מאת פרופ' רנה שפירא

שלום חן ושבוע טוב מרנה שפירא
אני מבקשת לספר לך כאן על מקרה שהיה לי בשבת עם נכדיי ומאחר ואיש סיפורים אתה,אני יודעת שתוכן סיפורי יבהיר מדוע החלטתי לספרו דווקא לך.
ובכן,מעשה שהיה כך היה,בשבת היו אצלי שנים מנכדיי,שניהם בגילאי שמונה ועשר,["תיקון" יאמר נכדי" כמעט עשר" שניהם אוהבי קריאה הם ,ואנחנו נוהגים לקרא יחד מעת לעת חומרים שונים.על השולחן היה מונח ספרך על "הסרדין הכריש והדולפין….

החלטנו שנקרא בו יחד.אני קוראת הם מקשיבים,אני מבחינה בקשב אשר בעיניהם הנוצצות,מחייכים מעת לעת בינם לבין עצמם ביניהם זה לזה,כעבור כמה דקות של הקשבה החלו התגובות בקול..מנחשים מה יגיע עכשיו מי יאמר מה..וגם-איזה חרוז יגיע ומתי כדאי להפוך לעמוד הבא..השלב הבא היה-האם להמשיך "כן,ודאי" ממשיכים.."האם עוד?" "ודאי,סבתא עד שנאמר שלא"..ובסוף-שלב הניחושים,מה עומד לקרות בסיפור מי יאמר מה למי לגבי היצורים החכמים יותר והחכמים פחות שמופיעים בסיפור ובסוף,כמובן,איך לא בא השלב של  השיח ביניהם " אני הייתי מתנהג\ת כמו..ולא כמו.." .."בן,אבל,אולי…".

וזה היה השלב החלטתי לכתוב אליך שכן מזמן לא נפגשתי בספר שיש בו שילוב מוצלח כל כך של הומור, שפה מובנת לילדים, חרוזים משעשעים ונבונים, שגם ההורים יכולים להנות מהם וגם הסבאים\תות
איורים מקסימים ומעל לכל: דימויי הסרדין (המבוהל) הכריש (התוקפן) והדולפין (החכם החזק והרגיש) המאפשרים לילדים להכיר ולהרגיע את "הסרדין" ו"הכריש" הנמצאים בבפנוכו [סליחה..]שלהם וליישם את המלצות הדולפין  להתמודדות בלתי אלימה עם אתגרי היומיום: מה לעשות כשמרביצים לי, איך להתחבר לילדים אחרים, איך להתמודד עם פחדים, איך לבטא רגשות כשאין לי מילים.
אז מה עוד מחפשת סבתא לקרא לנכדיה,הורה לילדיו,מה עוד יחפשו ילדים לקרא כשהם כבר קוראים,אם לא כאלו-שיש בהם סיפור וערכים ואירועים מחיי היום יום שלהם עם סיוע נסתר וגם גלוי כיצד להתמודד באילו המביכים משהו.

תודה לך ד'ר נרדי על השעה של הנאה שהענקת לנו
תודה
מהמחכים לספורים הבאים
רנה