עמוד קטגוריה

מתוך: "נישואים שניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1994, 2005, פרק 4, עמ' 118 – 101
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.

הגידול המדהים במספרי הזוגות המתגרשים מחד גיסא ובנישואים מחדש מאידך גיסא יצר בהדרגה מאגר ידע גדל והולך בתחום המשפחה השנייה, "החורגת", המחקרים הרבים מנסים לעשות סדר במיגוון הבעיות הנחשפות כתוצאה מהמיבנה המורכב של המשפחה.
למאמר זה שתי מטרות:

1. להתבונן בדילמות הייחודיות של הנישואים השניים - האם אכן קיימות? ואם אכן - מה טיבן?
2. להתבונן בעין בוחנת במימצאי המחקרים, שחלקם עדיין מעוגן בתפישות ישנות, הרואות את הנישואים השניים בזיקה למודל הנישואים הראשוניים. ובמקביל - לצעוד יחד עם המחקר החדשני, שמציע לנו תפישות רעננות להבנת המציאות.
   

מתוך "מים גנובים", מאת דר' חן נרדי, הוצאת מודן 1996, פרק 5, עמ' 109-136

מתוך: "להיות דולפין":  התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות בהורות בעבודה ובצבא, מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006, פרק 10, עמ' 193 - 1.

רובנו לא גודלנו על ידי הורים דולפינים. גם הם לא. וכך גם אבות אבותיהם. הורים הם בני אדם בשר ודם, רחוקים משלמות. אנחנו "זוכרים להם" עוולות קטנות כגדולות, ונשבעים שלעולם לא ננהג כך בילדינו. אבל הנה, כשהילדה מאחרת לשוב הביתה, החרדה לשלומה מוציאה מאיתנו את מיטב הסרדינים והכרישים, ואנחנו נוהגים באופן דומה להורינו. לפעמים זה שחזור מדויק של הורינו, מאחר שלא היה לנו מודל דולפיני שממנו יכולנו ללמוד. אם נוסיף לכך את פער הדורות, שבימינו מתורגם למרד סוחף של ילדינו בסמכות ההורית הישנה, נבין שאנחנו בצרה אמיתית. אולם בנימה אופטימית נוכל לומר כי לפתחנו האתגר הגדול ביותר המעניק לנו הזדמנות אמיתית לצמוח כבני אדם, ולהעניק הזדמנות דומה גם לילדינו.

מתוך: "זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, פרק 8, עמ' 187-217.

להגיע לשוויון ולחוות שותפות מלאה ונינוחה עם בן זוג שאין צורך להאיץ בו או "לחנך" אותו דומה לחוויה של שיט רגוע על פני מים שקטים הזורמים בנחת. שוויון ששניים מגיעים אליו ביחד ואין מי ש"ממונה" על שמירתו הופך להיות הפרס הגדול של הנישואים. שוויון שמגיעים אליו לאחר מאמץ מודע וממושך, שרק האשה אחראית על שמירתו, עלול להביא איתו מחיר ליחסים או לתחושת הרווחה של הגבר.