I'll tell you two stories, seemingly not related. One tells of a man who used to cheat on his wife, and sometimes abuse her physically as well. The woman suffered much distress and felt ashamed that this was happening to her. She thought it would be better if she hid her shame from others. After years of torment and agony which only intensified with time, she could no longer contain herself and had the courage to tell her best friend, what she worked so hard to keep secret all these years. It wasn’t long before the man discovered that their secret was out in the open, and then informed his wife that he is leaving her for revealing their secret. The innocent wife was stunned and proposed a solution; she wanted counseling, begged for her life that he would not leave her, what crime did she commit? She asked frightened and shocked. All she wanted was to unburden her pain with a friend. But he insisted - no and no. "If you had not told I would have stayed.
Because you did I'm leaving" and he left.
כל אחד מאיתנו עכשיו ליד המחשב שלו. גב אל גב. אני מול האלון וההרדופים הנשקפים מהחלון הצפוני, את מול בקעת בית נטופה שמציצה אליי מהחלון הדרומי. אני רואה עצים, את רואה בקעה, אני בצפון ואת בדרום.
פחדתי שהנה זה בא, הנה כאן בנוף היפה הזה נולדת לה המריבה החדשה שלנו. למה לכל הרוחות היינו צריכים את זה? למה לפתוח דברים. למה בכלל לדבר.
הנה הוא יוצא, הסוד שאני מתבייש בו. תוך כדי תהליך הכתיבה שלנו עולה שוב ושוב השאלה הסמויה מי מוביל ומי מובל? של מי הספר הזה? למי מגיע הקרדיט? מי מטביע את חותמו על מי וכמה?
אני רוצה לדבר איתך על השקרים הקטנים שלי, שלכאורה פחות מאיימים, שקרים לבנים. הם לא מפרקי נישואין, לפחות לא מידית. אבל אני משקר אותם, ובכמויות. אולי החשיפה שלהם היא כמו ניקוי תקופתי למכונית שלי. הנה שקר מחצי השעה האחרונה.
שכבתי על המיטה רדום כמו חתול שבע. כל כך אהבתי את התרדמה הכבדה שפשטה שכל גופי. אַת סיימת אֶת הכנותייך לקראת הכתיבה שלנו ואז אמרת לי: "אתה בא?" שיקרתי לך. אמרתי "בטח" אבל הסוד, השקר שלי, היה שלא בא לי לקום ולכתוב איתך את הפרק על הסודות. שיקרתי כמו בהרבה פעמים אחרות כי פחדתי מהתגובה שלך אם אגיד "לא בא לי", כמו שבאמת הרגשתי באותו רגע. אחר כך יצאתי החוצה להביא את הדר' גב מהמכונית ובדרך אמרתי לעצמי: 'וּואוּ, איזה מזג אוויר ונוף אידיאלי לצעדה, עכשיו כשפחות קר ועוד לא חשוך', אבל בלעתי את המחשבה ושמרתי את הסוד בתוכי. אמרתי לעצמי: 'רבקה תתעצבן וזה יקלקל את האווירה. היא תגיד או תחשוב שזה מעשה אגואיסטי כי הרי תכננו לכתוב ופתאום אתה מבטל'. אז חזרתי לחדר עם הד"ר גב, לא אמרתי דבר מכל מה שסיפרתי קודם והתחלנו לעבוד.
"היא יודעת מה היא רוצה מעצמה – למצוא את האחד (שמבחינתה אני כרגע בתפקיד הזה), לעבור לגור איתו, ולהתחתן איתו, תוך כמה שנים, להקים בית ולעשות ילדים.
לי לעומת זאת - אין מושג מה אני רוצה מעצמי! הניסיון המיני והזוגי שלי לא בשמיים ועד לפני שהכרתי אותה תמיד רציתי להיות בעוד מערכות יחסים ותמיד הרגשתי שיש לי עוד זמן להתנסות ולהבין מה אני מחפש. פשוט לא עברה לי אף פעם המחשבה - "איזה תכונות אני מחפש מאשתי לעתיד". אפילו לא החלטתי עם עצמי מה העמדה שלי לגבי יחסים פתוחים!