עמוד קטגוריה

18 ביולי 2008

מכתב לאישה מזרחית

שלום עדנה
תודה שכתבת. אהבתי את האומץ שלך לשים על השולחן את הדיכוי שלך כאישה מזרחית. האומץ להגיד קבל עם ועדה: אני חשה התנשאות כלפיי, ולדעת שהאמירה שלך עלולה לזכות בתגובות ציניות ומעליבות המכחישות את הכאב שלך ומכאיבות עוד יותר.
הכחשת העוולות...
18 ביולי 2008

גבריות ובחירה חופשית – המפגש עם הלם המגדר/ מאת: ד"ר חן נרדי

אגלי זיעה קטנים בצבצו על מצחי, למרות שהמזגן פעל במלוא עוזו באולם ההרצאות של בניין נפתלי באוניברסיטת תל-אביב.  מעולם לא הרגשתי מאוים מממצאי מחקר יבשים, כמו שחשתי שם, מול הלוח שעליו הציגה פרופ' איילה מלאך את ממצאיה. היה זה הלם המגדר, הלם ששינה את חיי. 
במסגרת לימודי הדוקטורט שלי בשנות השמונים נרשמתי לקורס: "הפסיכולוגיה של נשים וגברים" שניתן על ידי פרופ' איילה מלאך, חוקרת בינלאומית בתחום המיגדר (הג'נדר) (פרופ' איילה מלאך פיינס, אוניברסיטת בן גוריון , באר שבע).
18 ביולי 2008

חלוקת תפקידים במשפחה המודרנית – פנטזיה פמניסטית או ענין של צדק טבע

ד"ר רבקה נרדי, מכון דיאלוג, ינואר 2001
מוגש לפירסום בעיתון "פסיכו"


השעה שבע וחצי בבוקר. את מגלה שלילד חום די גבוה. לך מחכה כיתה, או ישיבה חשובה שהשתתפותך בה חיונית. את פונה לבן זוגך שישאר עם הילד ויקח אותו לקופ"ח. הוא מסרב בתוקף. מציע לך להשאיר אותו עם תרמוס תה... או לחילופין לקחת אותו לאימו או אימך... את מסרבת. לאחר וויכוח קצר הוא יוצא עם שורת המחץ - "את יודעת ששעת עבודה שלי שווה פי כמה משלך". זה נכון. את מוותרת בפעם המי יודע כמה, אבל בתוכך הרבה תיסכול, זעם וכאב.

18 ביולי 2008

ריגושים – בין דייטים להתאהבויות וירטואליות

דר' רבקה נרדי*
מיועד לטור "לדעתי האישית", קוסמופוליטן
יולי, 2008–07–15


בחרתי בנושא זה כי הוא מסקרן אותי, לא רק כמטפלת אישית וזוגית, אלא כאדם פרטי המנסה להבין את השינויים העצומים המתחוללים בחיינו, גם בתחום האהבה. אני שואלת את עצמי האם היום, בשנות האלפיים, השתנו פניה של האהבה, ההתאהבות? האם אנחנו, נשים וגברים כל כך אחרים מנשים וגברים בדורות קודמים? הרי מאז ומעולם נשים וגברים התאהבו זה בזו,אולי בסתר (כי הזמנים היו אחרים),התגעגעו, התרגשו וחיפשו ריגושים בחייהם. נכון רובם לא יכלו בימים ההם לממש את חלומותיהם. בעולם המסורתי (שקיים עדיין בחלקים רבים של עולמנו המודרני) – חלקם הסתכן למען האהבה, הרוב הגדול וויתר אך המשיך לחלום בסתר. נשים וגברים, בעיקר נשים ידעו אז כי אין להן ברירה. היה עליהן להינשא לאיש כדי לשרוד. הגברים – הגברים זה סיפור אחר לגמרה. רבים מהם יכלו להרשות לעצמם חיים כפולים – אשה חוקית בבית ואשת סוד, פילגש המיועדת אך ורק לעינוגי האהבה החושנית.

2 באוקטובר 2007

להיות דולפין במיפגשים עם גברים בעולם האישי והמקצועי – מבט נשי עכשווי / ד"ר רבקה נרדי

בן זוגך לו את נשואה כשנה עובד "סביב השעון". כל בקשותיך להפחית מעט משעות עבודתו, כדי שתהיו יותר ביחד, נענו בתשובה הלקונית: "אין לי ברירה, גם ככה המצב בשוק קשה. כולם עובדים ככה...".
יש לך "פגישה עיוורת" הערב. בחצי השנה האחרונה מאז נפרדת מהחבר שלך פגשת עשרות גברים בפגישות עיוורות מסוג זה. בפגישות אלו עברת "ראיונות" על מצבך הגופני/כלכלי/תרבותי/משפחתי והשתדלת להשיב במיטב הנימוס עליו חונכת.

אלו שתי דוגמאות מקריות. יש עוד רבות. כל דוגמא מספרת שני סיפורים – את הסיפור שלו, את הסיפור שלה. לעתים נידמה כי הסיפורים שלהם לא יוכלו להיפגש. הפער הוא כה גדול, הציפיות מהקשר הן כה שונות, השפות הפנימיות שלהם לא  יוכלו להתחבר. הפער הזה מהווה את אחד ממקורות הלחץ בחייהם של נשים וגברים ומסביר את חלקם של מנגנוני ההתגוננות שרבים ורבות מהם נוקטים כדי להימנע מפגיעה. בשונה משפת הסרדין והכריש, (ראו את ספרנו  "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות בהורות, בעבודה ובצבא", מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, מודן 2006 וגם ב"מאמרים"/טיפול), שפת הדולפין מנחה אותנו לבחור תגובות אמפתיות-ראציונאליות-אסרטיביות.

2 באוקטובר 2007

על כתיבת הספר "להיות דולפין" / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

על כתיבת הספר "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא", מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006. פורסם בכתב עת "נפש" בעריכת פרופ' אדיר כהן, 2006.
 
מספר שבועות לאחר צאתו לאור של ספרנו "להיות דולפין", פנה אלינו פרופ' אדיר כהן ובקשנו לכתוב מאמר שיתמקד בתהליך כתיבתנו המשותפת. נענינו לאתגר בשמחה.
בניגוד לספר "להיות דולפין" בו לא ציינו מי מאיתנו כתב מה ( פרט למקרים בהם זיהוי הכותב/ת היה חשוב עניינית) הפעם החלטנו שכל אחד מאתנו יכתוב בנפרד.  לא ידענו לאיזו הרפתקה נכנסנו. הריהי לפניכם/ן.
2 באוקטובר 2007

אסרטיביות בעולם הפוליטי / ד"ר רבקה נרדי

בתוך: פוליטיקה זה כן בשבילי, שדולת הנשים בחסות קרן אדנהואר, 1995.

יש משהו מאיים במזג האויר הפוליט, בעולם העבודה - הסגנון, התחרות, מאבקי הכוח, המניפולציות התיכנון האסטרטגי... שפה זרה וגם קשה. נשים מציבות לעצמן וגם לגברים, דילמה שהיא גם אתגר חדש - לשחק את המשחק הפוליטי תוך שילוב כוח עם הגינות. שילוב אמיתי בין הנסיון שגברים צברו במאות שנות התעסקות פוליטית לבין תפיסת עולמן של נשים שנבנתה על בסיס אחר - נסיון עשיר ביחסי אנוש, כדי שהאתגר הזה יקבל את ההזדמנות האמיתית עלינו הנשים ליזום אותו, ליצור אותו. סגנון ההידברות שלנו עם הגברים בחיינו ועם גברים בעולם הפוליטי יגדיר במידה רבה את האופן בו הם יראו אותנו. התשובה, אם כן, אינה בהעתקה עיוורת של הסגנון שעובד בשבילם, אלא בסגנון הידברות שהולם את אמונותינו וכישורינו. הסגנון האסרטיבי אותו אציג במאמר זה מייצג לדעתי את אותו שילוב מופלא בין עוצמה ואמפאתיה, בין מטרתיות לבין אנושיות.
2 באוקטובר 2007

על הסרדין, כריש ודולפין כמטאפורות לדפוסי התנהגות / ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

מתוך: המבוא ל"להיות דולפין" – התמודדות עם תוקפנות וחולשה, מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006 עמ' 18 - 13.

מאז 1992 (מתוך למעלה משלושים שנות ייעוץ, טיפול והנחיית קבוצות), מלווים אותנו ומעניקים לנו השראה שלושה בעלי חיים ימיים: הסרדין, הכריש והדולפין. ההתבוננות בהם ובהתנהגותם לימדו אותנו רבות על דרכי ההתמודדות שלנו כבני אדם במצבי מצוקה ולחץ.  המודל   מניח כי במצבים רבים ובמיוחד במצבי לחץ, פועלים במוחנו שלושה יועצים פנימיים: סרדין-ברחן, כריש-תוקפן ודולפין-חכם. סיסמתו של הסרדין היא "ברח  פן  תיטרף", סיסמת הכריש - “טרוף  פן  תיטרף". סיסמת הדולפין - "התמודד בחכמה". הסרדין ממלא את ליבנו חיל ורעד מפני הזולת,  וממליץ בפנינו להתקפל ולסגת בפניו/ה. הכריש ממלא אותנו זעם וממליץ בפנינו לתקוף להעליב ולהשפיל אותו/ה. הדולפין החזק והידידותי, לעומתם, ממליץ לנו לספור עד עשר ולהפיק מעצמנו תגובה חכמה ויצירתית: תקיפה ואסרטיבית מחד רגישה ואמפטית מאידך.