"למה?", את שואלת בפליאה, וגם: "איך זה קרה, על מה זה יושב? חשוב לי לקבל הכרה ממך שאתה מבין שפגעת. זה עוד לפני שאני מצפה לקבל התנצלות. אני רוצה לראות שהבנת מה עשית ולקבל הבטחה לעתיד שדברים מהסוג הזה לא יקרו יותר".
שלושה ימים ושלושה לילות לא דיברו זה עם זה. הם שלחו זה בזה מבטים קרים והמשיכו בענייניהם כמו אין אחר נוכח בחייהם עוד. לבה היה קר ומר. לחץ דמו עלה, הוא היה בטוח בזאת. בלילה חלם שהוא מת, כלומר לא ממש מת אבל מרגיש מת ורוצה לקום אך אינו יכול. נבהל ופחד.
ריתק אותי גילוי לבך על דרכך, "להמציא מריבות" רק כדי לא להתמודד איתי על "הדבר האמיתי". ובוודאי אהבתי את דרכך להתפייס, על כך עוד נדבר בהמשך.
הקשבתי לדבריך ודפיקות לבי הגיבו. הן האיצו כשהתקוממתי מול חוסר הצדק שבטיעוניך, הן האטו עד שנרגעתי כאשר הכרת באחריותך לפרשנות שלך אותי – "צונאמי רבקה". חוויה זו ממחישה עד כמה הכול שברירי, משתנה ופגיע כל כך, בעיקר הסיפור שאתה ואני מספרים לעצמנו באותו הרף עין שאנו מזהים חילוקי דעות.
מתי אתה מרגיש גבר ליד בת זוגך? שאל גור המנחה התורן של הקבוצה. "יש לי" אמר רן. "כשמגיע ג'וק הביתה. אז היא מבוהלת ואני הגיבור הגדול מהחיים שמציל אותה מהמפלצת". צחקנו.
המלצרית התקרבה לשולחן וכולנו השתתקנו. היא לקחה את ההזמנות.
"איזה מזל ששתיתי בירה" אמר גור. "אולי זה לא היה הרעיון הכי טוב לקיים את הפגישה הזו במסעדה".
מהמחקרים המצוטטים בשורות הבאות, עולה בבירור חשיבות נוכחות האב בחיי ילדיו. חשוב לזכור כי מצבם הקשה של ילדים הגדלים בלי קשר עם אבותיהם אינו מעיד על אשמה כלשהי באמהות. המחקרים המצוטטים אינם מעידם על קשר סיבתי בין מצבם הקשה של הילדים לבין העדר האב, הסיבות לבעיותיהם של ילדים רבים אשר גודלו על ידי אמותיהם בלבד ללא קשר עם אבותיהם, עשויות לנבוע מגורמים רבים אחרים. לדוגמא: עוני, העדר השכלה וגורמים סביבתיים אחרים.
המחקרים המצוטטים להלן הינם מחקר קורולוטיביים וככאלו הם אינם מצביעים על קשר סיבתי. חשוב לזכור זאת על מנת לא להטיל אשמה באם החד-הורית.