המלצתה של ענת מיכאליס לוי, אמנית

רבקה,

סיימתי לקרוא את ספרך "כול יום בשעה 11:15", היום, כמה סמלי ביום האהבה 2017.

אני כותבת לך על ספרך בהינף יד מהיר של אחר קריאה. חווית האונהיימליש – משהו שהוא מוכר וזר בעת ובעונה אחת, הייתה לי חזקה במיוחד. את הופכת דרך כתיבתך – חפץ אנושי ויחסים לאהבה, ואהבה לזרות וניכור, וניכור לחמלה מנקרת בכעס. מתקרבת ומתרחקת. דברי אהבים ושנאה רושפת שנרשמת בגוף – מנסה דרך מילים לבטא עולם שלם מלא ניגודים – חברות נשים שהופכות רגבים. אהבת אישה לאיש שיודע. יקים ופולנים. ספרים וסרטים. מעמדות, עושר ועוני.

ומעל לכל, הידע שלך! שנפרש כמניפה ומהלך כקסם של קוסמת. אהבת הפסיכולוגיה. מטפלת – כבלשית בלילה אפל. היסטוריה של ארץ. היכן שנפערת תהום, את בונה גשר. וזה שנבנה כגשר, את דורכת עליו ומועדת באומץ. את קושרת קצוות חדים לעפיפון צבעוני ומעיזה לעשות את "זה".

הספר כתוב בהמון סקסיות ובסופו גם הומור מושחז ואפילו סתם מצחיק ומתענג. את מגלה לנו אמת אירוטית ובין רגע שוב… מסתירה.

כותבת לך מילים שבחרתי להגיש לך, מתוך שירה של המשוררת דליה רביקוביץ, "דברים שיש להם שיעור":

"אהבתי אותו כמו שחמנית אוהבת את

השמש

וכמו שהיא נוטה אליו

ולא מפני שהוא שמש

ולא שאני חמנית

אהבתי אותו בגלל מה שהוא

ומה שאני"

בתודה,

ענת מיכאליס לוי