admin

פרק י"ב מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת "פרדס", 2007

תשוקה מינית נקייה מדימויים פורנוגראפיים היא לפעמים תמונה באלבום הזיכרונות הנפשי לשם אישה יכולה ללכת בצר לה, שעה שאבדה לה הדרך לזיהוי מיניותה האוטנטית. תמונה רחוקה מנעוריה כאשר נפשה וגופה סערו ממגע מקרי של יד גברית, מריח זיעתו, זיפי זקנו או מבטו החודר. כל אלו עוררו את תשוקתה עד שרצתה אותו שיבוא בשעריה וידע אותה כדרך גבר באישה. המיניות הטבעית והתמימה הזו שיכולה הייתה להמשיך ולקסום לנו נשים וגברים בוגרים אבדה אי שם בתעשיית המין הענקית שהגדירה מחדש את מושא תשוקתם של גברים – את מיניותן של נשים. אבל התמונה ההיא החקוקה לעד, לפחות בזיכרונותיהן של נשים שזכו להיוולד לעולם ההוא שהייתה בו עדיין שמץ של תמימות מינית, יוצרת את תופעת הפיצול בין חווית העונג הגופני לבין ערגתה הנפשית.

המאמר מתאר את האופן שבו לומדים נערים לחקות ולהפנים התנהגות מינית אלימה פורסם ב "על הקו" ביטאון דו שנתי של מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית גיליון מס' 8,סתיו 2005 עמ' 21-26.

המאמר מתאר עבודה קבוצתית עם אבות גרושים או פרודים, שילדיהם אינם נמצאים ברשותם (אבות לא משמורנים). העבודה נעשתה במסגרת מרכז הקשר הורים – ילדים ברמת גן, בשנת 1998. בקבוצה השתתפו 15 אבות שהופנו על ידי פקידות סעד לסדרי דין באגף הרווחה של עירית רמת-גן. הגברים מוינו והוכנו לקבוצה על ידי נועה בן-טוב, מרכזת  מרכז קשר הורים-ילדים. הקבוצה הונחתה על ידי ד"ר חן נרדי בהשתתפות יחיאל ערוסי ונועה בן-טוב. התקיימו חמישה מפגשים בחודשים ינואר-פברואר 1998. התקיימה קבוצת המשך בת חמישה מפגשים עם תשעה גברים מאותה קבוצה,  בחודשים מאי-יולי 1998. משך כל מפגש: 4 שעות אקדמיות.