האם נוכל להחלים מלב שבור / מאת ד"ר רבקה נרדי

רשימה 7 מאת ד"ר רבקה נרדי, 19.01.2010

אולי האסון הנורא שאירע בהאיטי, אולי זה גל האלימות תוצרת שלנו בני האדם, אולי מזג האוויר המשתגע – קיץ? חורף? מה הולך פה? הכול ביחד מתערבב לי במוח וגורם לי לחשוב על אסונות שקורים לנו. אסונות, טראומות – מפגעי הטבע, פגעי האדם, פגעי עצמנו – האם נוכל להם? האם אפשר להחלים? ואז פתאום הבקשה מעיתונאית וותיקה של עיתון "לאשה", אורית מרלין, המראיינת אותי מידי פעם על סוגיות מתחום מקצועי. הפעם הזו היא מבקשת ממני שאגיב על שאלה – האם אפשר להחלים מלב שבור מאהבה נכזבת? ואני מוסיפה ומרחיבה: האם נוכל להחלים מלב שבור כתוצאה מבגידה? מאסון? מהחמצת חיינו?

האם אפשר להחלים מלב שבור? לב שבור מזכיר לי כד יקר מאוד לבעליו שנשבר. אמן ידוע ביכולותיו לאחות שברים מדביק את השברים זה לזה עד כי הכד נראה שוב שלם ויפיפה כבעבר. איש, מלבד בעליו, לא רואה את הסדקים הזעירים, שרק עין אמן תוכל לראותם. האם הכד אומנם שלם עכשיו? האם "נרפא" משברונו? האם לבנו שוב שלם? האם ניתן להעלים לגמרה את סדקיו? עדינים וזעירים הם, נבלעים במהלך חיינו במעמקי מרתפי הזיכרון שלנו, ב"חדר" מיוחד המיועד עבורו בלבד.
לב שבור הוא זיכרון אותו נרצה לנצור לעד, זיכרון אותו, אם גם נרצה, לא נוכל לשכוח, אולי גם לא לסלוח. אומנם כבר מזמן החלמנו, מצאנו אהבה חדשה, אולי יותר מאחת. השתקמנו, למדנו, התפתחנו, אולי אפילו הקמנו משפחה חדשה, טילנו בעולם, החזרנו לעצמנו נכסים אבודים ואולי אף מצאנו נחמה בחיי רוח במקום החומר, מה לא? החיים חזקים יותר מכל הלבבות השבורים גם יחד, אם אכן נרצה לחיותם. אנחנו מוכנים ל"דיל" הזה – לחיות את החיים במלואם – בתנאי שתשמר לנו הזכות לזכור ולהתרפק, לפעמים, על לבנו השבור מפעם.

אז בכל זאת איך מחלימים, כלומר ממשיכים הלאה? האם קיימת "נוסחה" שתעזור לנו? איזו עצה טובה, מעשית שתחבר אותנו מחדש למציאות הזורמת שלה כלל לא איכפת מלבנו השבור.
הנה אני מנסה להציע כמה נקודות למחשבה:
ראשית – מחשבה כללית מכלילה. ובעוד אני הוגה אותה אני כבר יודעת שלעולם לא תוכל להתאים לכול, בוודאי לא לכל אסונות חיינו. ובכל זאת: עלינו לגייס את כל תעצומות נפשנו ולבחור בחיים, ביש. זו בחירה מודעת, עיקשת, שיש לשננה מחדש, יום ביומו. לפעול על פיה של בחירה זו, גם אם כוחות הייאוש והזיכרון המר מושכים אותנו פנימה למעמקי לבנו השבור. כל התורות הרוחניות למיניהן מטיפות לנו שכך נעשה. אך לא די במילים גבוהות. עלינו לפעול ממש, בעולם, מחוצה לעצמנו, להתחבר ליצירה, לעשייה, לאהבת אדם, לערכים הומאניים שיובילו אותנו מעבר לאגו הפצוע. ועכשיו, אחרי שהטמענו בתוכנו את ההחלטה הגדולה ניגש לתכלית העניין. בחרתי במוכר, בחוויה שרובנו עברנו במהלך חיינו – לב שבור מאהבה נכזבת.

הנה להלן צעדים ראשונים להחלמה מלב שבור מאהבה נכזבת.

1. עלינו להחליף את ה"משקפיים" שלנו – מי לא חווה/חוותה אהבה נכזבת? אזכיר את אחד הסימפטומים היותר ממכרים שלה – ראיית האהוב/אהובה דרך משקפי סגידה/הערצה/האדרה – הפיכתו של האהוב/ה ליצור שמיימי, גדול מהחיים. ולכן צעד ראשון ומתבקש הוא "הסרתם" של אותם "משקפיים" מעינינו המסונוורות ולהזכיר לעצמנו שמה שאנחנו רואים עכשיו זו מציאות אמיתית – אדם בשר ודם. אדם ממש כמונו. לא יותר לא פחות.
2. עלינו לזנק, "זינוק דולפיני" מהמים, מ"הביצה" שלנו – מריכוז ייתר בעצמנו הפגוע – דווקא כאשר אנחנו שקועים עמוק עמוק בצערנו עלינו להתחבר מחדש לעולם הגדול, לכפות (באהבה, בחמלה), על המוח שלנו ראייה תבונית של החיים, עם פרספקטיבה רחבה. לשנן לעצמנו בשוכבנו ובקומנו שהעולם גדול ורחב ואנחנו לא לבד. והחיים הם הרפתקאה גדולה.
3. להניח, להפרד, לא לחזור אחורה, לא להשוות, לגנוז (אם רוצים) בקופסת סתר את סמלי הזיכרון –  יש להתגבר על סממני ההתמכרות הדוחפים אותנו לנסות באופן כפייתי להחזיר את האהבה הנכזבת. יש להתגבר על הפיתוי לשגות באשליות. לדעת מהראש שהסיפור נגמר. ועם זאת ללטף את הלב באהבה.