admin

10 בפברואר 2007

קנאה / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: "איתך בגובה העיניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1996, קטע 24, עמ' 59
הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל
10 בפברואר 2007

דילמות ייחודיות בנישואים השניים / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: "נישואים שניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1994, 2005, פרק 4, עמ' 118 – 101
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.

הגידול המדהים במספרי הזוגות המתגרשים מחד גיסא ובנישואים מחדש מאידך גיסא יצר בהדרגה מאגר ידע גדל והולך בתחום המשפחה השנייה, "החורגת", המחקרים הרבים מנסים לעשות סדר במיגוון הבעיות הנחשפות כתוצאה מהמיבנה המורכב של המשפחה.
למאמר זה שתי מטרות:
  1. להתבונן בדילמות הייחודיות של הנישואים השניים - האם אכן קיימות? ואם אכן - מה טיבן?
  2. להתבונן בעין בוחנת במימצאי המחקרים, שחלקם עדיין מעוגן בתפישות ישנות, הרואות את הנישואים השניים בזיקה למודל הנישואים הראשוניים. ובמקביל - לצעוד יחד עם המחקר החדשני, שמציע לנו תפישות רעננות להבנת המציאות.
10 בפברואר 2007

נישואים שניים כתופעה חברתית / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: ההקדמה החדשה ל "נישואים שניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1994, 2005, עמ' 8 – 7
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.

רוב הנישאים מחדש רוצים להאמין שנישואים הם נישואים... כלומר - אותו הדבר בתוספת הניסיון והבשלות. וזה חייב להצליח. הרוב הגדול לא יעלו בדעתם שמשהו מאוד יסודי עומד להשתנות, ושנישואים שניים הם לעולם שונים ולו בגלל עובדות החיים (ילדים, רכוש, מטעני העבר) המשפיעים על אופן התנהלותנו, על הבעיות החדשות שנפגוש ועל סוג הפתרונות הנדרש כדי לא רק לשרוד אותם אלא לצמוח איתם.
10 בפברואר 2007

על גברים ובגידות

מתוך המבוא ל"מים גנובים", מאת דר' חן נרדי, הוצאת מודן 1996, עמ' 7-13
10 בפברואר 2007

סוגי בגידות ובוגדים

מתוך "מים גנובים", מאת דר' חן נרדי, הוצאת מודן 1996, פרק 5, עמ' 109-136
10 בפברואר 2007

להיות הורה דולפיני / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

מתוך: "להיות דולפין":  התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות בהורות בעבודה ובצבא, מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006, פרק 10, עמ' 193 - 1.

רובנו לא גודלנו על ידי הורים דולפינים. גם הם לא. וכך גם אבות אבותיהם. הורים הם בני אדם בשר ודם, רחוקים משלמות. אנחנו "זוכרים להם" עוולות קטנות כגדולות, ונשבעים שלעולם לא ננהג כך בילדינו. אבל הנה, כשהילדה מאחרת לשוב הביתה, החרדה לשלומה מוציאה מאיתנו את מיטב הסרדינים והכרישים, ואנחנו נוהגים באופן דומה להורינו. לפעמים זה שחזור מדויק של הורינו, מאחר שלא היה לנו מודל דולפיני שממנו יכולנו ללמוד. אם נוסיף לכך את פער הדורות, שבימינו מתורגם למרד סוחף של ילדינו בסמכות ההורית הישנה, נבין שאנחנו בצרה אמיתית. אולם בנימה אופטימית נוכל לומר כי לפתחנו האתגר הגדול ביותר המעניק לנו הזדמנות אמיתית לצמוח כבני אדם, ולהעניק הזדמנות דומה גם לילדינו.
10 בפברואר 2007

על משמעות החברות בנישואים / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: "זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, פרק 8, עמ' 187-217.

להגיע לשוויון ולחוות שותפות מלאה ונינוחה עם בן זוג שאין צורך להאיץ בו או "לחנך" אותו דומה לחוויה של שיט רגוע על פני מים שקטים הזורמים בנחת. שוויון ששניים מגיעים אליו ביחד ואין מי ש"ממונה" על שמירתו הופך להיות הפרס הגדול של הנישואים. שוויון שמגיעים אליו לאחר מאמץ מודע וממושך, שרק האשה אחראית על שמירתו, עלול להביא איתו מחיר ליחסים או לתחושת הרווחה של הגבר.
10 בפברואר 2007

על חווית המחויבות בנישואים המודרניים כנעה על פני שלוש "ארצות": "ארץ הסטריאוטיפים", "ארץ האמבוולנטיות" ו"ארץ השיוויון" / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: המבוא ל"זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, עמ' 13-19.

אחד המימצאים המרתקים שהתגלו לי במהלך המחקר שערכתי לצורך עבודת הדוקטוראט (המעובד לספרי "זוגיות בסערה", הקיבוץ המאוחד, 2003) היה הקשר הברור בין איכות הנישואים לבין השלב ההתפתחותי – "הארץ" (כפי שכיניתי זאת) בה שכנו בני הזוג: "ארץ הסטריאוטיפים", "ארץ האמבוולנטיות" או"ארץ השיוויון". בראשונה, "ארץ הסטריאוטיפים" גבר הוא "גבר" ואשה היא "אשה". הכול ברור - התפקידים, יחסי הכוח, המותר והאסור, שלה בעיקר. ההתנהגויות שזוהו שם צמחו בעולם "הישן", בחברה פטריארכלית שהגדירה בקפדנות את חלוקת הכוח והתפקידים בין גברים ונשים. "ארץ האמביוולנטיות" כיניתי, כאמור, את תחנת המסע השנייה. ישן וחדש מתערבבים בה זה בזה. מרבית הנשים והגברים שפגשתי "התנחלו" בארץ זו, והיא סובלת מצפיפות אוכלוסין... היא פופולארית. ויהיו שיתקדמו הלאה ל"ארץ השוויון". צבעיה יפים. אווירה צלול כיין. אוויר פסגות. הראש סחרחר. ארץ דלה בתושבים. חלוקה עניינית של משאבים ותפקידים. הוא והיא משוחחים בגובה העיניים. גברים ונשים רואים זה את זו כבני אדם ייחודיים, לא רק "גבר", לא רק "אשה".