admin

6 באוגוסט 2012

הטרדות מיניות – מזווית הגבריות החדשה / יולי 2012

כתבי האישום ופסקי הדין נגד בכירים על הטרדה מינית, החל מהנשיא לשעבר קצב, השר לשעבר חיים רמון ועד לקצינים בכירים בצבא ובמשטרה, הינם קצהו של קרחון. מרביתו של הקרחון השקועה במים היא תפישת האישה כאובייקט מיני שנועד לענג את הגבר ובשל כך גם מעניקה לו זכות לנסות ולחדור לתחומה הפרטי ולראות את סימני ה'לא' שלה כחלק ממשחקי החיזור הלגיטימיים.

22 ביולי 2012

רשימה 32: ריגושים – בין דייטים להתאהבויות וירטואליות/ד"ר רבקה נרדי

גבר בן 32 יוצא לדייט עם בחורה נאה. הכול זורם ביניהם היטב. כך על פי תחושות שניהם. אחרי הדייט החמישי הוא נעלם...

אישה כבת 33 מכירה גבר באתר הכרויות. הם קובעים להיפגש. מבחינתה היה ערב מהנה ביותר. כך גם הוא הגיב אליה. בשובה הביתה אחרי חצות היא נכנסת לאתר ההיכרויות ופוגשת אותו שם...

30 ביוני 2012

רשימה 30: על הזיקה בין מוסר וטיפול /ד"ר רבקה נרדי 24.6.12

קראתי בעניין רב את הניתוח שעשתה למעננו פרופ' אווה אילוז על השתלטותם ההדרגתית של מושגים פסיכולוגיים על חיינו וכיצד אלו מפקיעים מחשיבתנו ערכים של צדק פוליטי ומוסר אנושי בסיסי על טוב ורע. (מוסף "הארץ", "כשפרויד יילך להפגנה", 15/6/2012). הרהרתי יחד איתה ובעקבותיה, הבאתי לדמיוני את התמונות שאני מכירה מעולם הטיפול, ואז נוכחתי ש........

10 ביוני 2012

רשימה 29: לפעמים גם ילדינו זרים לנו, לפעמים גם הורינו מתרחקים/ ד"ר רבקה נרדי 5.6.2012

  • ידה של אם מלטפת ברכות את בתה הגדולה, שהיא אם בעצמה, מנחמת אותה על כאב פרידתה מבן זוגה, לוחשת באוזניה כמה היא יפה ואהובה.
  • בן מחבק את אביו על אבדן אימו, סבתו. ללא מילים. מטלפן, פוקד לבקרו.
  • הורים מציעים עזרה כלכלית לבנם הנשוי שפוטר לאחרונה מעבודתו. מעודדים ומחזקים.
  • הורים תומכים בעדינות ובחמלה בילדיהם שכשלו ולא יגידו "אמרנו לכם".

רגעי חסד בין הורים לילדיהם הבוגרים מרגשים אותנו. אולי כי הם כה נדירים. לראות ולדמוע מהתרגשות. כמו לזכות בחוויה שלעולם תיתפס כמתנה יפה שזכינו לה.

17 במאי 2012

לחבק דולפין – איך להרגיע סרדינים וכרישים – שפה משותפת לילדים והורים/ד"ר חן נרדי

ד"ר חן נרדי 09-8910575/6 nardi-r@a2z.net.il

ההרצאה זו ניתנה בכנס על טיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז ב 7 מאי 2012. ההרצאה מבוססת על ספר הילדים שכתב ד"ר חן נרדי: לחבק דולפין: איך להרגיע סרדינים וכרישים כשילדים מציקים" הוצאת הדים (2012) ועל ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי "להיות דולפין – התמודדות עם תוקפנות וחולשה בהורות, בזוגיות בעבודה ובצבא" (מודן 2006)

22 באפריל 2012

רשימה 28:מי כאן שווה יותר? על יחסי כוח, תחרות וקנאה בזוגיות/ ד"ר רבקה נרדי 13.4.2012

בהשראת "תחרות ויחסי כוח בין בני זוג", פרק חמישי, מתוך: "שיחה זוגית", מאת ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, "הדים",  2010, 2012

 

"היה היה פרופסור למתמטיקה מהסוג הנדיר שקשה מאוד למצוא היום.

המורה הגיע יום אחד לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה.

הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך מטר אחד.

הוא ביקש מהתלמידים להציע הצעות כיצד לקצר את הקו בכל דרך שהיא.

רובם הציעו למחוק מימין, משמאל, אחד הציע לקפל...

ואז הדגיש המורה: לקצר את הקו מבלי לגעת בו!

התלמידים נדהמו, חשבו, היה זה אתגר לא קל. הם התקשו למצוא פתרון.

המורה ניגש אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו, ארוך יותר מהקו שביקש לקצר.

           המורה הוסיף: כדי "להקטין" מישהו, אינך צריך לפגוע או להעליב אותו...

           פשוט עליך להגדיל  את עצמך".

10 במרץ 2012

אבות בשינוי /ד"ר חן נרדי

ד"ר חן נרדי – מכון דיאלוג

"רכבתי עם בני על האופניים. הכול היה בסדר עד לעלייה, ואז בני אמר: 'אבא, אני לא יכול יותר לנסוע'. חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחשל אותו, אז בלי לחשוב הרבה אמרתי לו את המשפט הכי מטופש שהבאתי מהצבא: 'אין לא יכול, יש רק לא רוצה'. לא ניסיתי לשכנע אותו, עמדתי שם כמו מפקד בשילוב ידיים ואמרתי לעצמי: 'הוא לא ישבור אותי'. בסופו של דבר הוא עלה בכניעה מוחלטת על אופניו והמשיך לנסוע. הוא עשה את העלייה עם דמעות בעיניים, רק רצה שזה ייגמר".

8 במרץ 2012

רשימה 27: "הילדים שהיינו, הנשים והגברים שהפכנו להיות"/ ד"ר רבקה נרדי, 8/3/2012

איזה מין ילד/ילדה היינו? האם אנחנו זוכרים? האם אנחנו רוצים/רוצות לזכור?

האם היית ילד מקובל?

האם היית "מלכת הכיתה" או לפחות אחת מסגניותיה... או מה"מקורבות" שלה...?

האם היית ילד דחוי?

האם היית ילדה מופמנמת, מודרת חברתית, אחת שאפשר בקלות להתעלם ממנה?

האם היית ליצן הכיתה? (אולי ליצן עצוב?)

האם היית ילדה בודדה שחבריה היחידים היו ספריה?

האם חבריך לכיתה הכו אותך? השפילו אותך?

האם חברותייך וחברייך לכיתה לעגו לך? החרימו אותך?

האם הרגשת אהוב? אהובה?

האם הייתה לנו ילדות טובה? מאושרת?

האם הילדות שלנו היא מסע כבד על לבנו, כזה שהיינו רוצים לשכוח? להעלים אותו מחיינו?