אסרטיביות בעולם הפוליטי / ד"ר רבקה נרדי

על הסרדין, כריש ודולפין כמטאפורות לדפוסי התנהגות / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי
2 באוקטובר 2007
על כתיבת הספר "להיות דולפין" / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי
2 באוקטובר 2007

מאת דר' רבקה נרדי
בתוך: פוליטיקה זה כן בשבילי, שדולת הנשים בחסות קרן אדנהואר, 1995
 
מבוא
אני מניחה כי לא הייתי מתבקשת לכתוב מאמר בנושא זה לפני חמישים שנה. השתתפותן של נשים בחיים הפוליטיים היתה אז נדירה. אותו זן נדיר של נשים שהעזו לצאת כנגד כל המוסכמות היה מצויד בלהט פנימי שחיפה לעתים על העדר נסיון ומיומנות. הלעג שהן ספגו לא ריפה את ידיהן להמשיך ולחתור למטרות שנראות לנו היום כה מובנות מאליהן. העולם השתנה וגם אנחנו. עד כמה השתנה? האם היום סלולה לנו הדרך לומר את דברינו בתנאים של שוויון אמיתי? עדיין קוטעים את דברינו בגסות מתנשאת, דוחים רעיונות שלנו כ"בלתי רלבנטיים", מסבירים לנו כמה אנחנו לא מתאימות לתפקיד כי… מדלגים על הצעות שלנו בפורומים מקצועיים ומשתמשים בטכניקות כוחניות כדי לומר לנו באופן גלוי, או באופן מרומז שאנחנו מחוץ לתחרות. אבל מאז שהעולם נפתח לנו אנחנו פעילות בו. יותר ויותר נשים מעוניינות בפעילות בעלת גוון פוליטי ציבורי. הן לומדות בסקרנות את רזי המשחק הפוליטי ומנסות לאמץ כמה "סודות" – אסטרטגיות שנראה כי הן עובדות יפה לטובתם של הגברים. מיעוטן אף מצליח להוכיח כי אפשר. אנו רואים אותן מכהנות בתפקידים בכירים במשק ובפוליטיקה. מתמודדות בצמרת. אבל הרוב המעוניין נשאר בתחתית הסולם. יש משהו מאיים במזג האויר הפוליטי – הסגנון, התחרות, מאבקי הכוח, המניפולציות התיכנון האסטרטגי… שפה זרה וגם קשה. נשים מציבות לעצמן וגם לגברים, דילמה שהיא גם אתגר חדש – לשחק את המשחק הפוליטי תוך שילוב כוח עם הגינות. שילוב אמיתי בין הנסיון שגברים צברו במאות שנות התעסקות פוליטית לבין תפיסת עולמן של נשים שנבנתה על בסיס אחר – נסיון עשיר ביחסי אנוש, כדי שהאתגר הזה יקבל את ההזדמנות האמיתית עלינו הנשים ליזום אותו, ליצור אותו. סגנון ההידברות שלנו עם הגברים בחיינו ועם גברים בעולם הפוליטי יגדיר במידה רבה את האופן בו הם יראו אותנו. התשובה, אם כן, אינה בהעתקה עיוורת של הסגנון שעובד בשבילם, אלא בסגנון הידברות שהולם את אמונותינו וכישורינו. הסגנון האסרטיבי אותו אציג במאמר זה מייצג לדעתי את אותו שילוב מופלא בין עוצמה ואמפאתיה, בין מטרתיות לבין אנושיות. אחרי הכל המטרות הפוליטיות שלנו הן למען האנשים והשגתם אפשרית תוך שיתוף פעולה אמיתי.
1. מהי אסרטיביות?
1א. הגדרה
"אסרטיביות היא התנהגות המאפשרת לאדם לפעול לקידום האינטרסים האישיים שלו, לעמוד על שלו בלי לחוש חרדה, לבטא את רגשותיו בכנות ובנוחות ולממש את זכויותיו האישיות בלי להכחיש או לפגוע בזכויות הזולת". (1)
כך הגדירו את ההתנהגות האסרטיבית אלברטי ואמונס החוקרים ההתנהגותיים, עוד בשנת 1978. ההגדרה מדברת על ארבעה מרכיבים מרכזיים :
 1. קידום אינטרסים אישיים – פירושו לזהות צרכים אישיים, לבטא אותם באופן ישיר, לנהל עליהם מו"מ בגישה פתוחה והוגנת, להחליט באופן אוטונומי על יוזמות ודרכי פעולה – ביחסים בין-אישיים, במשפחה, בקריירה, בסגנון חיים.
 2. לעמוד על שלנו – לזהות לחצים המופעלים עלינו, להציב גבולות, להתייצב מול ביקורת, מול כעס ואיומים ולהגן על עצמנו באופן ענייני וללא מורא.
 3. ביטוי ישיר וכן של רגשות – שליליים וחיוביים. פירושו לבטא כעס, מחאה וביקורת מחד וגם חיבה, אהבה, אמפאתיה מאידך. לדעת להודות בקיומם של פחד, חרדה, עלבון וקנאה, וגם לבטא תמיכה והסכמה – כל זאת בישירות, ללא חרדה ותוך לקיחת אחריות אישית על רגשות אלה ("שפת אני").
 4. לממש זכויות אישיות – פירושו להזכיר לעצמנו את אנושיותנו כמו גם את אנושיותם של הסובבים אותנו, מבלי לוותר על מאבק לגיטימי על המגיע לנו – בתחום הצרכני, ביחסי אנוש, בזוגיות, ביחסי עבודה ובעולם הפוליטי.
 
 
 אסרטיביות – החלטיות היא קודם כל סגנון תקשורת. סגנון המשקף את תפיסת עולמנו ואת דימויינו העצמי. בעולם הצפוף והמורכב של סוף המאה העשרים אנו – גברים ונשים מתנסים במיגוונים הולכים וגדלים של יחסים עם אנשים שונים. הצפיפות האנושית מגבירה את יצר התחרות וההישרדות. רבים בסביבתנו נוקטים בשיטות "לחימה" כוחניות לצורך הישרדותם. כך במשפחה, כך בעולם העבודה, כך באופן בולט בעולם הפוליטי.
 הכלי המרכזי שלנו במלחמת הקיום הוא התקשורת שלנו – איך אנחנו מדברים, מה אנחנו קולטים, איך אנחנו מגיבים ומה אנו נמנעים מלשדר. כל אלה קובעים במידה רבה את העומק, האיכות והאפקטיביות של יחסינו עם הזולת. הם גם קובעים את רמת הישרדותנו, דימויינו העצמי ותחושת הרווחה האישית שלנו.
 אסרטיביות, כאמור היא סגנון תקשורת. מאחורי סגנון זה עומדת פילוסופיה והבנה פסיכולוגית חדשה את האדם וזכויותיו ביחסי אנוש. הגישה, חדשה יחסית, מתמודדת בהצלחה בשלושים וחמש השנים האחרונות עם תפיסות חיים נוקשות ועם מסרים חברתיים כפולים, עליהם גדלנו כולנו – גברים כנשים.
 אמרו לנו הנשים שעלינו להיות צייתניות ונענות לצרכי הזולת על חשבון צרכינו אנו. אחר כך, כאשר התקשינו לבטא את עצמנו בתוקף ובישירות – הסכימו אתנו שאנו סובלות מדימוי עצמי נמוך. אם התבטאנו בתוקף – האשימו אותנו ב"חוסר נשיות", בתוקפנות. אמרו לכם הגברים, להיות אנשי כבוד ולהגן על החלש – כי רק כך תהיו גברים "אמיתיים". ואם לא השכלתם "להשיב מכה", "להסתדר בתוך הג'ונגל" נתפסתם כ"פריירים" – ככשלון. כולנו, למדנו להתנהג בהתאם לציפיות החברתיות. כולנו, בדרגות ובמינונים שונים, למדנו להיצמד לדפוסי התנהגות מוכתבים ומקוטבים, תוך שאנו מפקיעים מעצמנו את הזכות האנושית הבסיסית להיות אדם שלם – חזק וחלש, נאבק ופגיע, רגיש ושולט בעצמו, ראציונאלי ואימפולסיבי, חדור בעקרונות וגם מתפשר.
 הפילוסופיה האסרטיבית מזמינה אותנו להתיחס לעצמנו ולזולתנו באופן אנושי ועשיר. היא קודם כל שוויונית בתפיסתה. כולנו שווים. מיננו, מוצאנו, גילנו, מעמדנו ומצבנו הכלכלי אינם יכולים להשפיע על ערכנו העצמי שהוא "מניה שאינה נסחרת בבורסת החיים".
 לכולנו זכויות אנושיות בסיסיות וטבעיות. זכויות אלו כוללות, בין השאר, גם את זכותנו לפעול למען האינטרסים האישיים שלנו, להרגיש שצרכינו חשובים, להיות השופטים של רגשותינו ועמדותינו, לקבוע את סגנון חיינו, להיות אנושיים – לטעות, לא לדעת, לא להיות מושלמים. מאחורי תפיסת הזכויות עומד רעיון האחריות לגורלנו ומעשינו. אנו פועלים מתוך תחושה שאנו עושים כמיטב יכולתנו – דואגים לעצמנו ובו זמנית מכבדים את זכויותיו של הזולת.
 אדם המאמץ תפיסת עולם  זו לומד לכבד את מרחב המחיה של עצמו וזולתו.
 
 1ב. מרכיביה א-מילוליים בסגנון האסרטיבי
 שפת הגוף, כידוע, משפיעה באופן סוחף על האופן בו הזולת מפרש אותנו ואת מסרינו. וכך אנו – אותו. שפת הגוף מדברת בקודים נעלמים, תרבותיים, עליהם נערמים הררי פרשנויות אישיות ספוגות בהשלכותינו הסובייקטיביות. שפת הגוף היא המסר האמיתי, הלא מודע, לעתים, מאחורי המילים הגלויות. חשוב להכיר את מרכיבי שפת הגוף כדי שנלמד לזהותם וגם לשלוט בהם.
 להלן 7 המרכיבים  הא-מילוליים  שיתוארו בהמשך:
 1. קשר עין.
 2. הבעות פנים.
 3. תנוחת הגוף.
 4. מרחק פיסי (בועת המרחב האישי).
 5. תנועות ידים.
 6. הקול – השטף, הצליל, הטון.
 7. הקשבה.
 
 קשר עין
 הכל יודעים כי העיניים הן "ראי הנפש". הן חושפות אותנו – לטוב ולרע. הן יגלו לבן שיחנו את מה שאולי רצינו להסתיר. קשר עין התורם לאוירה נינוחה, הוא ישיר. למי שקשה להשהות את מבטו יותר משניות ספורות בעיני בן שיחו, מומלץ "לנדוד" למרכז הגבות או לקצה האף של בן שיחו. זה פשוט ועובד. בן שיחנו לא יחוש ב"נדודנו" ואנחנו ננוח מהמאמץ ומהמתח המתעורר משמירה רצופה של קשר עין.
 
 הבעות פנים
 הבעת פנים אמורה להשלים את המסר המילולי. כעס מלווה בחיוך יתפרש כזיוף. ביטוי של חיבה שילווה בפנים חתומות ייקלט כסתמי. גברים ונשים מועדים בגיוס, מודע ולא מודע, של הבעות פניהם לצרכיהם הנסתרים, נשים יטו להפריז בחיוכים לצרכי "ריכוך" מסרים קשים, וגברים יטו להפריז בפנים חתומות לצרכי הסתרת פגיעותם. שליטה טובה בהבעת פנים מושגת בעזרת תירגול ומודעות. תרגיל פשוט של כיווץ, לכמה שניות של המצח, הגבות, הלסתות והפה – והרפייתם – יעזרו לנו לזהות הבעות פנים בלתי רצוניות ולהגיע לשליטה טובה יותר.
 
 תנוחת גוף
 האופן בו אנו יושבים, מתנועעים, עומדים, משפיע במידה רבה על אופן היקלטותנו על-ידי הזולת. ישיבה כפופה על קצה המושב, ידיים משולבות פנימה וראש מוטה הצידה לסירוגין יפורשו ככניעות. הפניית הראש מבן שיחנו, ידים משולבות מעל ראשינו יפורשו כהתנשאות. מסר אסרטיבי מקבל תמיכה מתנוחת גוף נינוחה, ידים המחזיקות קלות זו בזו, ישיבה מלאה, זקופה ורגועה על הכיסא, צואר זקוף, לא מתוח, והטיית גוף וראש קלה כלפי השומע.
מרחק פיסי – בועת  המרחב האישי
המרחק הפיסי מבן שיחנו מגדיר את ה"טריטוריה" האישית ומשפיע על תחושת הנוכחות שלנו. טריטוריה מסוג זה היא גם ענין של גיאוגרפיה. בתרבויות מסוימות קרבה פיזית שתחשב בעינינו כלגיטימית וידידותית, עלולה להתפרש כפולשנית. טריטוריה, מרחב אישי, מושפע גם מקודים ג'נדריאליים – היותנו גברים או נשים. המחקר והנסיון מלמדים אותנו כי גברים יטו לתפוס בועת מרחב יותר גדולה, הם גם יטו, למען צרכים של שליטה ותוקפנות, לפלוש לבועת המרחב של זולתם. נשים יטו לצמצם את בועתן ובכך לשדר מסרים סמויים של חולשה והזמנה לפלישה. הגישה האסרטיבית מפתחת בנו מודעות לצורך באיזון נכון בין קרבה ידידותית לבין המרחק הנכון.
תנועות ידיים
שליטת טובה בתנועות ידינו, לצורך הדגשת רעיונות ורגשות, תשרת אותנו היטב במסרנו ובאיכות התחברותנו לזולתנו. תנועות עצבניות או לחילופין, נוקשות קפואה יסגירו את המתח בו אנו שרויים.
הקול – השטף, הצליל, הטון
לקול שלנו שלוש איכויות: הצליל, הטון, והשטף. אלו מיצרים את "המוסיקה" הצובעת את המסר המילולי בצבע הסופי והקובע. דיבור מקוטע, "נמרח", צעקני, מהוסס, או מונוטוני מערימים מחסומים בינינו לבין בן שיחנו. דיבור יציב, צליל נעים בעל שטף טבעי נעים לנו ולשומעים אותנו. אפשר לשפר את איכות הדיבור על-ידי הקלטת עצמנו והאזנה אובייקטיבית תוך שאנו מזהים את נקודות התורפה התובעות תיקון.
הקשבה
הקשבה נינוחה, אמפאתית היא הבסיס לכל השאר. היא גם הקשה ביותר. הקשבה אמיתית מחייבת אותנו לשלוט בדחף האוטומטי "לענות" – להוכיח את צדקתנו, חוכמתנו, עליונותנו.
כאשר אנחנו מקשיבים אנו קולטים דקויות. כך נרויח הבנה חשובה להמשך התקשורת – ברמה האינטימית והעיסקית כאחת.
1ג. מרכיבים מילוליים
למילים כוח משלהן. משפט פשוט, הצהרתי עלול לקבל משמעות חדשה אם נהפכו למשפט שאלה או שאלה נספחת, למשל: "תדפיסי, בבקשה, את המכתב עד השעה שתיים".
במקומו יבוא : "תדפיסי, בבקשה, את המכתב עד השעה שתיים, בסדר?"
מחקרים בתחום ההבדלים בין המינים מגלים לנו כי גברים ייטו לדבר בסגנון הצהרתי ונשים בשימוש בשאלה נספחת. למותר לציין כי שני הסגנונות נחוצים לנו לצרכי התבטאות מגוונים במגעינו עם הסביבה.
ההיצמדות לסגנון זה או אחר, מצרה את אפשרויות התבטאותנו ויוצרת פרשנויות מוטעות אצל בן שיחנו מהמין האחר. המסר הפאסיבי מאופיין במילים המשתמעות לשתי פנים – הקדמות ארוכות, התנצלויות מסורבלות והרבה הסברים.
המסר האגרסיבי מאופין במילים טעונות, דרמטיות, שיפוטיות, מכלילות, מתנשאות, מפרשות, מאיימות, מאשימות ועוד. מטרתן "להוריד" את השני. לפעמים מופיע מסר זה בעטיפה עבה של ציניות והתנשאות – "אני לא רואה איפה הבעיה…?" (הכחשה), או : "אני לא מבין מה קורה לך". ("טיפול"), או : "כדאי שתעשי משהו עם עצמך?"  ("כוונה טובה").
 המסר האסרטיבי מאופין במילים המביעות כבוד ושיתוף פעולה. הוא שם דגש על תיאור עובדות והתנהגויות ופחות על פירושן. אם ירצה האדם האסרטיבי לבטא את רגשותיו ביחס לארוע מסוים הוא ידאג לעשות הבחנה ברורה בין העובדות האוביקטיביות לבין פרשנותו האישית לעובדות אלו. את פרשנותו יבטא ב"שפת אני" – ביטוי רגשות בסגנון האומר שהמוסר מתייצב מאחוריהן.
 "אני כועסת", "זה לא מוצא חן בעיני", אני מרגישה מרומה", "לא נוח לי לשמוע אותך מדבר אלי בסגנון הזה…"
 
 
1ד. סוגים של אסרטיביות – בהתאם למצב ולמטרות
 החוקרים לנג ויעקובוסקי (2) הבחינו עבורנו בחמישה סוגים של אסרטיביות, כאשר כל סגנון מייצג מצב ומטרה שונים :
 *  אסרטיביות פשוטה
 אסרטיביות פשוטה תתבטא באמירת קצרה ובהירה – "סלח לי אני רוצת לסיים את דברי", "או : "אני מחבבת אותך".
 *  אסרטיביות אמפאטית
 אסרטיביות אמפאטית תתיחס לרגשותיו של הזולת ותבטא נסיון כן להבין את עולמו הפנימי – "אני מניחה שלא חשבת על כך, בכל אופן חשוב לי לומר לך שזה מאוד מפריע לי שאתה קורא עיתון בזמן שאני מדברת אליך". סוג זה של אסרטיביות מתאים למצבים רבים – מהצבת גבולות עד מתן משוב וביטויי רגש קשים.
 *  אסרטיביות מסלימה
אנו נזקקים לאסרטיביות מסלימה כאשר זכויותינו מופרות באופן בוטה, ולאחר שניסינו את "שלושת השרירים" הראשונים, במילים אחרות לאחר שנואשנו מתיאור העובדות והתוצאות בנימה ידידותית. וכך היא נשמעת – "אני מבקשת שתפסיק לעשן, אחרת לא תהיה לי ברירה אלא לומר לנהג…" או: "אני מבקשת להעלות את הנושא שלי לסדר היום, אחרת לא אוכל לשתף פעולה ב…"
סגנון העימות יתאים למצבים בהם אנשים בסביבתנו האישית או המקצועית לא יעמדו בדיבורם, יפרו הבטחות – "סיכמנו בינינו שבימי הפעילות שלי אתה חוזר הביתה בשעה ארבע, והנה כבר פעמיים קרה השבוע שאיחרת ואני הפסדתי ישיבות חשובות. אתה מוכן להסביר את עצמך?"
* ביטוי  רגשות –  שפת אני
שפת אני תסייע לנו לבטא רגשות, ובמיוחד רגשות קשים. "מפריע לי שרוב התפקידים החשובים מאויישים על-ידי גברים. אני מרגישה שזה פוגע בענין ובמעורבות שלי. הייתי רוצה לשמוע את תגובתך ולהציע שינוי." סגנון זה מאפשר ביטוי רגשות קשים בלי להאשים והוא עוזר לבן שיחנו להתמודד עם המסר הלא נעים.
כך אכן נראית האסרטיביות על מיגוון ביטוייה החיצוניים. חשוב לזכור שמתחת לעטיפה המתוחכמת הזו נמצאים אנחנו על מחשבותינו, רגשותינו ובחירותינו.

2. חשיבה אסרטיבית – ראציונאלית חיובית
או: הפנמה של זכויות אישיות
 הפירוש, אופן ההסתכלות שלנו על אירועים הינו משהו שאנו עושים באופן אוטומטי. התנסויות העבר לצד תכתיבי תרבות על תפקידי מין משפיעים באופן משמעותי, על תכני הפירושים ורמת האיום שאנו חווים במצבי החיים השונים. אנו, בני האדם מונעים מכוחם של צרכים בסיסיים להישרדותנו, כאשר צרכים אלו בסכנה – אנו נגיב, כמו שאר בעלי החיים בטבע בתגובת בריחה או תקיפה. תגובות אלו מוכרות לנו בסגנון היום-יומי כתגובה פאסיבית או לחילופין – אגרסיבית. לצורך חידודן נזכיר את המטאפורה מעולם החי – "הסרדין" המייצג את הסגנון המתקפל והנמנע מעימותים ואת "הכריש" המייצג את התוקפן "הרואה צל הרים כהרים". אולם, בשונה מבעלי החיים אנו חווים "צרכים בסיסיים" מאוימים כאשר תחושת ערכנו העצמית נסדקת, כתוצאה מכישלון בקריירה שלנו או מיחסים קשים עם זולתנו המשמעותי.
נשים וגברים מגיבים לאיום "חיצוני" הנוגע ברקמה העדינה של זהותם המינית. כד למדנו במהלך אלפי שנות חברה פאטריארכלית, וכך אנחנו מגיבים עדיין, עם כל הסתירות הפנימיות והאידיאולגיות של חופש ושויון.
נשים למדו לבטל את רצונן וזכויותיהן הבסיסיות ביותר מפני רצונו של הגבר ששלט בהן. הן למדו, לטובת "שלום בית", להימנע מעימותים ולהיות נחמדות – כי רק כך, הן האמינו, יהיו ראויות לאהבה. ואהבה, חיבה, אישור – קשר אנושי – הוא הבסיס לקיומן. אמונות אלו שניתן, בעזרת ההגיון להכיר באי הראציונאליות שלהן, הופנמו עמוק בליבותיהן של נשים עד כי הפכו להיות מעין "קוד קולקטיבי נשי", העוגן הרגשי והמוסרי שבאמצעותו מפרשות נשים רבות את עצמן ואת הארועים סביבן. לעתים, גדולה הסתירה בין מה שהשכל הישר, ההשכלה והאידיאולוגיה החברתית שהאשה מחזיקה בהם לבין התחושות הכמוסות והאי-ראציונאליות. התוצאה מכך: תחושת אשמה עמומה, המלווה את האשה בהישיגיה ובהצלחותיה.
הגישה הקוגנטיבית בפסיכולוגיה המודרנית, מציעה דרך להתמודד עם מערכת האמונות הפנימיות שלנו, אותן למדנו כאמור בתהליך החיברות המתוחכם. ההנחה המוקדמת היא שאנו מפרשים את האירועים, ותכני הפירוש מבטאים את רמת הלחץ. הבנתנו את תכני הפירוש "המלחיץ" נובעים מאמונות אי-ראציונאליות, אותן למדנו, כאמור, במהלך חיינו, הבנה זו עוזרת לנו להציב מולם תכנים חדשים – פירושים חדשים – הערכת מצב חדשה.
נשים לומדות היום את רשימת זכויותיהן כדי להתמודד עם תחושות אוטומטיות של כעס ואין אונים מול תוקפנות גלויה או סמויה. הזכויות הן התזכורת הקוגנטיבית ללגיטימציה להתנגד, להתעמת, להתבטא, למחות, לנהל מו"מ או לצאת מהזירה – כל זאת בבחירה חופשית וללא מורא. רשימת הזכויות להלן, כמו חיסון מוקדם מלחץ, תעזור לנו לזכור ולהפנים את מה שרבים כל כך בסביבתנו ירצו שנשכח :
1. הזכות להתפתח כאדם שלם מעבר לתפקידיך כאשה.
2. הזכות שינהגו בך בכבוד.
3, הזכות להיות השופטת הבלעדית של רגשותיך, עמדותיך והתנהגותך ולקבל אחריות מלאה עליהן.
4. הזכות לבטא את עצמך.
5. הזכות שיקשיבו לך ויתייחסו אליך ברצינות.
6. הזכות להציב לעצמך את סולם העדיפויות.
7. הזכות לומר "לא" בלי להרגיש אשמה.
8. הזכות לבקש מה שאת רוצה.
9. הזכות לקבל מידע מאנשי מקצוע ומומחים למיניהם.
10. הזכות לעשות טעויות ולקבל אחריות מלאה עליהן.
11. הזכות לברר את מה שאינך יודעת.
12. הזכות לא לקבל עצות של אחרים.
13. הזכות לא להצדיק את התנהגותך באופן אוטומטי.
14. הזכות לשנות את דעתך ולקחת אחריות מלאה לכך.
15. הזכות לא להיות אסרטיבית.
הפנמה של זכויות אישיות, תעזור לך לטפל באופן אמפאתי בעצמך כאשר תיטי לגלוש לויתור מהיר על רצונותיך. יש לזכור כי הזכויות הן הדדיות. לעתים תחושת צדק לוהטת משכיחה מאיתנו אמת זו.
יש חומרים קוגניטיביים נוספים להתמודדות עם לחץ. חשיבה חיובית אקטיבית המציעה פירושים ראציונאליים יותר, כאשר אנו ניתפסים לדרמטיזציה ולהגזמה נוראה של המצב. היא כוללת בתוכה אמונה עמוקה ברוח האדם וביכולתו להתגבר על קשיים. היא מצביעה על "חצי הכוס המלאה" ומעודדת אותנו לאוטוסוגסטיה חיובית.
 
 ההתנהגות האסרטיבית היא תוצאה של אותו מאבק מופלא בין כל הכוחות הפנימיים, הדוחפים אותנו לכיוונים מנוגדים – "הסרדין" לכניעה, "הכריש" לתקיפה ו"הדולפין" – האסרטיבי, להתמודדות אמפאטית, ראציונאלית עם האנשים, עם העובדות – כפי שהם בפועל, ללא מורא ועם בטחון ביכולתנו.

 
3. אסרטיביות כסגנון תקשורת – התשובה לכוחניות
 אדם הנוטה לפעול בסגנון כוחני מונע על-ידי שאיפה מודעת ולא מודעת לנצח בכל מחיר. הוא חייב להיות הראשון, החזק, החכם, המוכשר והבולט מכולם. כל מצב אחר מאיים על תחושת ערכו העצמי. הגדרת הגבריות: הסטריאוטיפית המוכרת לנו, כוללת בתוכה את מושג העליונות והשליטה כמרכיב מרכזי. גברים רבים מותנים לחשוב, כי רק כך אפשר לשרוד ולנצח. העולם הפוליטי מספק גירויים חזקים למאבקי כוח, כאשר המדדים לניצחון בולטים לעין, כך גם התגמול החברתי. העולם הפוליטי היה, עד השנים האחרונות מעוזם הבלעדי של גברים. הם התחרו זה בזח ופיתחו אסטרטגיות כוחניות מתוחכמות כדי להביס את יריביהם. כניסתן של נשים לעולם העבודה ולעולם הפוליטי, חשפה אותן לאורם המבטיח אך גם הקשה של אתגרים, תחרות, מאבקים והישגים. השפה שהן נדרשו לדבר בה היתה זרה ומאיימת. הן נרמזו כי אם לא ישתלטו על השפה במהירות – הן ייפלטו החוצה או יידחקו לשולי המפה. מיעוט מביניהן הבין את "הרמז". הן למדו והפנימו את השפה הכוחנית עד כי אמרו עליהן שהן "יותר גבר מגבר…". הן גם שילמו מחיר אישי כבד, לעתים. הרוב נשאר בשוליים או מעט יותר למעלה – במידרגי הביניים, כאשר "תקרת זכוכית" בלתי נראית חוצצת בינן לבין "העולם האמיתי" – שם נמצא הכוח, שם הניצחון. והתיסכול הלך וגבר, תאם יש מוצא?
 התשובה סבוכה ומורכבת. בשורות הבאות אגע בפן אחד של ההתמודדות – הפן האישי, המטפל במצבים בינאישיים, בעזרת מיומנויות קוגניטיביות התנהגותיות, העוזרות לנו לא להיכנס או להחלץ ממלכודות ישנות. אנו נלמד לזהות את המלכודות ואחר-כך לטפל בחן בתבונה ובתחכום.
3א. הכרת התימרונים
 *  פרובוקציות סקסיסטיות.
 זו אמירה המכוונת למינך – להיותך אשה וככדו היא שופטת אותך ואת מעשיך שלא על פי הענין או התוכן, אלא על בסיס השתייכותך למין הנשי – על איפיוניו הסטריאוטיפיים.
 דוגמאות :
 – "כינויי חיבה" – "מידל'ה", "חמודונת", "ילדונת", "מותק"… כינויים אלה שלכאורה מבטאים קרבה וחיבה ומתאימים להקשר אינטימי של יחסים, מקבלים אופי פטרוני ומתנשא בהקשר עסקי פוליטי.
 – פרשנויות "נשיות" – "יהיה לך קשה לעמוד בלחצים שהתפקיד דורש, את פשוט רגישה מדי…" דוגמא לאמירה המייצגת עמדה סטריאוטיפית של האומר, ונאמרת כעובדה אוביקטיבית. ייחוס תכונות אופי "נשיות" או תיאורים הנוגעים למראה חיצוני או גיל, מתארים את הסטריאוטיפ ומתעלמים מהאדם הממשי. במקרה של פרשנויות בעלות אופי זה המניפולציה הננקטת היא בעלת שלושה "ראשים" :
 1. היא סטריאוטיפית.
 2. היא שלילית.
 3. היא פולשנית בכך שאחד קובע לזולתו מיהו ומהם רגשותיו.
 – רמזים מיניים עד הטרדה מינית. ליטוף לא תמים, מקשיבים לך דרך התבוננות בזוג שדיך במקום בזוג עיניך, הזמנות ברמז, בכתב או בעל-פה לבילוי "מסוים" ועוד.
 להתמקדות  במיניותך על  חשבון  דיון מקצועי בדעותיך שתי מטרות סמויות : האחת – להסיט את תשומת הלב מהענין העומד על הפרק והשניה – "להזכיר" לך שאת "רק אשה", קרי, אובייקט מיני חסר דעה.
 – תזכורת לגילך – "הגברת הזקנה צריכה ללכת" כך יצטטו בעיתונים התבטאות של פוליטיקאי על אחת הנשים הבכירות והמנהיגות הבולטות בפוליטיקה הישראלית. "הזקנה" בת 68. איש אינו מזכיר באותה נימה פטרונית לעגנית את מנהיגינו שחלקם במיטב שנות ה-70 לחייהם…
 כאשר אשת גדלה בחברה שובינסטית הרואה באשה אוביקט מיני ראוי להערצה כל עוד היא יפה וצעירת, היא עלולה להפנים עמדות אילו ולהמעיט מערכה עם התבגרותה הפיזית. כך היא הופכת עצמה לאדם פגיע שנקודות התורפה שלו חשופות, כמו עצבים ללא עור.
 *  ביקורת מאיימת
 ביקורת לא יכולה להיות מאיימת אלא אם כן היא נוגעת בצפור הנפש, בנקודות התורפה שלנו. בין אם היא "נכונה", בין אם היא שגויה – החרדה שהיא מעוררת בנו קשורה לאופן בו אנו תופסים את עצמנו – האם מותר לנו להיות לא מושלמים! האם אפשר לחיות מבלי שכולם תמיד יאהבו אותנו ויאשרו את קיומנו?
 ואכן, על בסיס יידע ההולך ומתרחב מתחום הפסיכולוגיה של המינים אנו לומדים על רגישויותיהם השונות והמגוונות של גברים ונשים לביקורת. גברים ייטו להגיב "תגובות יתר" כאשר הביקורת נוגעת לאשיות גבריותם – כישוריהם בתחום המיני, הביצועי והקרייריסטי. נשים ייטו להגיב בחרדה כאשר הביקורת תכוון לכישוריהן הנשיים – אימהות, מראה חיצוני, החזקת בית, יחסי אנוש ובשנים האחרונות בתחומים נוספים "גבריים" – לימודים, קריירת וכיוב'.
 המשמעות הקיומית שנשים מעניקות ליחסים מעלה את רמת פגיעותן ורגישותן הגבוהה באופן מיוחד לביקורת. שהרי ביקורת מעמידה את המבקר כאדם ניפרד, בעל דעות וערכים נפרדים שבעצם עמידתו מולך, לא איתך, הוא שובר את אשליית ההרמוניה. אחרי הכל את למדת במהלך אלפי שנות תרבות פאטיריארכלית, לראות את דעותיך כנחותות ופחות ראויות, מול דעותיו של האחר, במיוחד אם הוא גבר בעל סמכות. הפגיעות, הכעס והחרדה הולכים וגוברים ככל שהמבקר יותר כוחני בשיטותיו. הבה נכיר כמה משיטות אילו, נפרקן אחת לאחת ונתבונן בהן בגודלן "הטבעי".
 
 – "רצח אופי"
 "הרגישות שלך הורסת אותך ומכבידה על הסביבה…"
 "אי אפשר לומר לך כלום, את כל כך פגיעה…"
 "את מושפעת בקלות מכל אחד…"
 לא אמרו לך משהו שעשית הטעון תיקון. מטרת המבקר היא להסיט את נושא השיחה מהעובדות – להתקפה עליך כאדם. לפעמים סוג זה של ביקורת אינו קשור כלל במשהו מסוים שעשית. היא משקפת תסכול ואולי תחושת אין אונים של המבקר, שאינו יודע איך להעביר את מסריו בדרך אחרת. אם הוא גבר הנמצא במצב תחרותי איתך, יתכן שזו דרכו להזכיר לך את "חולשותיך הנשיות" ובכך לצבור נקודות לטובתו. ניתוח אופיו של אדם בלהט הוויכוח היא אחת  השיטות להשפלת  היריב.
 – "עובדים עליך – מקטינים אותך"
"מה את עושה ענין מכל דבר?" (הקטנה)
"אני לא מבין על מה את מדברת" (הכחשה)
"נו באמת…" (התנשאותן
"כדאי לך שתתבונני לתוך עצמך…" ("כוונה טובה")
"את כנראה עוברת תקופת מעבר…" (פרשנות פסיכולוגית)
"אני במקומך…" (איום)
"אתן הנשים…"  (לגלוג, בוז)
"אף פעם אי אפשר לסגור איתך דברים בלי שאת מתחרטת באמצע…" (הכללה)
– כאשר עובדות ועמדות מעורבות זו בזו:
הכנת דו"ח עם נתונים סטטיסטיים שאספת בעמל רב. הצגת אותו בפורום מקצועי במגמה לנהל דיון ענייני לצורך קבלת החלטה. אחד המשתתפים בעל השפעה בצוות אומר : "אני לא מתרשם ממספרים, כל אחד יכול להציג מספרים איך שנוח לו…"
או : הצגת את מועמדותך לתפקיד בעל השפעה בסניף. לווית את טיעוניך בנתונים ועובדות. אומרים לך : "אני לא חושב שזה הזמן המתאים, תראי בעצמך מה המצב…"

פלישה לגבולות אישיים
 איך תזהי את סימני הפלישה? אציג בפניך כמה מצבים שבאמצעותם תוכלי לזהות את "הפולש" ולהערך בהתאם.
 – שאלות פרטיות: בת כמה את? לבעלך לא איכפת שאת נעדרת מהבית כל-כך הרבה שעות? מי עומד מאחוריך?
 – שידול – "כדאי לך להצטרף אלינו, מה את נשארת עם החבורה המפוקפקת ההיא…" המשדל רומז לך שהחלטתך נשענת על יסודות רעועים. הוא פורט על הנימים הדקים של צרכיך הסמויים לאישור, ביטחון ואהבה. הוא רומז לך כמה הוא יודע את מה שאת עוד לא יודעת…
 – קביעת עובדות עבורך באופן שרירותי – "נקיים את הישיבה ביום שישי בשעה ארבע" "אין מה לעשות, את חייבת להשתלב. כולם מסכימים…"
 הפלישה מתבטאת בהנחה שניתן בקלות להחליט בשבילך, שהרי את בודאי לא תתנגדי כי אין מאחוריך שום עוצמה. ויותר מכך – הוא מכיר אותך ושכמותך מספיק שנים ויודע את תגובותיך…
 – בקשות שקשה לסרב להן – הלוואה גדולה, הסעה למקום רחוק, משימה הגוזלת זמן ומשאבים, אירוח  בזמן שלא נוח לך, פגישה בזמן שתכננת פעילות אחרת ועוד ועוד.
 המבקש שקוע בצרכיו. ככל שהוא מכיר אותך כ"בחורה טובה שלא יודעת לסרב" כך יעז יותר להפריז בבקשותיו. ואת שרוצה כל כך לדבוק בדימוי הישן ולהיות נחמדה עם כולם תתקשי לשבור את המשחק הישן.
 – עצות – "אני במקומך…", "כדאי לך…", "זה יכול להועיל לך…"
 עצות משקפות את השקפת עולמו של המציע, ובאופן פחות מודע את צורך השליטה שלו באחר.
קבלה אוטומטית של עצה, במיוחד אם היא באה מאדם עתיר נסיון שאת מעריכה, מחזקת הרגל ישן לתת עדיפות לדעת הזולת על פני דעותיך שלך. ההרגל הזה אותו קנית משחר ילדותך, מעמיק את החומה בין האני הפנימי שלך לבין הבחירות שאת לכאורה בוחרת. למעשה את בוחרת מעט מאוד. רוב הזמן את עלולה להניח לאחרים לבחור בשבילך.
 – ביקורת פולשנית – שמנתחת אותך, שאומרת לך איך את "צריכה" להיות מתבטאת באי כיבוד זכותך הבסיסית להיות מה שאת. ביקורת מפסיקה להיות לגיטימית, כאשר היא מטפלת באישיותו של הזולת במקום בהתנהגות שיש בה הפרעה לסביבה.
התנשאות וזילזול – הסיגנון הוא המסר
 התנשאות האחר עלינו נוגעת בכל הפצעים הישנים. אנחנו חוזרים להיות ילדים בלתי אהובים ודחויים. התנשאות של גבר על אשה נוגעת בעוד כמה פצעים ישנים – אנחנו חוזרות להיות ילדות קטנות פחות שוות. כי הבנים שווים יותר. השכל שלנו מתקומם וגם יודע אחרת. הלב בוכה ומסכים. כך נולד, אי אז, בשחר ילדותנו הקונפליקט הישן בין מה שאנחנו יודעות לבין מה שאנחנו חשות. כאשר גבר אומר לך "את כל כך רגישה…" הוא מצליח לחדור יותר עמוק ממה שידע. כאשר עמית נועץ בך מבט "מלמעלה", או מתעלם מנוכחותך, או מבטל בתנועת יד רעיון שהעלית – את עלולה לחזור באחת לתחושה הישנה של ילדה קטנה. גברים מכירים בכוח האדיר שלקחו לעצמם, שאת עדין נותנת להם – לגעת בכל הנקודות הרגישות. במלחמה כמו במלחמה. בפוליטיקה, שם התחרות הפרועה מבטלת לעתים קרובות את כל חוקי הנימוסים והחברות – הם יתירו לעצמם להשתמש בנשק "הבלתי קונבנציונאלי" הזה שתמיד עובד.
 התנשאות וזלזול ניתנים לזיהוי קל ומהיר. עיקר ביטויים בשפת הגוף – מבט קר, "צדדי", "מלמעלה", התעלמות מנוכחותך, התבטאויות פולשניות, טון דיבור מתנשא ועוד ועוד, מהדברים שראינו קודם.

3ב. טכניקות אסרטיביות
 רשימת המצבים הבאים מייצגת לקט מקרי של מקורות לחץ ברמות שונות במפגשים בין אישים בסביבה הפוליטית. אני מביאה אותם כהקדמה להצגת הטכניקות כדי שנראה את התמונות ונדע לבחור את זו המתאימה להתמודדות.
1. לא מעבירים אליך מידע בנושא חשוב.
2. משמיצים אותך.
3. לא כוללים אותך בשום דיל.
4. משסעים אותך באמצע דבריך.
5. לועגים לרעיון שהעלית.
6. מאשימים אותך בכישלון שאינך אחראית לו.
7. בישיבה חשובה עוברים לסדר היום מבלי להתיחס לרעיון שהעלית
8. לא מזכירים את חלקך בפרויקט יוקרתי, בו היתה לך תרומה רצינית.
9. שוב קובעים ישיבה בשעות שאינן מאפשרות לך להשתתף למרות שביקשת כבר בעבר להתחשב בך.
10. לא מקשיבים לך בישיבה חשובה. (מפטפטים, מספרים בדיחות וכיו"ב).
11. רומזים לך שנבחרת "כי את אשה" (חייבים בייצוג נשי).
12. מנבלים את הפה בגסויות לידך.
13. מעירים לך הערות עוקצניות על כך שאת משתמשת בנשיותך כדי להתקדם.
14, את בדעת מיעוט. עומדת להתקבל, לדעתך, החלטה שגויה שתגרום נזק גדול.
15. מזה זמן רב את מבקשת להיפגש עם אישיות בכירה במפלגה. דוחים אותך בכל מיני תרוצים. אחרים מתקבלים לפגישה.
16. מציעים לך תפקיד שיחייב אותך להעדר שעות ארוכות מהבית. את מאוד  רוצה את התפקיד. בן זוגך מתנגד.
17. במהלך וויכוח סוער צועקים עליך : את פשוט לא מבינה שום דבר.
 אנו מוצפות במוקשי תקשורת מסוגים שונים, כפי שראינו, פענוחם כמו גם יכולת ההתמודדות איתם, מותנים בהבנת רזיה של השפה הגברית על מיגוון רבדיה, כאשר שפה זו עלומה בפנינו, היא גם מתורגמת על ידינו באופנים מעוותים, ולעתים, גם משאירה אותנו תוהות. בשורות הבאות אתאר את האיפיונים של כמה מהטכניקות החשובות להתמודדות בעולם של גברים.
 
שליטה בשפה הגברית
 דבורה טאנן בספרה "קצר" (3) מתארת שתי שפות סטראוטיפיות – שפה "גברית" ושפה "נשית". לכל שפה איפיונים משלה המעוגנים בקוד המיני הסטראוטיפי. רוב הגברים בתרבותנו יטו לדבר בשפה הגברית – במינונים משתנים, והנשים בשפה הנשית – כך למדו מכוחו של חיקוי, מכוחם של חיזוקים. השפה הגברית משרתת את המשתמש בה לשמירה או האדרה של מעמדו בסיטואציה הבינאישית וזאת כמסר סמוי מעבר לתכנים המועברים. להלן כמה מאיפיוניה הבולטים :
– הדגשת יתר של עובדות.
– שימוש יתר בביטויים אינסטרומנטאליים ומילים "טכנולוגיות".
– סגנון ביקורתי, דידקטי, הטפתי.
– שמירה על ריחוק ואוביקטיביות תוך בדיקה זהירה וחשדנית של הזולת.
– ווכחנות ומתן עצות מעמדה של מי שיודע יותר.
– קושי להודות בטעות או בחולשה.
– צמצום בהבעת רגשות – מילולית או הבעתית.
– שמירה מוגזמת על טריטוריה.
– נטייה לנאום במקום לשוחח.
– שימוש בתחביר הצהרתי – "אני רוצה שתחשבי על זה".
 השפה הנשית המוכרת לך יותר, Report Talk, משרתת אותך ליצירת קשר קודם כל. שימי לב לאיפיוניה, במיוחד אלו המכשילים אותך בהקשרים תחרותיים.
– שימוש בביטויים רגשיים, סוביקטיביים.
– שימוש בתחביר דיאלוגי – "אני רוצה שתחשוב על זה, בסדר?"
– שפת גוף עשירה בהבעת רגשות.
– ויתור מהיר על עמדה או גבולות אישיים לטובת התחברות הרמונית.
– נסיגה מהירה בויכוחים או עימותים לטובת פתרון מוסכם על הכל.
השפה הנשית שיופיה מתגלה לנו במגעינו האינטימיים, מתגלה ומתפרשת בעולם החיצוני כחולשה, הססנות ואי התאמה. כך על פי אמות המידה הגבריות הסטריאוטיפיות, שהרי ישנם גברים שסיגלו לעצמם שימוש בשפה יותר רגשית, אבל גם הם למדו להסוותה בהקשרים גבריים טיפוסיים על מנת לא "להיתפס" רכרוכיים.
 במבט ראשון אנו רואים מילכוד. אם נחקה את שפתם נסרס את עצמנו ונפסיד בשני העולמות. אם ניצמד להרגלינו הישנים – נישאר לעד בשוליים, בלתי שייכות. הגישה האסרטיבית שהוצגה לעיל מציעה פתרון לסבך. היא אומרת לנו שאנו – גברים ונשים זקוקים לשתי השפות על מנת לבטא את עצמנו באופן עשיר ומלא בשני העולמות – בעולם האינטימי ובעולם הפוליטי-עסקי. היצמדות לשפה אחת מצמצמת את האפשרויות שלנו.
 והמסקנה – ככל שנשלוט יותר ברזי השפה הגברית, נחוש פחות מאוימות מביטויים מתנשאים סקסיסטיים, נבין טוב יותר כי מה שאנו קולטות כקשיחות (פנים חתומות) אינו אלא הרגל ישן. השליטה בשפה זו תסייע לשימוש דיפרנציאלי בכמה מהטכניקות שחסרות לנו.
 דוגמאות :
 – התמקדי במטרת השיחה. נסחי אותה בראשית דבריך במשפטים קצרים.
 – הציגי את רעיונותיך ממוקדים, ממוספרים ומנוסחים בכותרות ברורות.
 – הקפידי על שמירת הטריטוריה שלך – אם דבריך נקטעים – אל תניחי, בקשי מהדובר בתוקף לסיים את דבריך.
 – אם הוא "נואם" ולא קשוב אליך – הקשיבי בסבלנות כמה דקות לאחר מכן עצרי אותו בעדינות, היי אמפאתית לדבריו והזכירי לו שיש לך כמה דברים למסור לו.
זכרי – שורש הענין הוא להיות אוטנטית. התוקף הפנימי שלך יקבל חיזוקים מהמודעות הנוספת לשפתו הפנימית והחיצונית. ככל שתהיי פחות מאוימת, ככל שתיטיבי להבין את שפתו תוכלי גם את להעזר בה ברגעים הנכונים.
 
טיפול בסגנון קודם לטיפול בתוכן
 לגלוג, ציניות, איום, "פרשנות פסיכולוגית", התנשאות מעמדה פטרונית, התחמקות, התעלמות ועוד כיו"ב – מהווים מסר שהוא לעתים חוק יותר מהמסר המילולי. זהו מסר סמוי שעלול להציף אותך ברבדים רגשיים שלעתים פוגעים בנקודות תורפה החשופות יותר לפגיעה. אם את נותנת למסרים מסוג זה "לעבור מעליך" מבלי שאת מעלה אותם מהמישור הסמוי למישור הגלוי – הם עלולים להמשיך לחלחל בתוכך זמן רב לאחר התרחשותם. לכן חשוב שתקשיבי היטב ל"מוסיקה", לא רק לתוכן.
 לדוגמא: כאשר עמית אומר לך בלעג – "את באמת מאמינה שנשים מסוגלות לתמוך אחת בשניה…?" לפני שאת ממהרת להתגונן או להסביר – הגיבי קודם כל על המוסיקה ואמרי – "האם אני שומעת לגלוג בטון שלך?" או : "למה בדיוק אתה מתכוון בשאלה?" (כך תעזרי לו לצאת בכבוד מהמצב) או : "האופן בו אתה שואל אותי לא נעים לי".
 יתכן שבעקבות תגובתך תתפתח שיחה אמיתית, יתכן שלא. מכל מקום הטיפול בסגנון לפני שאת מתיחסת לתכנים שומר עליך מליפול לפחים סמויים.
טיפול בחיצי הביקורת
 את לומדת, קודם כל להקשיב בנחת למבקר. הנינוחות מתאפשרת לך כאשר את מנהלת דיאלוג חיובי עם עצמך, מזכירה לעצמך את זכויותיך כאדם לא מושלם וכן את היותו של המבקר אדם כמוך, רק בן אדם. להלן יוצגו שבע מיומנויות התמודדות. הן יוצגו בקצרה. החומר מוצג ביתר הרחבה בספרי "אשה בוכות עצמה".
"הזמנה לביקורת" – גישה אמפאטית למבקר.
 כאשר מבקר אותך מישהו בטון שיפוטי, בליווי תוויות והאשמות חריפות, וכאשר את מעריכה כי יש לו משהו חשוב לומר לך, למרות סגנונו התוקפני – אז את שולפת את טכניקת הראיון. אכן, את מראיינת אותו עוד ועוד, מבקשת דוגמאות והסברים שעוזרים לו להביא את מסריו ברמה עובדתית נטולת הכללות :
– "למה אתה מתכוון?"
– "אתה יכול להביא דוגמאות?"
– "מה בדיוק מפריע לך?"
– "מה עוד מפריע לך?"
את מתגברת על הרתיעה הטבעית לתת פתחון פה למבקר, ובאופן פראדוכסאלי, דווקא המרחב שאת פותחת לו עוזר לו לשנות את סגנונו ולחזור ולתקשר איתך בנימה עניינית ועל בסיס של עובדות.
"פירוק  התוקף מנשקו"
 זו טכניקה שלמדתי מדיויד ברנס (5) ומצאתי אותה יעילה ומקורית במיוחד. ותמציתה : בין שהמבקר צודק, ובין שלא – תמצאי דרך להסכים איתו ולו במשהו.
 מאשימים אותך בהתרשלות ואת : "כן, לעתים זה קורה לי".
 במילים אחרות את מסכימה עם המבקר ברמה עקרונית על משהו – או על אפשרות שלפעמים הדברים אכן קורים כפי שהוא חווה.
 התסריט כולל שלושה מרכיבים:
 1. הסכימי עם משהו.
 2. המנעי מלנקוט סגנון ציני ו/או דפנסיבי.
 3. נקטי עמדה אוטנטית – אמרי את האמת שלך.
 טכניקה זו תתאים במיוחד למצבים בהם את מואשמת בפגיעה בזולת.
 לדוגמא : "אני לא יכול/ה לסמוך יותר על התמיכה שלך…"
 את : (לאחר ש"ראיינת" את המבקר והעובדות לפניך) "אני יכולה להבין איך אתה מרגיש/רואה את הדברים, יתכן ולו אני הייתי במקומך הייתי מרגישה אותו דבר, עם זאת חשוב לי להבהיר את נקודת המבט שלי…"
 ההפרדה בין האמפאתיה לרגשותיו של המבקר לבין ניתוח הארוע ברמה העובדתית מאפשרת דיון נקי וענייני לקראת פתרון הבעיה.
 
"עירפול" ו/או  "הסכמה נלהבת"
 אנשים "טובים" אומרים לנו דברים בלי לחשוב – לפעמים מתוך רשעות, גסות רוח או אטימות של אותו רגע. למשל :
– "איך את נראית…?"
– "בעלך לא מתנגד לפעילות הפוליטית שלך…?"
– "הילדים שלך בטח נורא סובלים מזה שהם כמעט לא רואים אותך…"
– "את לא תופסת שפוליטיקה זה לא בשבילך…?"
הטיפול ב"פניני תקשורת" מסוג זה מוצע בשתי גירסאות – "עירפול" ו"הסכמה נלהבת" (הגירסה הקומית).
 "עירפול" – מלשון ערפל, את מזמינה את המבקר השועט לעברך להיכנס לנתיב שהערפל שורר בו והוא חייב להאט את הקצב ולעצור. גם כאן כמו בטכניקת "פירוק התוקף מנישקו" את מסכימה ברמה עקרונית, אלא שעכשיו את מסתפקת בכך. לצורך זה את נעזרת ב"מילון" מיוחד – "יתכן", "אולי" "חומר למחשבה", "אחשוב על כך" "אני מבינה שכך אתה חושב", "מאוד מענין" ועוד…
 למשל – בפעם הבאה שהוא יאמר לך בציניות ש"פוליטיקה זה ממש לא בשבילך כי…" הביטי בו הישר לתוך עיניו ואמרי לו בחיוך דק – "אחשוב על כך…" ובאמת לא תחשבי על כך ולו דקה נוספת…
 "הסכמה נלהבת" – את מסכימה בהומור ובהתלהבות לתוכן הביקורת – זהו צעד שהמבקר אינו צופה אותו.
 למשל : 
 המבקר: "מה יש לך לחפש בפוליטיקה…?"
 את: "גם אני שואלת את עצמי – מה יש לי לחפש בפוליטיקה…?"
 (הטון, המוסיקה, הבעת פניך – אס הם יבטאו קלילות הומוריסטית – המילים יקבלו את התוקף האוטנטי).
 המבקר (בציניות) : "זה ממש מגוחך איך נשים לא מסוגלות לתמוך אחת בשניה, תראי בעצמך…"
את (בטון קל): "לא סתם בושה, בושת ענקית…"
שימי לב – הטון הקל וההומוריסטי הוא זה שמעביר את המסר האמיתי – אני שומעת אותך "בלי לקחת אותך ללב" – מהמרחק הדרוש.
 "עירפול" ו"הסכמה נלהבת" הן מיומנויות שכדאי לשמור אותן למצבי חרום – כאשר הביקורת מרושעת, חטטנית ואין לך ענין להיכנס לעומקה.
"ניסוח מחדש" של הביקורת.
– "אי אפשר איתך, את כל הזמן מאחרת"
– את תמיד מביאה טיעונים לא רלבנטיים"
– "התגובות הרגשיות שלך מקשות על התהליך"
 אמירות עוינות, בלתי מדויקות, מכלילות ומתנשאות העלולות לדחוק אותך לפינה. אין זה הזמן המתאים להיכנס לעימות ו/או לברר דברים כהוויתם. את רוצה לטפל במצב במהירות ובפשטות.
 טכניקת ה"ניסוח מחדש" תעזור לך: באמצעותה את חוזרת כהד על דברי המבקר תוך שאת מוציאה את העוקץ – אי הדיוקים, ההכללות והעלבונות – ומקפידה להיצמד לעובדות הנכונות שבדבריו.
 המבקר : "אי אפשר איתך, את כל הזמן מאחרת"
 את : "זה נכון שאני מאחרת לפעמים."
 יתרונה של השיטה שהיא מאפשרת המשך טבעי ונינוח של הדיאלוג ללא צבירה של חשבונות בלתי סגורים.
 
"פירוק  העוקץ" – הפרובוקציה.
 את הופכת את התוקפנות הסמויה לגלויה בכך שאת מגיבה עליה.
 המבקר: "אני לא מבין על מה את מדברת? איפה הבעיה?" (הכחשה)
 את: "אתה מתכוון לומר שאין בעיה?"
 המבקר: "אני לא מציע לך להיכנס לנושאים האלה. כדאי לך להתרכז במה שאת יודעת" (איום ואזהרה במסווה של "כוונה טובה")
 את : "האם אתה מייעץ לי או מזהיר אותי?"
 חשיפתה של המניפולציה שהמבקר נוקט ביודעין (או מתוך הרגל) מעבירה את הדיאלוג לטריטוריה חדשה שבה יש לך ולמבקר שוויון זכויות, שוויון בכוח – מרחב חדש המאפשר דיאלוג אמיתי. לפעמים את מגלה שכאשר תוקפנותו של המבקר נחשפת, הוא יעשה נסיונות התחמקות מלתקשר איתך. עכשיו את יכולה להתמודד עם המציאות כהוויתה.
 גישה זו מתאימה למצבים שבהם מעוצבת התוקפנות על ידי הסגנון יותר מאשר על ידי התוכן.
"יציאה מהמשחק"
 יש מבקרים שינסו לגרור אותך למה שהם מכנים "תהליך של משוב". את מספרת על משהו שאירע לך – עם חברה, עם עמית, עם אמך – בתקווה למצוא אוזן קשבת, תמיכה רגשית. בן שיחך מאמין שחובתו לתת לך משוב – כדי שתלמדי… את יכולה לומר לו בפשטות – "אין לי ענין להיכנס לנושא". יתכן ותשובתך תזכה בביקורת נוספת על קשייך בקבלת משוב… אז מה?
טכניקות הצבת גבולות
 כאשר את מציבה גבולות את אומרת לעולם מי את, מה חשוב לך, מהם צרכיך ולמה את לא מוכנה. הרבה אנשים ובעיקר נשים, מתקשים להציב גבולות מחשש ענישה חברתית ואובדן אישור ואהבה. את אכן מרוויחה "שקט" ביחסיך עם הסביבה, אבל במאזן הכללי את מפסידה עצמאות, עוצמה אישית ויחסים המבוססים על כבוד הדדי. בשורות הבאות אדגים איך אפשר בפשטות לעשות את מה שלמדנו לחשוב כי היא משימה בלתי אפשרית.
1. היי אמפאטית לצרכיו – כוונותיו "הטובות" של "הפולש" והביעי את עמדתך בבהירות ובפשטות.
 "הפולש": "לבעלך לא איכפת שאת נעדרת כל כך הרבה שעות מהבית…?"
 את: "תודה על ההתעניינות". אי תגובתך על התוכן מהווה מסר לעצמו.
 "הפולש": "באיזה גיל נכנסת לפוליטיקה?"
 את: "תודה על ההתעניינות. (בהומור) – מי זוכר…?"
 "הפולש": (מבלי לשאול אותך) "הוחלט לקיים את הישיבה במוצאי שבת"
 את: "אני מעריכה את היעילות שלכם, עם זאת אני מזכירה שאני לא נשאלתי אם המועד נוח לי ולכן אני מבקשת לברר מחדש את המועד הנוח לכולנו".
2. סירוב לבקשות – אמפאתיה מלווה באמירה מפורשת של גבולות הסרוב, תוך נסיון הגון למציאת פתרון.
 המבקש: "יש לך כתב נהדר, תכיני לנו דו"ח…"
 את: "תודה על המחמאה. אין לי ענין לרשום היום דו"ח. בוא נבדוק מי לא רשם דו"ח כבר הרבה זמן".
 המבקש: "את מוכנה לדאוג לנושא הכיבוד במסיבת הפרידה של… את עושה את זה הכי טוב מכולנו…"
 את : "תודה על האמון. אני מעדיפה שהעול יתחלק בין כולנו. אני מציעה לשבת ולתכנן את חלוקת התפקידים."
 3. הדיפת עצות שאינן מתאימות לך – הכרת תודה על הכוונה הטובה.
 המייעץ: "אני במקומך לא הייתי מוכן להצעת הפשרה שלהם… את לא רואה שעובדים עליך…?"
 את: "אני מאוד מעריכה את הדאגה שלך… אחשוב על כך".
ועכשיו את באמת חושבת ושוקלת ובוחרת את המהלך שטוב עבורך.

4. סיכום: אסרטיביות – ביטוי של עוצמה המשלב את "הנשי" ו"הגברי" באדם.
 את אשה שבחרה להתמודד באחת הזירות הקשות והמורכבות יותר – בעולם הפוליטי. הבחירה הזו מעידה על נחישות ואמונה בחזון חברתי, כמו גם ביכולות האישיות שלך. כדי להיות שם מבלי להישחק ולשחוק את אמונותיך, את זקוקה למיגוון עשיר של מיומנויות אישיות, שיאפשרו לך להיות מה שבחרת להיות. כאשה את יודעת ומאומנת בסוד המופלא של יחסי אנוש המבוססים על נתינה, התחשבות ושיתופיות. כאדם פוליטי את פוגשת חוקי משחק המחייבים הבנה טובה של מהלכים פוליטיים, המבוססים על "תן וקח" אינטרסנטי, תחרותיות המלווה במאבקי כוח, והתחברויות אנושיות המבוססות לא מעט על אינטרסים זמניים. את רוצה להשתלב מבלי לאבד את עצמך. את יכולה. המודעות שלך לשפה הפנימית שלך, כמו גם לשפה של הגברים שאת פוגשת, לצד הבנה טובה של המציאות הפוליטית, ינחו אותך לבחור את האסטרטגיה ההולמת את המצב ואת האנשים. "יש להפריד בין האדם לבין הבעיה" כך מציעים יורי ופישר מחברי הספר המאלף "סיכום חיובי". יש לדעת להתיחס ברכות ובאמפאטיה לצרכים האנושיים שאת קולטת בסמוי או בגלוי, ויש לדעת לשמור על גבולותיך ולא להניח לסוגיות שאת נלחמת עליהן להישחק בגלל פגיעות אישיות. העזרי באסטרטגיות "גבריות" כדי להישמע ולהיקלט בפורומים שכך מתאים לנהוג, ושמרי על האוטנטיות שלך ביחסי אנוש. כך את מביאה לידי ביטוי עשיר ומלא עוצמה את היכולות שלך כאדם שלם. זכרי – העיסוק הפוליטי יונק את משמעויותיו החברתיות כאשר הוא מחובר לחזון הפנימי שלך.