חגיגות יום העצמאות, 2018 – 70 שנה

כמה אנחנו נשואים?
10 במאי 2018
לא רוצה יותר לעצור
16 במאי 2018

חגיגות יום העצמאות, 2018 – 70 שנה

ד"ר רבקה נרדי

זהו. לא יכולתי יותר להתחבא. בחודשים האחרונים העלמתי את עצמי מהפיסבוק מסיבות שונות. אבל עכשיו אני מרגישה שאני חייבת.

מידי שנה יום העצמאות מעלה בי הרהורים שמחים/נוגים, לא רק בגלל הסמיכות בין ימי הזיכרון ליום העצמאות אלא גם בשל הסמיכות בין שמחתנו לאסונם של שכננו הערבים. ולכך מתווספת מועקת הכיבוש המתמשך שאליה מתווספת התחושה שכדאי להיזהר ולא לבטא דעות ״שמאלניות״ . בקיצור יש לשתוק, ״לזרום״. המצגת שהוצגה בערב יום העצמאות (פרי חזונה של מירי רגב) הראתה לי את סיפור המדינה שלנו באופן מעוות וילדותי להחריד, תוך שימוש בפירוטכניקה מרשימה. סיפור סכריני שמעלים עובדות יסוד שהשפיעו ומשפיעות על חיינו: קונפליקט הכיבוש, קונפליקט בין עדתי בין אשכנזים ליוצאי עדות המזרח, אפליה מתמשכת של אזרחי ישראל הערבים, מלחמת תרבות בין חילונים לחרדים, מלחמות עקובות מדם שהיו כאן, חלקן מיותרות, הידרדרות הדמוקרטיה, מאבק הממשלה בבית המשפט העליון, ועוד…  וכמובן השחיתויות. נכון אלו תמונות קשות לא מתאימות ליום חגיגי. אבל זה הסיפור שלנו. לא צריך לפחד ממנו, וממילא אנחנו לא שוכחים אותו לרגע. דווקא השיח הפתוח החושף את הסכנות האמתיות שלנו עשוי לעורר אופטימיות ואמונה שנוכל לפתור את בעיותינו, אולי לא את כולן.

ואי אפשר בלי להזכיר את גניבת הדעת, או לייתר דיוק גניבת הזמן והמיקרופון של ראש ממשלתנו על חשבון מי שאמור היה לנהל את הטקס כבימים ימימה, יו"ר הכנסת. תת רמה בלשון המעטה.

להרגשתי הגיעו מים עד נפש.