הגבר הנואש כ"תקרת הזכוכית" של מנהיגות נשית

מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת דר' רבקה נרדי, "פרדס", 2007, עמ' 68-69
נשים רבות חשות שמשהו, לעתים קרובות "מישהו", חוצץ בינן לבין קידומן למשרות יוקרתיות. ה"מישהו" הזה בלשונו של ד"ר חן נרדי – "הגבר הנואש" שעולם העבודה הוא לו מעוז אחרון של שליטה ועליונות. הנה דבריו:

"הגבר הנואש הוא הבלם העיקש האחרון של השוויון בין נשים לגברים. זהו הגבר שבלהט מהפיכת שחרור האישה נישכח מאחור, ושמצוקתו אינה עולה על סדר היום הפמיניסטי. זהו גבר פגוע ומושפל שאינו רוצה ואינו יכול להיות אמפאטי למצוקתן של נשים, ובודאי לא שותף למאבקן לשוויון. זהו גבר שאינו מודע למצוקתו, ועל כן במקום לבטאה ישירות ובאומץ הוא מתרגם את כאבו לכעס ושנאת נשים. המסר של הגבר הזה לנשים, הוא חד משמעי: "אתן יכולות לחוקק את החוקים המתקדמים ביותר למען שוויון האישה, אתן יכולות לאלץ אותי לציית לחוקים הללו, אתן אפילו יכולות לגרום לי להיות "פוליטיקלי קורקט" ולהצהיר שאני פמיניסט, אבל דבר אחד לעולם לא תוכלו לעשות – לא תוכלו לאלץ אותי לנטוש את תחושת הבוז והעליונות שלי כלפיכן. כל עוד אני תקוע בעסקת "טרזן-ג'יין" אתן תהיו תקועות אתי. ומה בינתיים? מבחינתי, אתן רוצות חיילות בקומנדו הימי ? בסדר, אתן רוצות טיסות קרביות בחיל האוויר? בסדר. אתן רוצות עוד אישה או שתיים במקום ריאלי ברשימת המועמדים לכנסת? אין בעיות. אבל דעי לך אישה פמיניסטית שלי, כי מבחינתי שום דבר לא השתנה. מחר בבוקר, כאשר נגלה שהילד חולה, אני אלך לעבודה ואשאיר אותך לבד אתו, וכשתבקשי שאשתתף יותר בעבודות הבית – אעשה לך טובה ו"אעזור" לך – כשיהיה לי זמן, כמובן. אני אהיה ראש קטן עם הקניות בסופרמרקט, לא אתן לך לגשת למחשב שלי, אעיר לך בהתנשאות על הנהיגה הגרועה שלך, לא ארשה לך לנהוג במכונית שלי, וכשתדברי על פוליטיקה אומר לך – "מה את בכלל מבינה בדברים האלה"?
ובאשר לעולם העבודה – עולם העבודה הנו אחד מעוזיה האחרונים של הגבריות הישנה, מעוז שהגבר הנואש הולך ונדחק ממנו. כאן, במקום עבודתו הוא פוגש נשים משכילות ואסרטיביות המתמודדות מולו בטריטוריות שהיו גבריות באופן מסורתי והמאיימות על ההגמוניה שלו. הוא נואש מפני שבניגוד לנשים המרחיבות את הטריטוריות התעסוקתיות שלהן, ממשיך הגבר להצטמצם לעיסוקים ולמקצועות הנחשבים ל'גבריים" ומדיר את רגליו ממקצועות 'נשיים': גננות (טיפול בילדים בגיל הרך), סיעוד, הוראה, ואחרים. "לי אין ברירה. אני עם הגב אל הקיר" אומר הגבר הנואש. "את יכולה לעשות קריירה אבל אני מוכרח לעשות קריירה. אם את נשואה, את יכולה להסתפק בחצי משרה כי יש לך 'מפרנס עיקרי'. אם לא תעבדי ותהיי רק 'עקרת בית' אף אחד לא יגיד שאת "לא אישה", אבל עלי יביטו כעל 'לא גבר', 'לוזר'.
 "אז אין לי ברירה ואני נלחם. כן, אנו הגברים הנואשים נילחם בחירוף נפש על המעוז האחרון שלנו, ונעשה את זה בצורה הכי מתוחכמת שיכולה להיות, כל כך מתוחכמת שאת, השואפת לקידום אפילו לא תדעי מאיפה זה בא לך. אנחנו הגברים הנואשים נמשיך לקבוע את הדיונים ואת הישיבות החשובות לשעות שבהן אתן צריכות ללכת הביתה לטפל בילדים, נקדם ונצמיח לתפקידים בכירים את החברים שלנו מהצבא, "נתפור" מכרזים שיתאימו למועמד שלא צריך לרוץ הביתה לטפל בילדים ושלא לוקח חופשות לידה. אנחנו לא נכיר בעבודתכן בבית כשוות ערך לעבודתנו בחוץ, וכל עוד אנחנו שולטים במשרד האוצר – תשכחו מהכרה בעוזרת בית כהוצאה מוכרת למס הכנסה. ואם בכל זאת הצלחת להתקדם למשרת ניהול בכירה? אל דאגה, אנחנו נפיץ שקרים על המיטות עברת בדרך לקידום. כן, במלחמה כמו במלחמה. ניפגע בכן מתחת לחגורה, בנשיות שלכן. אם אתן אחרי גיל 40 – חפשו אותנו. אנחנו נתפרפר מאחורי גבכן עם נשים צעירות שעדיין מוכנות להביט בנו בהערצה. אתן יכולות להיות שרות בממשלה, חברות כנסת או מנכ"ליות, אבל בשבילנו לעולם תהיו תמיד רק אובייקט מיני. נכנה אתכם "כוסיות", נביט על השדיים והתחת שלכן, נדבר אליכן בזלזול והתנשאות, נדיר אתכן מ'הטוק-שואוז' בטלביזיה ונזמין לשם רק דוגמניות, זמרות או יפות במיוחד. את הפוליטיקה בנושאי החוץ והביטחון נשאיר לעצמנו".