טור אישי רבקה

16 בנובמבר 2014

רשימה 59: שנאה בשם: "הצדק", "הקיפוח", "קדושת המקום", "האמונה", "אלוהים"…/ד"ר רבקה נרדי, 15/11/2014

פעם אהבתי את ירושלים. כול כך אהבתי אותה, בשנים שהתגוררתי בה כסטודנטית, עד שהיו בי רחמים על תושבי השפלה, תל אביב בעיקר. הם מחמיצים את הקיר חשבתי, את הנופים מלאי ההוד של הרי יהודה, את הסמטאות המסתוריות החמקמקות המעניקות לכול שכונה את הצבע המיוחד לה, את בתי האבן שהיה בהם עבורי ניחוח של זרות קסומה, ים תיכונית, מפתה. חשבתי לי איך הם לא נוהרים בהמוניהם לירושלים, היפה והמסתורית בערי תבל, לחוות את הקסם הזה הנמצא בה בכול פינה. נהגתי לנסוע לבקר את משפחתי אחת לשבועיים. ותמיד חזרתי אליה במוצאי שבת בתחושת הקלה, כמו חוברתי מחדש לבלון החמצן שלי.

23 בספטמבר 2014

רשימה 57: אהבה חמקמקה/ד"ר רבקה נרדי, 21/9/2014

אני שמחה לחלק איתכם את רשימתי החדשה העוסקת בחווית האהבה. אני מאחלת לכולנו שנה טובה עם הרבה סיפוק ויצירה, בריאות טובה ואהבת אמת הדדית.

 

”היה ערב ינואר קר במיוחד, שמעון התעטף בשמיכה והתיישב לצפות בטלוויזיה כמנהגו מדי ערב. ההתרגשות הקלה שפעפעה בו מן הבוקר שככה עכשיו. בגילו המתקדם, לא מזמן מלאו לו ששים ושתיים, השלים עם חייו שאינם זוהרים ומרתקים כפי שחלם שיהיו. הוא רפרף בין הערוצים והגיע לסרט שדמויותיו לא היו מוכרות לו. לחצן המידע בשלט גילה לו כי הסרט כבר בעיצומו. על המסך נראתה אישה, בערך בגילו, נשענת אל אדן החלון בחדר השינה שלה ולידה ניצבת, בהבעה עצובה, אישה צעירה, כנראה בתה. סמוך לשתיהן על מיטה רחבה שכב גבר. שתיקה מעיקה שררה בחדר.

6 בספטמבר 2014

רשימה 56:לתת לפני…./ד"ר רבקה נרדי, 5/9/2014

בעקבות: "מערכת הביטחון ממליצה להקל בלחץ הכלכלי על עזה" (כותרת ראשית, "הארץ", עמוס הראל, 31/8/2014)

 

"בוקר טוב אליהו" כך כותרת העיתון לתגובתו של הקורא יורם לחמן מירושלים שהגיב ביום שלמחרת על בשורת "הנדיבות" המשתמעת מאמירה זו. את המירכאות המעטרות את המילה נדיבות המעניקות לה משמעות אירונית, אני שואלת ממאמר המערכת של אותו יום המתייחס להמלצה להקל על עזה. וזה מזכיר לי משהו. לפני שנים, אולי בשנות השמונים, בעודי נוסעת במכוניתי לאנשהו האזנתי לקלטת (כן, היה פעם דבר כזה) שתוכנה עסק באמנות הניהול הטוב. הדוברת הייתה אישה, מומחית אמריקאית ידועה בתחומה. למרות שחלפו מאז למעלה משלושים שנים אני זוכרת בבהירות רעיון אחד, מבריק לדעתי, שהדגישה אותו בדבריה.

30 ביולי 2014

רשימה 55 : כשהשקט יחזור/ד"ר רבקה נרדי, 23/7/2014

אחרי שהכול ייגמר (בערך) והשקט יחזור (עד מתי?) האם נרגע? המלחמה ליכדה אותנו, האומנם? האזנו לקולות המפרשים לנו את המצב, דאגנו, כאבנו, פחדנו, האמנו בצדקתנו, היינו שקועים עד צוואר בהבנת עצמנו וכעסנו מאוד על מי שחשב שאולי... כלומר שאולי מצבנו קשור איכשהו לכיבוש המתמשך. הס מלומר זאת. חלילה. מעשיו הנפשעים של החמאס מבטלים כול אפשרות של שיח הלוקח בחשבון מה קרה. והאומרים, הספקנים,  נתפסים כבוגדים, כראויים לגינוי, לחרם, להוקעה ציבורית. שהרי לא יתכן שנחשוב על מה שקורה בצד השני, שם, הם לא בני אדם כמונו, הם שונאי חיים, חיות אדם.....
14 ביולי 2014

רשימה 54: "עדר"/ד"ר רבקה נרדי 14/7/2014

כשהפצצות ניגרות מלמעלה על עזה כמו גשם שחור, וכשהרקטות עפות משם אלינו, וכשהרוח הכללית היא ש"אנחנו צודקים" אולי מוטב לשתוק. אבל גם לשתיקה מחיר. אז זהו, אני כותבת את אשר על לבי.

כבר זמן מה שאני שואלת את עצמי, ובימים האחרונים זה כבר ממש מדיר שינה מעיני - איך הפכנו בתהליך זוחל אך בטוח, לחברה בעלת אפיונים גזעניים, ימניים, לאומניים, עם שנאת ערבים וזרים, בלי בושה. כמי שגדלה על אידיאולוגיות סוציאליסטיות שנראו כחלק בלתי נפרד מהאתוס הציוני מצאתי את עצמי ״יום אחד״ עומדת נדהמת, מבוהלת, מול מציאות שאין לה דבר עם חזון העבר.

ועכשיו מבצע "צוק איתן". ושוב חיל האוויר מפציץ "מטרות" בעזה.....

19 במאי 2014

רשימה 52: צלו של העבר/ד"ר רבקה נרדי, 12/5/2014

גבר ואישה שהיו פעם בני זוג והתגרשו לפני מעלה מארבעים שנה נפגשו מחדש בנסיבות משפחתיות (לזוג שנישואיו היו קצרים נולדה בת). המפגש ביניהם היה נטול אמוציות, חביב למדי, מנומס ואף לרגעים ידידותי ברמה האישית. הבית היה מלא באורחים ולאחר כשלוש שעות של סעודה דשנה ושיחות סלון עזבו רוב האורחים. בן זוגה של האישה וילדיהם הגדולים פרשו למטבח ועסקו בשטיפת הכלים ובסילוק השאריות. באותם רגעים והגבר והאישה נותרו לבדם בחדר המגורים המרווח. יש לומר שהאישה והגבר נשאו מחדש ואף הולידו ילדים. במהלך השנים הקשר ביניהם היה רופף מאחר והגבר חי בארץ אחרת.

13 באפריל 2014

רשימה 51: אמא – "גדולה מהחיים" – בין מיתוס למציאות/ד"ר רבקה נרדי

פורסמה לראשונה בתוכנייה של בית לסין להצגה "בית מרקחת שטרן-בלום" מאת גורן אגמון

 

אלונה, גבורת המחזה "בית מרקחת שטרן-בלום" היא אישה חזקה ובעלת לב רחב, מנהלת את העסק המשפחתי כמו גם את משפחתה למופת. על אף המשברים שפקדו אותה היא תמיד קמה, מתפקדת, מעניקה, מגוננת, אוהבת, דואגת, רואה הכול, נוכחת. היא כאותה אישה יודעת כול שבדמיוננו הקולקטיבי רואה הכול, כקוסמת, שעיניים לה גם בצידי ראשה, בגבה, רואה אפילו בשנתה...

מי לא רוצה אמא כזאת, "גדולה מהחיים" שבמציאות אפשר גם לנזוף בה על נתינת ייתר, על שתלטנות, על דחיפת אפה לעניינים לא לה, או לשנוא אותה שלא הייתה שם מספיק, שדאגה רק לעצמה, שהתמכרה לקריירה שלה, או לחילופין להזהיר אותה על הזנחה עצמית, על כך שלא השכילה "לעשות משהו מועיל עם החיים שלה".

19 במרץ 2014

רשימה 50: ממתינים לתשובה מאת ד"ר רבקה נרדי, 10/3/2014

שוו בנפשכם מצב שלאחר בדיקה רפואית שאמורה לבשר לכם "כן" או "לא", תשובה שבדמיון של רובנו היא כמעט כמו "לחיים" או למוות". מי לא עבר סיוט שכזה. לפני שנים חיכיתי לתשובת ביאופסיה עשרה ימים תמימים שנדמו כנצח. מה שנשאר זה להתפלל. אבל מה יעשה מי שאינו מאמין בכוחות עליונים. אז עזר לי משפט תמים, אולי סוג של "מנטרה", שמאז הפך להיות ידידי לשעת צרה: "חשיבה חיובית – אהבה". באמת שאין לי הסבר הגיוני למה דווקא צרוף מילים אלו עזר לי להרים ראש ולהתגבר על החרדה.