה מאוד, במיוחד כשמדובר בספר מהסוג של ״רציתי יותר״, שהוא מין ״ממואר״ (סוגה ספרותית המושתתת על זיכרונות ממאורעות עבר הכתובים בידי מי שהשתתף בהם). עם זאת, בשל הקרבה וההיכרות עם המחברת, עליי לנקוט משנה זהירות על מנת שהעיניים והלב ישלטו במקום השכל, הדעת המפוכחת ושיקול הנובע מראייה צלולה, שמקורה ב"ריחוק" רגשי הן מהמחברת הן מהיצירה.. נדמה לי, שדווקא כאן באים לעזר הקרבה והאמון שהתפתחו בינינו. רבקה, המלומדת והמנוסה – אינה חוששת לתבוע ממני משוב ללא משוא פנים, בשאיפתה התמידית לשכלול ולדיוק, ובכך היא הופכת את עבודתי לפשוטה בהרבה. אנו מושיטות ידיים זו אל זו ומושכות למעלה והלאה אחת את חברתה, ומעצם משיכה זו נוצרת הדדיות מיטיבה המפרה את שני הצדדים.

בספר הזה, מניחה רבקה באומץ ובגילוי לב את יסודות קיומה. באופן כן ובלתי אמצעי, המביא דברים כהווייתם ככל הניתן, היא משתפת את הקוראים בתהליכים נפשיים עמוקים שעברה על בשרה ומשלבת אותם, כדרכה, גם בתובנות של יוצרים אחרים מתחומים שונים. נדמה לי שכל קורא, אשר ימצא הד בדברים, יוכל להתבונן בתחושה של הזדהות ורגשי נוחם בחייו שלו. גם בתוכי, כעורכת-קוראת – הדהדו הדברים, ונפקחתי גם אני לתשתיות חיי שלי.

עוד דבר אחד אחלוק כאן – רבקה לא רק רוצה יותר, היא גם עושה יותר. קצב העבודה של רבקה, למשל, יכול להתחרות בהצלחה בזה של דבורים עמלניות בכוורת. בזמן שאני עורכת אחד מספריה, היא משלימה שני כתבי יד נוספים, וכבר נועדת עם שותף או שותפה פוטנציאליים בקשר לפרויקט חדש. כבמין אלף לילה ולילה היא טווה את סיפוריה, את עשייתה – כמי שיודעת: היא והיצירה – חד הם. כל עוד נמשכת היצירה – נמשכים החיים המלאים, החיים שטוב ושווה לחיותם.