ב 4 ביולי 2014 תתקיים הרצאתנו "לתת ולקבל"
. http:/www.dialog-nardi.co.il/Images/Files/193_1399486950000.pdf
המאמר פורסם לראשונה באתר "טיפולנט" ב26/5/2014
http://www.betipulnet.co.il/particles/
אחת התובנות היותר מעניינות על מהותה של הזוגיות המודרנית היא שתחושת הסיפוק ביחסים קשורה בעיקר לחוויה הרגשית, יותר מאשר לחלוקת תפקידים או סוגיות כלכליות. כאשר נחשפתי (רבקה) לראשונה לתובנה זו נדהמתי שכן הייתי בטוחה, בהיותי דוגלת בגישה שוויונית המעוגנת בחשיבה פמיניסטית, כי מה שיקבע את תחושת הנחת הוא, חלוקת תפקידים. בחרנו לפתוח כך את הרשימה שלנו כדי להדגיש שכאשר אנחנו מדברים על קבלה ונתינה, המשקל הגדול של חוויות אלו קשור למשמעותם הרגשית, לאופיים של היחסים.......
גבר ואישה שהיו פעם בני זוג והתגרשו לפני מעלה מארבעים שנה נפגשו מחדש בנסיבות משפחתיות (לזוג שנישואיו היו קצרים נולדה בת). המפגש ביניהם היה נטול אמוציות, חביב למדי, מנומס ואף לרגעים ידידותי ברמה האישית. הבית היה מלא באורחים ולאחר כשלוש שעות של סעודה דשנה ושיחות סלון עזבו רוב האורחים. בן זוגה של האישה וילדיהם הגדולים פרשו למטבח ועסקו בשטיפת הכלים ובסילוק השאריות. באותם רגעים והגבר והאישה נותרו לבדם בחדר המגורים המרווח. יש לומר שהאישה והגבר נשאו מחדש ואף הולידו ילדים. במהלך השנים הקשר ביניהם היה רופף מאחר והגבר חי בארץ אחרת.
פורסמה לראשונה בתוכנייה של בית לסין להצגה "בית מרקחת שטרן-בלום" מאת גורן אגמון
אלונה, גבורת המחזה "בית מרקחת שטרן-בלום" היא אישה חזקה ובעלת לב רחב, מנהלת את העסק המשפחתי כמו גם את משפחתה למופת. על אף המשברים שפקדו אותה היא תמיד קמה, מתפקדת, מעניקה, מגוננת, אוהבת, דואגת, רואה הכול, נוכחת. היא כאותה אישה יודעת כול שבדמיוננו הקולקטיבי רואה הכול, כקוסמת, שעיניים לה גם בצידי ראשה, בגבה, רואה אפילו בשנתה...
מי לא רוצה אמא כזאת, "גדולה מהחיים" שבמציאות אפשר גם לנזוף בה על נתינת ייתר, על שתלטנות, על דחיפת אפה לעניינים לא לה, או לשנוא אותה שלא הייתה שם מספיק, שדאגה רק לעצמה, שהתמכרה לקריירה שלה, או לחילופין להזהיר אותה על הזנחה עצמית, על כך שלא השכילה "לעשות משהו מועיל עם החיים שלה".
שוו בנפשכם מצב שלאחר בדיקה רפואית שאמורה לבשר לכם "כן" או "לא", תשובה שבדמיון של רובנו היא כמעט כמו "לחיים" או למוות". מי לא עבר סיוט שכזה. לפני שנים חיכיתי לתשובת ביאופסיה עשרה ימים תמימים שנדמו כנצח. מה שנשאר זה להתפלל. אבל מה יעשה מי שאינו מאמין בכוחות עליונים. אז עזר לי משפט תמים, אולי סוג של "מנטרה", שמאז הפך להיות ידידי לשעת צרה: "חשיבה חיובית – אהבה". באמת שאין לי הסבר הגיוני למה דווקא צרוף מילים אלו עזר לי להרים ראש ולהתגבר על החרדה.
פורסם לראשונה באתר ניוסטטוס ב 27/2/2014
דווקא מאוד רצתה לאהוב את הילדה שלו ואפילו הצליחה במידת מה, חמלה עליה אבל ראתה בעין ביקורתית איך אביה, בן זוגה האהוב, מתיר לבתו בת העשרים ושתיים לעשות בבית כרצונה. הילדה היתה משתלטת על המטבח, שמחה ומתלהבת בניסיונותיה הגסטרונומיים וגאה ביצירתיות שלה. היתה משאירה אחריה תוהו ובוהו, האישה הייתה מתקוממת בעיקר כשראתה איך בן זוגה גאה ומאושר בבתו המוכשרת המפליאה לעשות במטבח ביתו מאכלים מורכבים. שהרי כל כך רצה שהבת תראה בבית הזה ״בית״ מעבר ל"מקום", שהיתה מגיעה אליו מעת לעת לביקור עם לינה. יום שישי היה היום "הגדול", הבת היתה מגיעה לארוחת ערב ושוהה בבית שעות ארוכות.
מישהו נתקע עם האוטו ועזרנו לו עם הכבלים. אבי תמיד אמר לי "גבר צריך לדעת לחלץ מכונית תקועה". הרגשתי מאוד גברי. אני יודע שזה נשמע דבילי. זה מה שעושה אותי גבר?
הכנו ארוחה משגעת לבד, ולא הייתה שם אישה שתשרת אותנו, וחתכנו את הירקות, ובכינו מהבצל, ותיבלנו, וביקשנו האחד מהשני להעביר את המלח, וערבבנו את הקינואה על האש, אחר כך חיפשנו עצים למדורה ועזרנו זה לזה לשבור את הענפים הגדולים לזרדים קטנים.......
סדנאות הגברים שמעבירים יחד ד"ר